תוצאות חיפוש עבור טיפול-פסיכולוגי

שלום דוקטור, לפני כ 3 שבועות קיבלתי התקף חרדה שמאז אני סבלתי מחרדות ודיכאון, לאחר ההתקף הלכתי לרופאת משפחה מכיוון שחשבתי שמדובר באירוע לבבי, עשיתי בדיקות שגילו שאין לי כלום וישר היא הביאה לי ציפרלקס. למען האמת אני פוחד מהשבוע הראשון איתו מכיוון שחלק מתופעות הלוואי הן הגברת החרדה לפעמים. התחלתי לקחת במקום תוסף שנקרא בי פוזיטיב שבו יש אשווגנדה וזעפרן רפואי שאמור לספק את אותה תחושה. בנוסף אני עושה ספורט ודיקור סיני ואפילו התחתי טיפול פסיכולוגי. תוך 3 שבועות המצב השתפר מאוד, אני יוצא מהבית, חזרתי לעבוד ואורח החיים השתפר. אך עדיין איני מרוכז ולפעמים נכנסות לי חרדות ומחשבות טורדניות שלא קל לי להסיט. החלטתי שאני כן רוצה לתת לציפרלקס צ'אנס, ורציתי לשאול האם זה בסדר שאני אקח את הציפרלקס ייחס עם תוסף התזונה בי פוזיטיב לפחות בהתחלה מכיוון שאני חושש להפסיק אותו. והאם זה בסדר שאם תהיה לי כלשהי התקף חרדה אקח ואבן במהלך היום כדיי להרגע. תודה רבה מראש.

שלום לכולם. שנים שלא הייתי כאן, קפצתי וראיתי.... שינויים. והם נראים לי לטובה, כי מה שהיה אולי היה טוב לכמה, אבל לאחרים זה לא היה טוב, אז נמתין ונראה.

שלום רב אני אם יחידנית לתינוק . בת 34. ילדתי לפני כשבועיים. יש לי עזרה בנתיים. מאז הלידה נמצאת בדיכאון עמוק, התקפי פאניקה ותחושה כי עשיתי טעות חמורה!!... סיפרתי לאחותי על תחושותיי ובעיקר על ההרגשה כי לדעתי עשיתי טעות וגם שטרם התחברתי לתינוק.\חייבת לציין כי אני מטפלת בו רגיל- אוכל, מקלחת וכו'..\ האם ההרגשה כי עשיתי טעות חמורה/ ההרגשה של אי חיבור לתינוק/ ההרגשה כי בא לי שאחרים יטפלו בזמן שאני מתחפרת במיטה בדיכאון הינם שכיחים למצב של דיכאון לאחר לידה? אציין כי התחלתי טיפול תרופתי. תודה

שלום , אני חייל והצלחתי להתגבר על המחשבות באופן עצמאי וגם על ידי שימוש בספר " להתגבר על מחשבות טורדניות " הפסיכיאטר בבסיס אומר שעדיף שאני אקח תרופות גם עכשיו האם זה רלוונטי ?

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

אני בן 30, סובל מלחצים וחרדות שונות, פניתי לרופא המשפחה שהפנה אותי לפסיכיאטר. פניתי לפסיכיאטר פרטי שהמליץ לי על ציפרלקס ובמכתב התשובה לרופא המשפחה כתב באבחנה GAD ונטייה לדיכאון. רציתי לדעת מה זה אומר GAD והאם יש צורך גם בטיפול פסיכולוגי.

בוקר אור ושלום רב,          | הבחנתי שכבר נכתבו כאן מספר הודעות בהקשר לשינוי הפורמט.           | מן הסתם, שינוי מייצר תגובות, וגם ידוע לי שהאתר עדיין בהרצה וכולי תקווה לשיפורים. מקווה שאנחנו לא 'קופצים' מהר מידי.           | גם אני משתתפת קבועה בפורום פסיכולוגיה קלינית. פורום ייחודי, שמאפשר התדיינות ושיח בין המשתתפים, ואינו שאלה ותגובת מנהל גרידא. תודות רבות לכם על התפעול והאחזקה השוטפת, ותודות לד"ר אודי בונשטיין על קיומו. אפשרות נהדרת לנו. פעמים רבות מסייעת לאנשים כמונו, שנעזרים בתמיכה המוצעת.         | אשמח להמשיך ולהשתמש בפורום - יש הרבה טוב ברענון, על אף שמצריך הסתגלות. ואני אף רואה שיש התאמה בין גרסאות המחשב והסמרטפונים.        |כמו-כן, ניתן לראות את ההודעה אליה מגיבים (בסמרטפון), מה שחסר היה קודם, זה נחמד.          | כפי שנכתב קודם - יהיה נחמד אם יוחזרו הרווחים בין הפסקאות. האם ישנה אפשרות לתכנת כך שיהיה ברור לאיזו הודעה שורשרה תגובה, ובאיזו שעה היא נכתבה? האם ישנה סיבה לכך שהיפרלינקים מופיעים כסטרינג בלבד?              |מניחה שגם כך אתם עמוסים, ומאד לא פשוט לחולל שינויים כאלה. אולי אנחנו קבוצה קטנטנה במרחב הגדול, אך האם ניתן ליצור התאמה נוחה יותר גם עבורנו?            | תודה, אמתין בסבלנות,               |סוריקטה

ד"ר שירה בוקר טוב. אבקש תשובה מפורטטת וארוכה אם אפשר מפני שמצבי מאוד לא מוגדר ואני כבר עובד עצות. אז ככה: מזה כמה חודשים שאני סובל מכאבים בכל איזור האגן. מפשעות,איבר המין, בטן תחתונה. יש לציין שאני צעיר. בן 23. הכל התחיל בכאבים רק בקצה הפין וטופלתי באנטיביוטיקה מסוג דוקסילין ועוד זריקה מפני שבבדיקות דם היו סמני דלקת. למרות שלא מצאו מחלות מין. מאז הכאב התפתח לאיזור האגן. עשיתי המון בדיקות..זרע,דם,שתן, צילומים למינהם. עלה הרעיון "פרוסטטיטיס כרוני" אבל עברתי המון אורולוגים. בינהם פרופסור ידוע בארץ ועוד רופא מפורסם שרוב התמחותו היא של מחלות הפרוסטטה. כולם אמרו לי שאין לי כל בעיה בערמונית. ושזה 100% לא פרוסטטיטיס כרוני. אבל הכאבים עדיין שם. בנוסף הם אמרו שהלחץ הנפשי בוא אני נמצא גורם לכאבים ושאני צריך טיפול פסיכולוגי ותרופתי על מנת לצאת ממגעל הכאב שאני נמצא בוא. (כבר 4 חודשים). הרופא האחרון שהייתי אצלו שמתמחה למחלות הערמונית גם אישר את מה שאמרו קודמיו. הבעיה אצלי היא מלחץ נפשי שגורם לכאבים הנוראים שאני חש בכל איזור האגן. שאלתי היא האם זה נכון שלחץ נפשי יכול לגרום לכאבים שכאלה ושאני פשוט צריך להרגע? או שבכל זאת צריך להמשיך ללכת לרופאים ואורולוגים (עברתי כבר 9) ולהמשיך לנדנד? בנתיים אני עדיין סובל. אשמח לעצה מורחבת בנושא. תודה רבה!!!

שלום רב אני כבר לא יודע איך להתמודד עם הדבר הזה לקחתי כדורים (ריספרידל) זה עזר לי בהתחלה אחרי תקופה מסויימת כמו שנה המחשבות חזרו דחפים מאוד חזקים שאי אפשר לעמוד בזה אני מרגיש צורך גדול מאוד ללבוש בגדי נשים אני סוחב את זה כבר 20 שנה מה שקורה שאני עושה את זה אני מתנתק מי כולם למה: כי אני גברי גבוע 1.95 יש לי כמה אובססיות לגלח את הראש את הגבות את כול שערות בגופי גבות לא צומחות בלילה אחת ואני מתבייש מזה אז אני מסתגר בבית יוצא רק בלילה שאני לובש בגדי נשים אני משכיר חדר במרכז ואז עושה את זה אז אני מתאפר ממש גס כמו זונה סליחה על ה מילה ולובש לבני נשים גרביונים שותה אלכוהול ויוצא את האמת איך שאני לבוש אני מאוד מגוחך כולם מסתכלים וצוחקים וזה מוצא חן בעניי לא יודע אולי אני קצת אקסיביסיוניסת בקיצור דוקטור אני מאוד אומלל לבד אין לי ביטחון אין לי כלום לפעמים בא לי למות אני מרגיש אפס ככה אני צריך לחיות אני בן 41 אין לי תקווה ראיתי אמון פסיכולוגים ופסיכיאטרים אמון כדורים לא עזר כלום אני מיואש לגמגי עולי אני צריך לעבור ולגור בסן פרונסיסקו לא יודע.... תודה רבה מראש

אובחן לפני 6 חודשים rbbb בעקבות לחץ בחזה תחושת עילפון וסחרחורת ביציעתי אקו אקג והולטר והכל נמצא תקין הבעיה שכל הזמן ישלי מעוקה כזאת בצד ימין הרגשה של שריר תפוס לפעמים כאבי גב שבאים והולכים מה אפשר לעשות בנידון ? האם זה מצריך בירור מעקב קרדיולגי או אולי טיפול נפשי ? אובד עצות .!

היי לכולם... אכן אשליה... אשליית הטיפול. כמה כואב וכמה נכון. והיכן מצויה האמת בכל הזיוף והשקר? לצערי חוששת שיש אמת בדבריהן של טלאור ומנדיי. וכן, זה לא פשוט להכיר בכך, אבל ללא צל של ספק ישנו איזשהו עיוות שרצוי היה שיתוקן. גם אני בטיפול, יש לציין אצל מטפל מקסים, חביב ואמפתי, שמקרין הרבה דאגה ואכפתיות. אך אינני יכולה שלא להבין שהאכפתיות מן הסתם היא חלקית ואינני יכולה שלא לתהות עד כמה באמת אכפת לו, הרי זהו קשר מלאכותי שניקנה בדבר. ואם לא אשלם כל האכפתיות שלו תעלם כלא הייתה. מצטערת על הביטוי, אך זה חש כמו זנות רגשית, משלמים תמורת רגש ואכפתיות, וכן... זה מרגיש נורא וכל שנותר היא תחושה של מירמה וזיוף. ואני מבינה שפסיכולוגים מתפרנסים מכך, ואין לי בעיה לשלם עבור כל שירות שאני מקבלת. אבל כאן זה שונה... האם אני משלמת תמורת הדאגה והאכפתיות??? האם אני משלמת לו שיחבב אותי? וזה ברור שהרבה יותר קל להאשים את המטופל... ולאמר שמתרחשים תהליכי העברה... אבל יש משהו במקצוע הזה שמושך אליו המון טינה מצד מטופלים רבים ואולי הגיע הזמן לתהות למה? האין החומה שהמטפל מציב מסביבו, האין הגבולות והחד צדדיות לא משרתים את הצד שכנגד, האין אלו הן שיוצרים את הטינה. ומה כבר יקרה אם הגבולות ירוככו ואם היחסים יהיו יותר שיוויוניים. לדוגמא, כשאני הולכת למטפלת האלטרנטיבית שלי, שאני מספרת לה את סודותיי הכי כמוסים ואני משתפת אותה הרבה יותר מאשר את הפסיכולוג, היא גם מספרת על עצמה, מה רע בזה, זה רק גורם לי לחוש נוח יותר ולהיפתח יותר והיא עדיין נותרת המטפלת שלי, זה לא הופך אותה לחברה שלי. ואני ממש לא חוצה שום גבולות. אני מניחה שדברים לא הולכים להשתנות, אבל בכדי שיש לפסיכולוגים המון מתחרים , כדוגמת: מאמנים, מטפלי גוף נםש, מטפלים הוליסטיים וכו'. לדעתי, אם לא יהיה שינוי הפסיכולוגיה בסוף תפשוט את הרגל. הנוקשות שיש בטיפול הפסיכולוגי פשוט תפיל את המקצוע הזה. ואולי טוב שכך. ואם כל הכבוד לפרויד, לטעמי, כבר ממש עבר זמנו. אני לא מתכוונת לפגוע, אני רוצה להאמין שיש עדיין קומץ מטפלים, ואני מדגישה את המילה קומץ, שבאמת אכפת להם ממטופליהם ולא רק מהשכר המתקבל מהם.

מודאגת מבני, האם ייתכן שסובל מחרדה עקב ההריון ? כי בהריון שלו הפחידו אותי שיש בעיה במוח והייתי חרדה .. ברמות. עכשיו הגננת מעיר. לי כל הזמן שעלי לגמול אותו מחפצי מעבר לא מוכן לעזוב אותם! לכל מקום סוחב אותם אם לוקחים לן צורח ..ממש כואב לו . הרגלתי אותו שבגן החפצי מעבר יהיו בתיק בלבד. וזה עובד אך לעיתים מוציא . מלחיצה אותי הגננת שמבקשת שאגמול אותו כבר. מדובר בבובה בגד ומוצץ האם זה מעיד על חרדה ? האם לקחת אותו לטיפול ?

יש לי מעי רגיז לאחרונה החמיר כל דבר שאוכלת גורם לגזים לא נעימים יש רפלוקת כל דבר שאוכלת גורם לכזים לכאבים יש לי דיספפסיה פונקציונלית שום סותר חומצה לא עןזר הסבל רב יש לי חרדה ודכאון מהמצב יתכן שחצי ציפרלקס שלוקחת פוגע במערכת העיכול סבל רב מה ניתן לעשות ס

שלום שרון, לאחרונה התחלתי להתעסק בנושא שמאוד מטריד אותי ומפריע לי. אך תמיד חששתי לפתוח אותו, ולכן אשמח אם אוכל לקבל קצת מידע רלוונטי יותר. אני מחטטת, ופוצעת את עצמי. בעיקר בפנים. סובלת מאקנה רציני מגיל צעיר מאוד (כיום אני בת 25) ויש לי פצעים מזעזעים שאני מסתירה אותם עם מייקאפ. לאחרונה התחלתי להתעניין יותר בטיפול. הבנתי שהטיפול הוא קוגנטיבי פסיכולוגי וטיפול פסיכאטרי עם נטילת כדורים מסוג SSRI. האם לדעתך אני יכולה לטפל בבעיה רק בעזרת טיפול פסיכולוגי? או שיש אולי כדורים אחרים לא SSRI?

היי יש לי ילד בן 3 עם עיכוב שפתי וריגשי הוא לא מדבר והתקשורת שלו קצת נמוכה כן וודע לבקש מה שרוצה מבין אותנו לא ברמה של ילד בן 3 אבל יש הבנה נכנס בתחילת השנה לגן התפתחותי יש נושא שמאוד מפריע לי לפני מספר חודשים הוא הראה ממש התקדמות חיקה תנועות גוף משירים בטלויזיה רצה לשחק עם חבר מהגן מה שבדרך כלל היה לו קשה ממש רצה לתת לו יד התחבק איתו נהנה בחברתו עם אחיניות שלי שגדולות ממנו מאוד אהב לשחק ולהיות בחברתן שהיה רואה ילדים גדולים ממנו היה נהנה להצטרף אליהם היה רואה את הכלב של השכנים ומשחק איתו לאחרונה מזה כחודשיים הוא נסגר לא מעניינים אותו כלבים וחתולים פחות נהנה עם אחיניות שלי וכבר לא מתלהב להצטרף לילדים שגדולים ממנו מה שמטריד אותי שהוא כן עשה שינוי כן נפתח והראה התקדמות ופתאום נסגר ממה יכול להיות הקושי הזה האם זו בעיה רגישית שנובעת מחוסר יכולת לדבר?האם אלו יכולים להיות סימנים לבעיית תקשורת? בגן מספרים שהוא ממלא אחר הוראות ומשתדל לעשות מה שמבקשים אשמח לקבל הכוונה

אני בת 50 הופסק לי המחזור ומאז יש לי מועקות נוראיות הזעות כאבי בטן חרדות בנוסף בלי שום קשר אבא שלי חולה קשה בדמנציה זה גם קרה לי תחושה יותר קשה כזאת לפני שאבא שלי חלה הייתי אצל רופאת נשים זה לא עזר הייתי אצל רופאת משפחה היא נתנה לי כדור גם לא עוזר ניסיתי להתייעץ איתה אבל זה הלך ולא עזר טיפול נפשי ניסיתי גם לא עזר לי כלום אני מרגישה את זה ביחוד אחרי הצהריים בשאר היום יש לי יותר הקלה בהרגשה אשמח עם תוכל לייעץ לי מה נכון לעשות במצב כזה חוץ מטיפולים נפשיים גם ההשפעה שלי זה מזה שאבא שלי חולה בדמנציה והמצב שלו מדרדר אבל אני רוצה להתמודד בדרך עצמאית או אולי אתה יכול לתת לי עצה בדיכאון בגיל המעבר איך אני יכולה להקל על עצמי ביום יום בבית עם כל מה שקורה לי אני ממש אשמח לעצתך אפילו טיפ ממש קטן אני מודה לך מאוד מקרב לב שבוע נפלא

שלום, אפשר לומר שאני במצב של בתוליות מאוחרת. זה נובע מכמה סיבות. 1.משום מה לא הייתי קלילת דעת ותמיד חיפשתי מישהו שאוכל לסמוך עליו 2. זה דיי מגעיל אותי ככה לשכב עם מישהו שקצת מכירים נניח בדייטים ראשונים ואני מתכוונת לא מבחינה מוסרית אלא גופנית הרבה דברים דוחים אותי באנשים גברים ונשים ואני חושבת שלהרבה אנשים אין מודעות לאסטתיקה שלהם ולהגיינה אבל אולי שחרמנים או מכירים ממש טוב וסומכים אחד על השני אז זה לא מגעיל או פחות מגעיל. 3. ההתנהגות של הבחורים שאני מכירה. 4. באופן כליי רק כשיש מישהו ממש חתיך אז אני נדלקת ככה אין לי מחשבות או רצונות 5. קשה לי עם המיניות שלי נניח עירום ומעולם לא השתמשתי בה גם ביום יום אפילו לא בצורת הלבוש להפך אני מסתגרת כי אין לי כח למשוך תשומת לב ואני אחת שמשכה תשומת לב ברחוב גם עם ג'ינס וטי שירט. 6. אני מרגישה כיום! שאני ממש כבדה בנושא ובכלל לצאת ולהכיר כי מאוד קשה לי בדייטים שלא לדבר על החרדות שעולות.אגב החרדות הללו תמיד היו אצלי מגיל צעיר ממין שצריך לעשות את זה. וזה גם הרגשה שלא בא לי בכל אופן לא בזמן שהבחור מתחיל לגעת בי גם נשיקות אני לא בקטע ושוב הכוונה לדייטים ראשונים שמתילים לגעת אני לא ממש מבינה למה אין לי חשק תשוקה ובאופן כללי כשאין לי בנ"ז אני לא חושבת על מין ולא רוצה ולכן אני נמענת מבנ"ז הסיבה שאני לא רוצה נראה לי, זה בגלל שהכל נראה לי כזה טכני גם החיזור שלהם כלום לא אמיתי. הבעיה כיום זה הגיל אבל זו בעיה מגיל 18 התביישתי חוסר ניסיון וגם שלא היה אותו אחד שיש חיבור אינני יודעת מה לעשות כי להשתנות בהתנהגות קשה לי יש לציין שאני לא צרכה הרבה הרבה זמן זה פשוט מישהו שיגרום לי לרצות את זה ואין. מה את יכולה לייעץ לי חוץ משיחות עם פסיכולוג? אני מרגישה שזה לא אני אלא הצד השני שאני מכירה שהבעיה היא בהם חוץ ההקשבה לצד השני ולחיבור תודה

שלום, לפני מספר חודשים עברתי לצערי ניתוח לכריתת עורק ראשי בגלי רדיו ברגל ומאז מצבי נפשי הדרדר מאד עד כדי ניסיון התאבדות לא מזמן דווקא אחרי הליכה לפסיכולוגית. כדורי הרגעה לא עוזרים ועושים לי גרוע יותר. לפני ניתוח הייתי אדם מאד אופטימי, פעיל, חברותי ואמפתי וכל זה השתנה. אבדתי תיאבון ועניין בחיים ואני רק חולמת סיוטים. האם יש דרך לשחזר מה קרה בזמן שהייתי מורדמת, כי יכול להיות שדיבורים וכוונות של צוות רפואי בזמן הניתוח השפיעו עליי? קראתי כתבות בנושא. אשמח מאד לתגובה כי כבר התייאשתי ואני בדרך להתאבדות שנייה.

אני שבוע אחרי לידה רביעית, מוצפת בחרדות לא ישנה, לא שותה לא אוכלת פירור כבר 3 ימים, מפחדת מנטל הגידול של הילד, רוצה את החיים הקודמים שלי בחזרה ולהישאר עם 3 בניי הגדולים יותר, לא מפסיקה לחשוב שזו הייתה טעות ולמה עשיתי את זה לעצמי,למה הייתי צריכה את זה לקחתי לעצמי את החופש שהיה לי עם שלושת ילדיי הגדולים שכבר עצמאיים , הדיכאון התחיל כבר בהריון, מתחרטת מאוד שלא הפלתי כשהייתה אפשרות, מרגישה שהחיים סוגרים עליי, קשה לי לטפל בתינוק, לא מתפקדת כאמא שהייתי ולא מטפלת בענייני הבית, מרגישה שאני פשוט משתגעת מכל המחשבות האלה ולא רואה שום נקודת אור. אני מדברת על זה עם אימי אחותי ובעלי ושום דבר מדבריהם לא עוזר לי ולא מרומם אותי. אני רוצה שהכל ייעלם ולחזור למה שהיה, לחיים הטובים שהיו לי. מה אני עושה עם זה אני מסתובבת בבית הלוך ושוב (במידה ואני בכלל קמה מהמיטה) ומרביצה לעצמי ובוכה בהפים קשים שהלב כואב לי ממש פיזית.

ד"ר היימן שלום. מהי מחלת eses האם זהו סוג של מחלת האפליפסיה אצל ילדים? האם היא אכן נדירה ? והאם ישנו טיפול למחלה זו? האם המחלה הינה כרונית או מחלת ילדות? חשוב לנו לדעת. אודה לתגובתך בהקדם.

שלום רב , להלן הבעיות מהן אני סובל קשיי נשימה לאחר כל דבר שאוכל או שותה – וגם קושי בשאיפת אוויר בטן נפוחה מאוד – במיוחד לאחר אוכל ( אפילו מעט מאוד אוכל ) תחושה של היחנקות – במיוחד בשכיבה אבל לא רק בשכיבה . לא יכול לישון בלילה באופן רצוף – כל הזמן מתעורר מהרגשה של מחנק ושיעול . לעיתים יש גם צרבות והרגשה של שריפה חדה באזור החזה גירויים בגרון למטה שגורמות לשיעול בנוסף מאז שאני סובל מהנ"ל אני גם סובל : מהרגשת חולשה חזקה מאוד ,כבדות ברגלים ,לא מצליח אפילו לעשות ספורט כגון הליכות , סחרחורות , בילבול . לאחרונה יש גם הרגשה של צריבה וכאב בבית החזה באמצע לא עזרו לי שום תרופות כגון לוסק,נקסיום, לנטון . זה התחיל לפני כשנה והמצב רק עולה ומחמיר בדיקות שעשו לי : אנדוסקופיה – ושט תקין לכל אורכו , בקע סרעפתי קטן גולש בעומק 38-40 ס"מ , קיבה – רירית האנטרם וגוף עם כתמי אודם נדגמה . מהלך קפלים סדיר וניפוח היטב . תרסריון – בצל וחלק היורד נראו תקינים . באותה בדיקה גם נלקחה ביופסיה שאובחן בה חיידק – טופלתי באנטיביוטיקה ולאחר מכן נערכה בדיקה נשיפה והכל הראה בסדר . אולטראוסנד בטן – התוצאות לפי הרופא המטפל תקינות מנומטריה של הושט – פריסטלטיקה פרופולסיבית עם תגובה טובה לבליעה . לחץ תקין בושט לכל אורכו . לחץ תקין ב LES עם הרפיה מלאה שלו . בדיקת PH - בדיקה תקינה השאלות שלי הן : 1 . קשה לי מאוד לחיות בצורה כזו והמצב רק מחמיר מיום ליום – האם יש איזושהיא דרך לפתור את הבעיות שמניתי למעלה ? 2 . האם יש עוד אלו בדיקות שיכולות לעזור למצוא פיתרון ? 3. לפני 4 שנים עברתי תאונה קשה שבמסגרתה גם נשברו לי חוליות T1 וחוליות C - האם יכול להיות קשר לבין הסימפטומים שציינתי בתודה מראש ניר

אני מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי ולא צריך אותי ואין לי בשביל מה לחיות ואני מוזרה וחולת נפש ומרגישה שיש לי הזיות ואין לי טקט ולאף אחד אין כח לדבר איתי עוברים עלי גם המון קשיים ברורים שהם מהווים סיבה לכאב הנפשי הזה. אני יכולה לפחד פחד מוות, בוכה כבר שבוע וחצי כל יום, כואב לי בצד ימין בחזה המון זמן. אני כמעט לא אוכלת ולא ישנה ולאחרונה החלו להופיע לי סימני אקנה אני כבר חודשיים לפחות ככה ואף אחד לא עוזר לי מה אני יכולה לעשות? אני כן רואה דברים טובים שיש לי בחיי ועדיין מרגישה מיותרת ובלי רצון כלל לחיות!

שלום בגיל 16 עברתי פגיעה מינית מבן אדם שהיה מוכר לי. ברחתי באמצע אבל עדיין נפגעתי .. כמה חודשים אח"כ הייתי בוכה הרבה ומתלבשת בהרבה שכבות..,בפועל לא עברתי איזשהו טיפול רגשי. עברו כמה שנים ולאחרונה התחלתי לחשוש שאולי יהיה לי רתיעה מלקיים יחסים עם בן זוגי בגלל הפגיעה. אשמח לעזרה תודה תודה רבה

בגלל העדר תגובה חיובית של מספר SSRI כולל וייפקס לחרדה, בלית ברירה ניתן לי קלונקס 2 מ"ג שעזר מאוד ובמהלך השנים הצלחתי להפחית אותו ל-1.5 מ"ג תוך סבל של חרדות חזקות מאוד. אני תקוע עם קלונקס 1.5 מ"ג ביום כיון שלא נמצאה עבורי תרופה שתאזן את החרדה ותאפשר להפחית את הקלונקס עד הפסקה מלאה. הרופא אומר שזה לא מינון מאוד גבוה ושאפשר להמשיך לקחת כל יום אבל בשום אופן לא להעלות מינון ולא לחפש הרפתקאות חדשות עם ניסיונות בעוד ועוד תרופות. ציין כי בעתיד כאשר אהיה יותר "חזק נפשית",יהיה ניתן לנסות להפחית את הקלונקס. מה דעתך?