פורום טיפול רגשי באמצעות אומנויות

שלום טליה, הייתי עם ביתי בת ה-6.5 (העולה לכיתה א)אצל נורולוג לאחר בקשות חוזרות של גננת גן חובה כי ביתי חכמה מאוד אך היא מתקשה לשבת בריכוז ומתנהלת בגן אך שמתחשק לה לא מקשיבה לצוות ותמיד יודעת מה הכיטוב לה ,וכשמעניין לה הכול יחסית בסדר. בבפגישה אצל הנורולוג הוא שאל אותה מ"ס שאלות וגם אותנו ולאחר בדיקה קצרה(לדעתי)הוא "קבע" שהיא סובלת מאי בשלות ריגשית ולהמתין לעליה לכיתה א,ולראות מה המורה אומרת ועם היא תתחיל להתלונן לתת לה למלא מ"ס שאלונים .שאלתי היא האם הכן להמתין?ואך יתכן שבביתי כול כך חכמה מעל לגילה מוגדרת כ"לא בשלה ריגשית" ואך מטפלים בזה ועם זה יעבור. ממתינה לתשובה תודה רבה.

שאלת שאלה שהמון הורים מתלבטים בה, ואקדים ואומר שאני לא אחווה דעה נחרצת, מאחר ואיני מכירה את המקרה. בכל זאת, אנסה לתת לך כמה כיוונים לחשוב עליהם. ראשית,בהחלט אפשרי שילדה תהיה גם חכמה וגם פחות בשלה מבחינה רגשית. הייתי בודקת מה המלצת הגננת, וכמה מן הילדים יהיו בגילה של בתך בשנה הבאה. אם מסתבר שיש עוד כמה ילדים, וגם בכיתה א היא לא תהיה חריגה מבחינת הגיל, הייתי שוקלת ברצינות את המלצת הנוירולוג.מהניסיון שלי, טיפול בשלב הזה שלפני העליה לכיתה א' יכול לעזור מאד, ולתת גם להורים וגם לילד ביטחון ותמיכה. דרך אגב, אם תחליטי בכל זאת להעלות אותה לכיתה א', אפשר לטפל טיפול רגשי (למשל באמנויות) גם במהלך שנה זו, והוא יכול לתמוך ולחזק תוך כדי ההתאקלמות. אם את חושבת על טיפול רגשי, את יכולה לפנות למטפלת או למכון ולהתייעץ לגבי שאלות אלה. בהצלחה!

תודה על תשובתך המהירה. ביתי כן עולה לכיתה א ועם מ"ס לא קטן של ילדים שהיו איתה בגן חובה. עם נתיחס לדעתה של הגננת היא המליצה לי לפנות לנורולוג ולבדוק האם יש לה בעית קשב ריכוז,הנורולוג לא ידע להגיד והמליץ לי להמתין מ"ס חודשים(למחצית של כיתה א)ועם המורה תתלונן על התנהגות או משהו אחר אז לבקש ממנה למלא שאלון שהנורולוג נתן לי. כששאלי אותו מה ההתרשמות שלו הוא ענה כי יתכן שביתי סובלת מאי בשלות ריגשית ואולי גם בעיית קשב(לא ממש בטוח) וכששאלתי מה ניתן לעשות לבינתים הוא העלה את האפשרות לריפוי ועיסוק או הדרכת הורים. לכן שאלתי שוב להמתין למחצית השנה של כיתה א או להתעניין בריפוי ועיסוק כלשהו. לכן אני כול כך מבולבלת ממתינה לתשובה תודה חני

לטליה שלום רב,האם אפשר לפרסם בפורום בדבר פתיחת קבוצת הדרכה? תודה. דליה

דליה שלום, לצערי אין זה מתאים לפרסם פעילויות בפורום זה. בברכה, טליה

שלום הייתי רוצה לדעת מה ההבדל בין פסיכודרמה לבין דרמה - תרפיה , וכמו כן להבין מה מקומו של המלל והשיחות בטיפול שיש בו הבעה ביצירה וכו' . תודה רבה מיכל .

למיכל שלום, דרמה תרפיה עושה בדרך כלל שימוש בטקסטים קיימים ואילו פסיכודרמה בונה סיטואציות דרמטיות מהחומרים שהמטופל מביא. יחד עם זה ההבדל לא תמיד מובהק ויש נקודות השקה רבות. לגבי שימוש במלל יש השקפות שונות. בדרך כלל המלל עושה אינטגרציה של החוויה האומנותית. רב המטפלים משתמשים גם במלל ברמה כזו או אחרת

הי מיכל. אענה קודם על השאלה השניה דוקא, לגבי המקום של הדיבור בטיפול באמנויות. זה תלוי בסגנון של המטפל/ת, אבל בדרך כלל יש לכך מקום די נכבד. ישנם אפילו טיפולים שהם בעיקר שיחות (ואז זה לא שונה בהרבה מטיפול פסיכולוגי), עם מתבגרים למשל. הדיבור משמש לעיבוד של החוויה, והוא חלק חשוב מן הטיפול. יחד עם זאת, יש מטפלים שעמדתם היא שחווית הדרמה/ אמנות/ מוסיקה /תנועה היא טיפולית במהותה, ואין צורך במלים. רוב המטפלים כן משתמשים גם בדיבור כחלק מן הטיפול. לגבי השאלה הראשונה: פסיכודרמה היא שיטה מאד מובנית, המתאימה בעיקר לעבודה קבוצתית אבל לא רק, ובה המטופל מביים סצינות מחייו ודרך כל מיני טכניקות, מעבד אותן ומבין אותן. זו שיטה מאד אפקטיבית ועוצמתית, והיא אינה מתאימה לכל אחד (זה פחות עובד עם ילדים צעירים למשל). בדרמה תרפיה העבודה הטיפולית נעשית דרך דמויות אחרות ודרך משחק דרמטי, כך שזה עקיף יותר ועדין יותר בדרך כלל. בדרמה תרפיה משתמשים יותר בהשלכות (למשל, איך מרגיש בן המלך ששיחקתי בהצגה כאשר אחיו גנבו לו את המלוכה), ואילו הפסיכודרמה ישירה יותר.

שלום אני מטפלת מנוסה בתתנועה ומעוניינת ללמוד לימודי תואר שני בתחום,אני מתלבטת בין לימודים לתואר שני באוניברסיטת חיפה לבין הלימודים לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, יש לציין כי הלימודים באוניברסיטת חיפה בהבעה ויצירה שייכים לפקולטה למדעי הבריאות ואילו בתל אביב הלימודים שייכים לפקולטה לאומנויות, האם יש לכך חשיבות?

הי מינה, אני ניזונה כמוך משמועות ומאנשים שונים, ונראה לי שאת התשובה הטובה ביותר תקבלי אם תפני לפקולטוה לראיון, ותוכלי להתרשם. ממה ששמעתי על התואר בתל אביב, הוא מאד אקדמי, ולא קליני בשום צורה. מצד שני, אני משערת שמבחינת היוקרה וכו', הוא עדיף. גם בחיפה התואר לא קליני, ואני לא מכירה מישהו שלמד שם, כך שאין לי הרבה מה לומר עליו. מצטערת על התשובה החלקית, בהצלחה!

שלום,בני הוא בן שנה וחודשיים ומרבה לצעוק ולצרוח,גם על הוריו ואחיותיו,על זרים וגם כאשר הוא לבד.מפגין ביטחון עצמי מופרז ועקשנות יתר.כיצד ניתן לנהוג איתו על מנת לעדן את התופעות הנ"ל ולו במעט?

הי מתן, סליחה על הזמן הרב שלקח לי להגיב. אני מקווה שמצאתם בינתיים תשובה כלשהי. האמת היא שזה לא הפורום המתאים לשאלתך,נראה לי שעליך לחפש מישהו אשר מתמחה בתינוקות ו/או בגיל הרך. בהצלחה

ילדתי הינה בת 7 ומזה כ-5 חודשים מתעוררת בלילה מספר פעמים ניסינו לתת לה מרחב מוגן הראנו לה את הבית אך היא בשלה יש גנבים והיא מסרבת לחזור לישון

הי מיה, וסליחה על העיכוב בחזרה אליך. נתת מעט פרטים לגבי הקושי שלכם, ואכן זהו קושי לא קטן, בהתחשב בתקופה הארוכה שהמצב נמשך.מעניין לדעת אם יש לבתך פחדים נוספים. בכל מקרה, אני סבורה שמצב כזה מצריך ייעוץ מקצועי. ייתכן שפגישה או שתיים, ולא בהכרח יותר, עם איש מקצוע יכולים מאד לעזור. חשוב לשמוע בדיוק ממה היא מפחדת ואיך אתם פועלים, אחרת קשה מאד להתייחס לשאלתך.

האם נתן לטפל בהפרעת אכילה בעזרת היצירה ?

שלום רב. באופן עקרוני, טיפול בהבעה ויצירה יכול בהחלט להתאים במקרה של הפרעת אכילה. יחד עם זאת, אם ההפרעה קשה, נחוץ טיפול מערכתי יותר, והייתי מוסיפה גם פגישות עם דיאטנית או עם גורמים טיפוליים אחרים, לפי הצורך. כמו כן, מאחר ולהפרעת אכילה יש מאפיינים מאד ספציפיים, כדאי לפנות למטפלת בעלת ניסיון בתחום.

שלום - אני מקווה שנכנסתי לפורום המתאים אם לא בבקשה תנחו אותי . בתי בת שנה וחודש אנו גרים קרוב להורי בעלי(מרחק רחוב)ובאים די הרבה לבקר אותם יחסים מצויינים באמת -אך הבעייתיות היא בבני דודים שמצטרפים -בני אח של בעלי -יש להם2 ילדים: בגיל 7 ושנתיים וחצי -הבעייה עם הקטנה -שדי מקנאה לבתי בת השנה וחודש שזה נורמאלי כי היא כאילו תפסה את מקומה..הבעיה שהיא מאוד "נדבקת" אליה נוגעת מחבקת ומנשקת באובססיה ממש בצורה שלא נעימה לבתי . אני לא תמיד מתערבת רק שזה ממש גורם לאי נעימות עד בכי מצד בתי-השאלה מה לעשות ?אני מסבירה לה שזה לא נעים והיא לא חייבת לגעת ולנשק כל הזמן אלא רק שנפגשים !גם הוריה פה ושם מנסים (לא מספיק לטעמי...) אלא רק שהמפגשים הופכים ללא נעימים ומלחיצים . חשוב לציין שהילדה בת השנתיים וחצי מאוד מפונקת לא יודעת לקבל לא !הכל בבכי וצעקות והיא מצפה שייתנו לה לעשות כמעט הכל וגם שזה על חשבון בתי ,אם לא אז היא צורחת !!!מן הסתם לא מתאים לי ואני בסופו של דבר באלגנטיות הולכת מכיוון שאני לא יכולה לשמוע יותר צעקות...מה דעתך מה לעשות ?מאוד חשוב לי לעשות את הדבר הנכון מבלי לפגוע ריגשית בבת דודה היא חשובה לי גם כן :) תודה וסליחה על האורך...

איך לשים תמונה ולישמור אותה

שלום לך. לצערי תשובתי קצרה למדי ואני מניחה שאולי אינה מספקת, אלא שאיני רואה הרבה אפשרויות אחרות. כמובן שאינך יכולה להעיר להורים של בת הדודה לגבי הדרך שבה הם מגדלים אותה, אני מבינה שחשוב לך לשמור עמם על יחסים טובים. נסי לתווך בין שתיהן וליצור ביחד איתך משחק משותף. אם זה לא אפשרי, אני חושבת שאת פשוט צריכה להמנע לפי שעה מן המפגשים הללו, ולקוות שעם הזמן הדינמיקה תשתנה. בהצלחה

שלום. אני אלמנה בת 36 בעלי נהרג בתאונת דרכים. יש לי ילדה בת שלוש וחצי. כשהיא שואלת על אביה אמרתי לה שהוא איננו. כשהתעקשה והשאלה אמרתי שהוא בשמיים, שהוא איתנו ושומר עלינו מלמעלה. היום היא הזמינה חברה לביתה לשחק יחד. החברה שאלה איפה אבא שלך ובתי אמרה בשמיים... זה קצת צרם לי ואני מפחדת שבהמשך ילדים לא יבינו את התשובה וילעגו לה. החברה גם חזרה ושאלה מספר פעמים איפה אבא שלה ואני העברתי נושא והעסקתי אותן בדברים אחרים. השאלה שלי היא לגבי ההמשך. מה נכון להגיד, איך מעבירים את המסר בגיל צעיר כל כך???

שלום אורלי. את אכן מתמודדת בוודאי עם שאלות לא קלות. ההסבר שנתת לבתך טוב ומתאים לילדה בגילה, ויש לי שתי עצות/ הצעות. אני סבורה שהמלה 'מת' צריכה להיאמר, באמת כדי למנוע בלבול. ילדים בגיל של בתך מתעניינים במוות, ומסוגלים להבין אותו, ברמה מאד מסוימת כמובן. הדבר השני הוא- אל תמנעי, עד כמה שאת מסוגלת, מדיבור ישיר וברור על המוות. לא צריך כמובן להגזים ולא ליזום יותר מדי, אבל כשהנושא עולה, גם ליד חברים וחברות של בתך, לדבר על כך בצורה טבעית. אם היא תרגיש שמדובר בנושא מאד רגיש שאסור לדבר עליו, היא עלולה לפתח רגשות של אשמה או בושה שאינם קשורים לעניין. כמובן שיש המון רגשות, של כאב, געגוע וכו', שמאד קשורים לעניין, ויש לתת להם מקום כשהם עולים. אשמח לענות על שאלות נוספות אם הן עולות. דרך אגב, יכול להיות שיעזור לך להיתמך על ידי איש מקצוע בתקופה קשה כזו.

האם אפשר לקבל הסבר כללי מהו בדיוק טיפול הבעה ויצירה ולמי הוא נועד? תודה

שלום. אתן הסבר ממש כללי, ואם רצונך בפרטים נוספים, אשמח לענות לשאלות ספציפיות יותר. טיפול בהבעה ויצירה הוא טיפול לכל דבר, כלומר, המטרות הן אותן מטרות כמו בטיפול פסיכולוגי או אחר. ההבדל הוא בעיקר בכלי: במקום לדבר, עובדים דרך תנועה/מוסיקה/אמנות פלסטית. זה מתאים מאד לילדים ומתבגרים, אבל לא רק. הטיפול כולל בדרך כלל גם שיחה, ולפעמים אפילו בעיקר שיחה- זה תלוי במטופל וגם בסגנון של המטפל/ת. המדיום הנוסף של האמנויות מאפשר עוד דרך ביטוי, עוד ערוץ לעבוד דרכו על העולם הפנימי, ולא פעם הוא פותח חלון שקשה לפתוח אותו בדיבור בלבד. כמו כן האמנויות מאפשרות להתפתח בכיוונים של אלתור, שחרור, דימוי גוף, יצירתיות ותחומים רבים אחרים הקשורים לאמנויות. אני מקווה שסיפקתי מענה לשאלתך.

אחייני בן החמש אבד את סבתו לפני כחצי שנה ,מאז מטרידות אותו מחשבות על מוות כגון "לא רוצה להיות מבוגר כי אמא תהייה זקנה ותמות","כמה זמן נותר לי לחיות?"ועוד. אחותי עונה לו עיניינית ובקצרה כמו שהדריכו אותה,אך נראה כי הילד ממש מוטרד-מה עליה לעשות?באם אין זו הכתובת הנכונה נשמח אם תפני אותי. בתודה מראש

שלום לך. אענה על שאלתך בשמחה, אך ברצוני לציין שתמיד קיימת האפשרות לפנות לייעוץ מקצועי מסודר, אפילו לפגישה או שתיים, על מנת להרגיע ולהיות בטוחים. לדעתי, אם הילד מוטרד כל כך, בהחלט אפשר לדבר איתו על נושא זה יותר בהרחבה. אני מבינה שיעצו לכם אחרת. אך זו דעתי. כמובן שיש לדבר ברמה שילד בן חמש יכול להבין ולהכיל, ויחד עם ההסבר, תמיד להרגיע. למשל: נכון שאני אמות יום אחד, כמו שכולם מתים, אבל זה יהיה בעוד המון המון שנים, ואתה כבר תהיה גדול, עם משפחה משלך. וכן לומר: זה באמת מפחיד, ולא כל כך נעים לחשוב על זה. אבל תנסה לשים את המחשבה הזו בצד, כי זה יהיה רק בעוד הרבה זמן. אפשר גם לדבר על זה שעוזבים את העולם הזה אבל משהו שקוראים לו נשמה ממשיך לחיות תמיד, ונמצא איתנו. זו מחשבה מרגיעה. מאד חשוב לתת מקום לפחדים ולא להדוף את הדיבור על זה, כי אם הילד מרגיש שאנו נרתעים מן הנושא, הוא מקבל חיזוק לתחושה שלו שזהו נושא איום ונורא. צריך להתייחס לנושא המוות כאל חלק מהחיים, גם אם חלק קשה ומפחיד. בהצלחה!

טליה ושאר באי הפורום שלום, יש לי ילד בכיתה ה' שלא מסתדר חברתית. אנחנו חושבים אם להעביר אותו בי"ס או לא. אנחנו חוששים מהמסר שהוא יקבל אם נעביר אותו ומתחושת הכישלון. מצד משי אנחנו לא יכולים לראות אותו סובל חברתית כל כך. מה דעתכם?

הי יגאל. תשובתי אליך תלויה בכמה גורמים, וגם אז לא בהכרח תהיה חד משמעית. קודם כל חשוב לבדוק האם מדובר בקושי בסיסי של בנך, או שבמסגרות אחרות- בשכונה, עם בני משפחה, בחוגים- הוא כן מסתדר? אם רק בכיתה קשה לו, הייתי שוקלת העברה. וגם אז- עם תמיכה, אפילו של טיפול רגשי אם זה מתאים. הרעיון הוא הרי שיקרה משהו שונה במקום חדש, ובשביל זה הוא עצמו צריך לעבור שינוי (בעזרת טיפול למשל). אני לא רואה בעיה במסר, להיפך: המסר הוא שאתם עוזרים לו, אבל ברור שהוא צריך גם לעזור לעצמו. אם הוא מתקשה מבחינה חברתית בכל מקום, ואתם רואים ומבינים היכן הוא מכשיל את עצמו, יש לטפל בבעיה עצמה ולא רק להעביר כיתה- הרי הבעיות תעבורנה איתו. יכול גם להיות שאופי המסגרת אינו מתאים לו, ומסגרת אחרת תאפשר לו להתנהל אחרת בחברה. באופן עקרוני אני חושבת שלא צריך להיבהל מהעברה, בתנאי שעושים הכל על מנת לוודא שחל איזה שיפור בנקודת הפתיחה שלו (אפילו למשל, הבנה שלו היכן טעה). אם נותרה לך שאלה ותרצה לפרט מעט לגבי המקרה, אוכל להמשיך ולהתייחס. בהצלחה!

לפעמים קשה לדעת מתי מתאים לסיים טיפול, אבל הדרך הטובה ביותר היא פשוט להתייעץ עם המטפל/ת. אם זו מטפלת שאת סומכת עליה, אני מציעה לקבוע פגישה ולפתוח את הנושא. זה לא משהו שכדאי לדבר עליו בטלפון. אני מניחה שמדובר במקרה שבו את מרגישה שהסיבות שבגינן הגעתם לטיפול נפתרו פחות או יותר (מן הסתם זהו הקריטריון הראשוני). מאד חשוב לא להיפרד מהר מדי, ולתת למטופלת/ת להפנים את השינוי ולהיפרד כמו שצריך.

האם ניתן לעשות משהו עם ילד שכל מה שיש לו בראש זה פעילויות ספורט ובעיקר כדורגל? בתודה יפית

שלום יפית. אני מבינה שאת מחפשת טיפול עבור בנך וחוששת שהוא לא ישתף פעולה. אפשר בהחלט להכניס ספורט לתוך טיפול, במיוחד מתאים לכך טיפול בתנועה. אני עצמי העברתי שעות רבות במשחק כדורגל עם מטופלים, ורבות מהן היו מאד משמעותיות מבחינת התהליך הטיפולי. קיים כיום גם תחום של טיפול דרך ספורט, אך הוא אינו מוסדר, ועד כמה שאני יודעת, קשה למצוא מטפל רציני ומקצועי בתחום זה. הייתי פונה למטפל/ת בתנועה, וכמובן מעדכנת אותה במה מדובר ובודקת שהיא מתאימה לסוג כזה של טיפול. בהצלחה!

מתי אני יודע מתי לסיים את הטיפול של הבן שלי?

אין תשובה חד משמעית לשאלה זו, כמובן שזה תלוי בשלב שבו נמצא הטיפול ובעוד נתונים רבים נוספים (כמו למשל הרצון והנכונות של בנך לבוא לפגישות). הדבר החשוב הוא לסיים בתאום עם המטפל/ת. זו החלטה משותפת של ההורים, המטופל והמטפל. אם אתה חושב על סיום טיפול, אני מציעה לקבוע פגישה עם המטפל/ת ולדון בנושא.

שלום רב, מהו לדעתך הגבול העליון לטיפול בהבעה ויצירה? בתודה גלית

הי גלית, טיפול באמנויות מתאים גם לנוער וגם למבוגרים, ואין למעשה מגבלה. נכון, שבני נוער לא תמיד יתחברו לתחומי האמנות, אבל גם לטיפול פסיכולוגי לא תמיד קל להביא אותם.. מטפלים באמנויות בדרך כלל מנוסים באמנות ה 'פיתוי' ומוצאים את הדרך להתחבר גם לגדולים- למשל דרך מוסיקה, ריקוד, ועם בנים- בנייה בחומרים או משחקי כדור. אם מדובר בנער או נערה, אני ממליצה להגיע למטפל או מטפלת שיש להם ניסיון עם נוער, מאחר וזו אוכלוסיה ייחודית, בעלת צרכים ומשימות התפתחותיות מאד מסוימים.

הבת שלי מקבלת טיפול במסגרת בית ספר כבר שנתיים ואני לא ממש רואה שיפור. האם נכון לשלוח במקביל לטיפול פרטי גם או שאחד עולה על השני?

לאשתי ולי יש בן בגיל 9. הוא מטופל בבי"ס ולאחרונה פנינו לקבל עבורו גם טיפול באופן פרטי. נראה לי שאם יש קשר טוב בין שני המטפלות והילד לא מתנגד אין כל מניעה. הבעיה בטיפול בבי"ס הוא שרוב הזמן אין טיפולים עם כל החגים, החופשות הטיולים המבחנים וכו... אבל הכי חשוב שהמטפלים יעבדו יחד בהצלחה

חברה, זה עניין רגשי. אין מה לנסות לתת 100 טיפולים שונים. צריך לבחור מישהו אחד טוב ולתת לזמן ולטיפול לעשות את שלהם

שלום, רציתי לדעת אם מהניסיון שלכם יש טעם לשלוח ילדה מתבגרת לטיפול בהבעה ויצירה או שעדיף טיפול פסיכולוגי רגיל.

אני בטוחה שלכל ילד מתאים משהו אחר. אבל מהניסיון שלי עם 2 ילדים מתבגרים, בן ובת, אני יכולה לומר שטיפול בהבעה ויצירה מאוד עזר להם לעבור משברים אישיים שונים. אני למדתי שהחיבור בין המטופל למטפל הוא הכי חשוב. כמובן שחשוב שיהיה איש מקצוע ולא שרלטן. אבל לכימיה אישית אין תחליף. בהצלחה

לא תמיד צריך לדבר. אני הבנתי על עצמי שהרבה דברים יוצאים דווקה כששותקים ומשתמשים בדרכים אחרות להוציא דברים. חוץ מזה, לא מדובר בחוג אומנות. אם רוצים לדבר אז המטפל מדבר. פשוט אפשר גם וגם.

רציתי לדעת מה דעתך על טיפול בהבעה ויצירה לילד בן 7 שמגלה פחדים מסיטואציות חדשות וילדים אחרים. האם היית ממליצה על טיפול בהבעה ויצירה או על טיפול מסוג אחר?

טיפול בהבעה ויצירה הוא טיפול לכל דבר ולכן יכול בהחלט להתאים לילד הסובל מחרדות. למעשה טיפול זה יכול להתאים למרבית הקשיים הרגשיים בדיוק כשם שטיפול פסיכולוגי מתאים.יתרה מזו, במקרים רבים מהווים הכלים האמנותיים ערוץ תקשורת והבעה נגיש הרבה יותר עבור ילדים ומתבגרים מאשר שיחות. .השאלה שיש לחשוב עליה היא האם טיפול באמנויות מתאים לאישיות של ילדך. כמו כן יש לבדןק מה רמת החרדות. אם מדובר בחרדות אשר מפריעות לתפקוד היומיומי של בנך בצורה חמורה, ייתכן שכדאי לשקול תחילה דרכי טיפול ממוקדות יותר, כגון טיפול התנהגותי או תרופתי. יחד עם זאת, טיפולים אלה אינם נוגעים תמיד בשורש הבעיה, וכדאי בכל מקרה לבדוק ברצינות את האפשרות של טיפול ארוך-טווח כגון טיפול בהבעה ויצירה.על מנת לענות על השאלות שהעליתי כאן אני ממליצה לך להתייעץ באופן אישי עם איש מקצוע.