פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב ברצוני לדעת היכן אוכל לקרא על התקפי חרדה : הגורמים, הדרכים להתמודדות, והסיכויים להרפא. בנוסף הייתי רוצה לדעת אם תופעת ה"אובססיה" מוכרת כתופעה פסיכולוגית והיכן אוכל לקרא וללמוד על כך בהרחבה. בתודה מראש, סיגל.

הספר לסטודנטים לרפואה בפסיכיאטריה של טיאנו ומוניץ כתוב באופן פשוט בנושאים אלו - לא זכור לי כעת שם הספר - אברר ואחזור אליך - המלה אובססיה משמשת במובנים רבים - לדוגמה כקווי אופי "פרפקציוניסטים" וגם כתיסמונת פסיכיאטרית (כגון אלו שרוחצים ידים באופן קומפולסיבי מחשש להמצעות חיידקים) חשוב להבין למה הכוונה כדי למצא חומר על הנושא שמעניין אותך. ד"ר פלד

(ונלמד גם ע"י סטודנטים לפסיכולוגיה ,עבודה סוציאלית ועוד.)

אני נשואה כעשר שנים והקשר בינינו מאוד בעייתי, אם כי שנינו לא היינו רוצים להגיע לגירושין . היינו בעבר אצל יועצי נישואין שלא הועילו. כרגע נראה לי שהייתי מעונינת לםנות לייעוץ/ טיפול אישי כדי לברר ענינים אם עצמי ולראות איך אוכל להמשיך הלאה . שאלתי איך לבחור מטפל מוצלח ? במיוחד לאור הנסיון הלא כלכך מוצלח שהיה לי עם יועצי נישואין. חשוב לציין שאיני מעונינת לפנות לשירות ציבורי מסיבות שונות. אני גרה באיזור ירושלים אשמח לקבל המלצות או כל רעיון אחר. תודה טלי.

את זקוקה לפסיכולוג טוב - כדאי מטפל שהוכשר בבית-ספר לפסיכוטראפיה במסגרת אוניברסיטה מוכרת בארץ - טיפול טוב מותנה בהרבה גורמים בינהם גם הקשר הטיפולי לכן לא תמיד מצליחים למצא מטפל מתאים בפעם הראשונה

תודה על תשובתך. ברור שאני מעונינת במטפל טוב השאלה אם יש לך (או למישהו אחר) המלצה על אחד/ת כזה באיזור ירושלים. ושוב תודה טלי

בתי הקטנה, בת 4.5 עדיין ישנה עם חיתול בלילה. היא נגמלה מחיתול ביום בגיל 2.9 הגמילה היתה רגילה לגמרי, כל נסיונותי להתחיל בגמילה בלילה נתקלו בסרוב מוחלט, הטענה העיקרית שלה היא שהיא "יכולה אבל לא רוצה" היא הולכת לישון עם בקבוק מים. במעט הפעמים שהסכימה ללכת לישון ללא חיתול ברובם היא קמה רטובה. היא ילדה שלישית לאחר בת ובן שניגמלו ללא שום בעיה. האם ללחוץ? האם יש מקום ל"שוחד" כמו מתנות במידה והיא מצליחה לא להרטיב? איזה שיטות נוספות קיימות? תודה.

שלום נטע ראשית רצוי מאד למצוא דרך לגייס אותה לעניין. אם בתך לא תרצה להגמל בלילה ותרצה להמשיך להרטיב היא תעשה כך. יתכן והיא רוצה להשאר קטנה ואולי הסיבות אחרות. הצעה של מתנות היא לא בהכרח שוחד אלא דרך לגייס מוטיבציה. את צריכה לנסות ולחשוב על דרכים לעורר בה מוטיבציה להיות גדולה ולהגמל. אם תגייסי את רצונה תפעלי כפי שפעלת בהצלחה עם ילדיך האחרים. אם תצטרכי עיצות נוספות בעניין תכתבי לפורום. בברכה, אמיר

נטע, קיימת קלטת שנקראת "בלי חיתולים" - קלטת חמודה עם חני נחמיאס וגן ילדים שנכנסים לתהליך הגמילה ובסוף הקלטת נגמלים מחיתולים. (לקלטת מצורפת גם תעודת "בוגר אסלה" כך שכל ילד שיסיים את התהליך בהצלחה יקבל מהוריין את התעודה הנכספת - רעיון חביב) הדבר החשוב ביותר, לדעתי, הוא לא ללחוץ על הילד אלא לתת לו לגדול בקצב שלו. דבר נוסף - לפעמים כשלוחצים הם עושים דווקא - כמו בכל גיל...) בהצלחה ובסבלנות...

הייתי מעוניינת בכתובת אתרים טובים בנושא האוטיזם - אתרים מקצועיים שמדברים גם על אבחון ומאפיינים שונים של האוטיסטים, וגם על השילוב של פיגור אצל חלק מהאוטיסטים. אם יש גם אתרים מקצועיים בעברית (כיוון שזה קשור לעבודתי ) אשמח אם אקבל המלצה על כאלו. בנוסף, אם ידוע למישהו על כנסים מקצועיים וימי עיון שפתוחים לאנשי מקצוע (גם בתשלום) . תודה

שלום דנה לצערי אין לי ידע ונסיון בתחום זה. ישנו ספר בעברית של טסטין, שכחתי את שמו משהו עם מצבים אוטיסטים. ישנו ספר מומלץ נוסף שנקרא "אף אחד בשום מקום" של דונה ויליאמס. ספר שנכתב מנקודת מבטה של אוטיסטית. בנוסף אם זכרוני אינו מטעני ברמת חן יש גן טיפולי לילדים אוטיסטים ותוכלי להשיג שם חומר. בברכה, אמיר

דנה שלום. האם את עובדת עם אוטיסטים במסגרת משרד החינוך? אם כן, המרפ"ד בכפר סבא כולל בתוכו את האגף לאוטיסטים ומארגן קורסים , כנסים והשתלמויות ממש מצויינים! הם גם נותנים הדרכה לאנשי מקצוע . ממולץ מאד. אם תרצי עוד פרטים תבקשי . אני גם עובדת עם אוטיסטים ויש ספרות רחבה בנושא. בהצלחה, אנה

שלום רב, שאלתי מיועדת לפסיכולוג ואולי גם לפסיכיאטר. בשנה האחרונה אני סובלת מחרדות וממחשבות שאני עלולה לאבד שליטה או לעשות מעשה נורא. המחשבות מטרידות אותי ומפריעות בשגרת יומי. טיפול פסיולוגי של מספר חודשים הקל עלי במידה מסויימת אבל עדיין החרדה מטרידה אותי מאוד. מה היתרונות והחסרונות של נטילת תרופות מסוג פרוזק לבעייתי זו?

שלום, חיה נראה שאת סובלת ממחשבות כפייתיות. כלאמר, מרגישה שאין לך שליטה על המחשבות. מנסיוני כאשר טיפול פסיכולוגי לא מצליח לסייע במצב זה כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ולהיעזר בטיפול תרופתי. מומלץ ביותר לשלב טיפול תרופתי שיכול לעזור בסימפטומים עם טיפול פסיכולוגי. בברכה, אמיר

פרוזק שייך לקבוצה של תכשירים הניקראים SSRI עקב פעולתם במוח -לפי הידע הנוכחי התחשיר פועל כמאזן לפעילות עיצבית במוח - משפחת תחשירים אלו הוכיחה עצמה בטיפול ב OCD הייתי ממליץ 1) לפנות לאיבחון אצל פסיכיאטר 2) איבחון כזה יקבע עם יש צורך בטיפול בברכה ד"ר פלד

תמוהה בעני שפסיכולוג עונה לשאלות בפסיכיאטריה

מסכים.

שלום יש לי חבר שכתוצאה מבליעת כדורי אקסטזי , איבד את השפיות ולכן אושפז בבי"ח פסיכיאטרי האם דבר כזה יכול לעבור , או שזה נזק קבוע ? הוא מגיב טוב לטיפולים! האם כדאי שחברים יבואו לבקר או שעליו להתנתק מהסביבה לזמן מה ? בבקשה תנו לי קצה חוט כי אני ממש אובד עיצות ... בתודה מראש

במקרה של "הרעלה" בלבד (אינטוקסוקציה) הוא יבריא, כמובן שלא מומלץ להשתמש בסמים כלל ואצלו בפרט, לפעמים הסימפטומים נמשכים והוא עלול לפתח מחלה נפשית מתמשכת בדרגה זאת או אחרת. תגובה טובה לטיפול מרמזת על סיכויים גבוהים להבריא. אם מצבו הנפשי מאפשר (דהיינו, הוא מזהה את חביריו) מומלץ לבקר אותו - בברכה ד"ר פלד

שלום לחבר המודאג לפעמים סמים מהווים טריגר (גורם מאיץ) להתפרקות של הנפש. סמים שלאנשים רבים אינם עושים נזק עלולים לעשות נזק כבד לחלק מהאנשים. ישנם מצבים של חבר'ה שלוקחים סמים במשך תקופה ללא השפעות קשות ובפתאומיות מגיע "טריפ רע" שגורם לפרנויות ולמצבים פסיכוטיים. העובדה שהחבר הגיע לאשפוז אומרת שמשהו רע קרה לו בעקבות השימוש. הוא זקוק בשלב זה לעזרה מקצועית אבל גם להרבה תמיכה מהחברים. בד"כ רצוי לבוא לבקר אותו (במידה ואין איסור של הרופאים המטפלים), לעודד אותו ולתת לו להרגיש שיש לו אפשרות לחזור לסביבה הטבעית שלו. אני מאחל לכם ולו שהסמים לא היו טריגר למחלת נפש אלא למצב זמני ושהוא ייצא מזה. בברכה, אמיר

שלום תודה על העזרה , אני נמצא כרגע בחוסר ידיעה גדול הרופאים קבעו שעד סוף הטיפול לא יתאפשרו ביקורי חברים אלא רק הורים. האם זה סימן טוב או רע ? האדם כבר מזהה את חבריו בטלפון , ויודע כבר איפה הוא נמצא ומה מצבו האם לא רצוי שידבר עם חבריו , אולי על דברים שאי אפשר לספר להורים והוא רוצה לפרוק ? אשמח אם תעזרו ... בתודה מראש

מזה שנים מספר אני סובלת מהשמנה, התופעה החלה בעקר בעקבות הריונות (3) עליתי כ25 קילו בכל הריון. לאחר שני ההריונות האשונים הורדתי את רוב המשקל העודף על ידי דיאטות מסוגים שונים אולם לאחר ההריון האחרון נכנסתי לסחרור של "אפקט היויו" אני יורדת במשקל ומייד עולה חזרה ויותר. עברתי טיפול פסיכולוגי בעקבות התקפי חרדה, המטפל טען שאין לטפל בבעיית ההשמנה בנפרד אלא כחלק מהטיפול הפסיכולוגי הכללי. הטיפול אמנם עזר לי והקל עלי מאוד אבל לא בנושא ההשמנה. כרגע הטיפול הופסק ביוזמתי בעקבות הרגשה של מיצוי. האם יש טיפול ספציפי לבעיית האכילה? אין לי ספק שזוהי הבעייה המרכזית שלי. בתודה מראש!

אין טיפול ספציפי להשמנה בפסיכיאטריה - במיקרה וקושרים בעיה נפשית להשמנה אז מטפלים בבעיה הנפשית. דפוסי אכילה, תדמית הגוף, והפסיכולוגיה של מבנה אישיות וערך עצמי הופכים תחום זה למורכב ביותר - בהתאם לכך נדרשת התיחסות מרכבת ואיבחון מתאים - פסיכיאטר שהכשרתו כוללת רפואה, נויורולוגיה, פסיכיאטריה, ופסיכולוגיה הוא בדרך כלל בעל כלים רבים יותר להתמודד עם בעיתך

שלום נויה אני שומע שאת מתוסכלת. היית בטיפול פסיכולוגי שעזר לך בנושאים שונים אבל לא בעינין ההשמנה. במידה וההשמנה והקושי לשלוט במשקל נובעים מסיבות פסיכולוגיות כפי שביררתם בטיפול, ואם ניסית שיטות דיאטה שונות שלא הועילו, ישנן שתי אפשרויות. או שבשלב זה תנסי לקבל את עצמך כמו שאת ולא להיאבק בעינין ההשמנה. אולי אם תרדי מהמאבק ותקבלי את עצמך יותר תצליחי לשלוט יותר גם בעניין האוכל. או שתנסי להתחיל טיפול נוסף אצל מטפל אחר. לפעמים טיפול מסויים וקשר טיפולי מסויים ממצים את עצמם (למרות שהטיפול היה טוב) ויתכן שקשר טיפולי חדש יוכל לסייע לך בנושא זה. בברכה, אמיר

יש לי 3 בנות.מקסימות.כל אחת משגעת בפני עצמה. הבעייה החמורה היא בין הגדולה לאמצעית. הגדולה בת 7, השנייה בת 5, השלישית בת 2. כנראה, שאיפושהוא, מרגע הולדתה של השנייה , התחיל מאבק הישרדות של שתיהן. ישנו מצב מתמיד בו השנייה רוצה להיות כמו הגדולה, לשחק עם חברותיה, לאכול בדיוק את מה שהיא, להתלבש בדיוק כמוה, ולגדולה כנראה כבר נמאס. לא עוזרים כל ההסברים ההגיוניים כי כל אחת עומדת בפני עצמה, ולכל אחת עולם משלה. חשוב לציין כי לכל אחת באמת יש את עולמה וחברותיה. הן ישנות בחדר משותף אולם משום מה, האמצעית תמיד מתעקשת להיצמד אל הגדולה. המצב כיום הוא כזה שהגדולה מדווחת על מצב שבו ממש נמאס לה מאחותה וכי היא ממש שונאת אותה. מעבר לכך, כל הזמן האמצעית מציקה לגדולה.מחקה את דבריה, שולחת אליה ידיים וכו'. היא מאוד אוהבת את אחותה הגדולה והמצב אינו הדדי. כל האמצעים ההסברתיים , המשמעתיים לא עוזרים חשוב לי שהן תגדלנה להיות אחות קשובות ואוהבות. מעבר לכך, כיום כבר מתפתחת מערכת יחסים יפה בין הגדולה לתינוקת, ואפילו התינוקת קלטה את העכירות ביחסיהן של אחיותיה הגדולות, ולכן אף היא דוחה את האמצעית, כך שאין לה חיבה לא מלמטה ולא מלמעלה.וזאת לאור העבודה כי היא ילדה מקסימה שפשוט רוצה בחברת אחיותיה. מה לעשות? האם זהו מצב נורמלי בין אחים? האם לגשת לטיפול? האם הנואשת

נראה לי שמדובר במצב נורמאלי - יש לעקוב אחר אחר המצב - התוויה לטיפול היא כאשר מופיעים סימנים וסימפטומים בתחום מצב הרוח, אי-שקט פסיכומוטורי או התפרציות זעם קיצוניות בברכה ד"ר פלד [email protected]

שלום רב בחרת כותרת קשה לדבריך. אם את כותבת הנואשת סימן שאת בלחץ ובמצוקה. ראשית, ברצוני להרגיע אותך. מדובר במצב שכיח של קנאה בין אחיות. נראה שהאחות האמצעית מרגישה מקופחת. היא רוצה להיות כמו הגדולה ומתקשה למצוא את מקומה. היא מרגישה דחויה ע"י האחות הגדולה ולכן מציקה ונדבקת. היא זקוקה מכם להרבה אישורים ותמיכה. חשוב שאתם, ההורים תתנו לה להגיש גדולה ואחראית. תנסו לטפח אותה (לא על חשבון הגדולה), אבל באופן שיתן לה להרגיש מיוחדת. אם הסימנים של הדחיה והמצוקה יגברו ניתן לפנות ליעוץ משפחתי. ניתן לפנות לתחנה ליעוץ משפחתי באיזור מגורכם או לפסיכולוג שעובד עם משפחות. ניראה לי שבשלב זה תנסו לטפל על פי העיצות שלי ונראה אם המצב ישתפר. אם לא תדווחו לי כאן ונחשוב הלאה. בברכה, אמיר

שלום, לקרובת משפחהשלי יש הרגל מגונה לשחק ולתלוש את השיער בראשה , הבחורה בת 14 וכבר נראים סימני קרחת. ניסו להשפיע עליה להפסיק אך כנראה זה לא בשליטתה. אשמח לשמוע מידע לגבי התופעה/מחלה והדרכים להתמודד עמה. אני מודה לך מראש על כל עצה ומידע בנושא. תודה, דני

מדובר כניראה בתיסמונת הנקראת Tricotilomania אין צורך להבהל מהשם כל פסיכיאטר טוב ידע מה לעשות. התגובה לטיפול היא לפעמים חלקית בלבד לכן מומלץ להקדים לפנות לטיפול בברכה ד"ר פלד [email protected]

שלום דני התופעה מוכרת וניתן לטפל בה. כנראה שבאמת תלישת השיער נעשית ללא שליטה והיא מבטאת סוג של הענשה עצמית או נובעת מסיבה פסיכולוגית אחרת. אני מציע לפנות לאבחון פסיכולוגי כדי לטפל בבעיה. ניתן לפנות דרך קופת חולים או באופן פרטי. בברכה, אמיר

דבר ראשון , האם ד"ר פלד הוא פסיכיאטר או פסיכולוג? דבר שני, מתשובתו של ד"ר פלד ניתן להבין שמדובר בתופעה פסיכיאטרית שיש לפנות לפסייכאטר בנוגע אליה, עפ"י תשובתו של ד"ר אמיר זהר ניתן להבין שמדובר בבעיה פסיכולוגית - ויש לפנות לפסיכולוג.

שלום דני ההבדל בין התייחסות פסיכיאטרית לפסיכולוגית היא בעיקר באופן הטיפול. הטיפול הפסיכיאטרי נעשה באמצעים תרופתיים והטיפול הפסיכולוגי דרך פסיכותרפיה (שיחות). בד"כ רצוי להתחיל מהקל לכבד. כלאמר, להתחיל בטיפול פסיכולוגי ורק אם אין הקלה בסימפטומים לפנות לפסיכיאטר לטיפול תרופתי. בברכה, אמיר

אשמח לדעת באיזה גיל מאובחנת בדרך כלל מחלת האלצהימר. תודה

בחלק מהעבודות נהוג לחלק את סוגי הדמנטיה (שיטיון שאלצהימר נכללת בתוכן ) לפרהסנילי וסנילי, פרהסנילי מופיע ליפני גיל 65 וכולל גם את אלצהימר ד"ר פלד

בחלק מהעבודות נהוג לחלק את סוגי הדמנטיה (שיטיון שאלצהימר נכללת בתוכן ) לפרהסנילי וסנילי, פרהסנילי מופיע ליפני גיל 65 וכולל גם את אלצהימר ד"ר פלד

שלום רונית מחלת האלצהיימר היא מחלה מוחית ניוונית, שסיבותיה אינן ידועות. ראשיתה בד"כ סמויה והיא מתפתחת באיטיות אך בהתמדה במשך שנים. תקופת ההתפתחות יכולה להיות שנתיים שלש אך גם יותר מכך. תחילת ההפרעה יכולה להיות בגיל העמידה או אפילו קודם לכן (מחלת אלצהיימר פרה-סנילית). אך בד"כ מחלת אלצהיימר הסנילית מופעיה בגיל מבוגר. כשהיא מתחילה לפני גיל65-70 יש סבירות של הסטוריה משפחתית. במקרים של התחלה מאוחרת יותר נוטה המהלך להיות איטי יותר. בברכה, אמיר

מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com [email protected] מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מרכז המידע הישראלי לאוכלסיה המבוגרת האתר מכיל 384 בתי אבות בישראל ולהם רשיון כחוק ניתן לקבל יועץ חינם לסידור מוסדי ועזרה בבית ניתן לאתר בתי אבות לפי מילה ,סוג מחלקה או אזור חיוג כמו כן תוכל למצוא אזהרה לגבי בתי אבות אשר אין להם רשיון כחוק . תוכל למצוא גם פוליסות ביטוח של יהודים שהיו בשואה והיו להם פוליסות רונית כתב/ה: > > אשמח לדעת באיזה גיל מאובחנת בדרך כלל מחלת האלצהימר. תודה

מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com [email protected] מי יודע מה זה? www.sixtyplus.com מרכז המידע הישראלי לאוכלסיה המבוגרת האתר מכיל 384 בתי אבות בישראל ולהם רשיון כחוק ניתן לקבל יועץ חינם לסידור מוסדי ועזרה בבית ניתן לאתר בתי אבות לפי מילה ,סוג מחלקה או אזור חיוג כמו כן תוכל למצוא אזהרה לגבי בתי אבות אשר אין להם רשיון כחוק . תוכל למצוא גם פוליסות ביטוח של יהודים שהיו בשואה והיו להם פוליסות רונית כתב/ה: > > אשמח לדעת באיזה גיל מאובחנת בדרך כלל מחלת האלצהימר. תודה

אני בת 32 ומגיל 18 לערך עברתי תקופות של דכאונות וחרדות קשים ונאלצתי , לתקופה קצרה , להעזר בתרופות. כמן כן הייתי בטיפולים די ממושכים אצל מטפלים שונים (פסיכולוגים) ולא הרגשתי שינוי במצבי. אני משתדלת כל הזמן להאבק לבד עם כל התחושות הקשות וה"בלגן" שהולך לי בראש אבל פוחדת שמצבי ידרדר.(יש לי 2 ילדים בבית). ההיתי מוכנה לנסות שוב טיפול כזה למרות האכזבות ולמרות שאני מרגישה שזו "פריביליגיה" שתבוא על חשברון דברים אחרים במשפחה. התרשמתי מהאתר שלך ורציתי לדעת אם ניתן להגיע אליך לייעוץ אישי ולבדוק אפשרות להמשך טיפול. תודה , שי

שלום שי את בהחלט יכולה ליצור קשר. נוכל להפגש ולראות אם אוכל לעזור לך. הטלפון שלי בקליניקה 6496371 - 03 . אם אני לא עונה תשאירי הודעה עם מס' טלפון ואחזור אליך. בברכה, אמיר

אמיר שלום, הנני סובל מהתקפי חרדה כפי שצינתי בשאלותי הקודמות.ברצוני להודות לך על התשובות המפורטות ועל המהירות.בזכות אתר זה הצלחתי להשכיל בכמה רמות ולהבין דברים ולפרשם בצורה הנכונה ,תשבותיך ולא רק לשאלותי,עזרו לי לאין ערוך ואין מילים לתאר זאת.תודה כיום אני נמצא בטיפול פסיכיאטרי ועל פרשת דרכים אם לקחת כדורים או להעדיף טיפול ארוך ללא כדורים,שאלתי היא האם כל פסיכיאטר יכול לפתור התקפי חרדה או שיש פסיכולוגים או פסיכאטרים שמתמחים בדיוק בזה? האם יכול להגרם נזק בלתי הפיך ע"י טיפול בכדורים עד כדי מצבים פסיכוטים? חשוב לציין שחלק מהחרדות הם לקיחת כדורים שמשפעים על המוח בפרט וכדורים בכלל.

שלום אילן ראשית, אני שמח שיכולתי לעזור לך. לגבי שאלותיך. אני מאמין בטיפול משולב. כאשר הסבל רב עדיף להיעזר בטיפול תרופתי. הטיפול התרופתי יכול להקל באופן משמעותי על הסימפטומים ואין חשש להתמכרות או הדרדרות כלשהי עקב לקיחת תרופות. בנוסף לטיפול התרופתי כדאי לעבור טיפול פסיכולוגי שעוזר להבין לעומק את הבעיות ולמצוא פתרונות. לגבי מטפל מתאים - מובן שיש הבדלים בין מטפלים. ההבדלים נובעים קודם כל ממידת המקצועיות של האדם המטפל, אבל גם חשוב מאד הקשר הטיפולי והאמון שנוצר. הטיפול התרופתי פחות מסובך ומרבית הפסיכיאטרים יכולים לתת טיפול מתאים. לגבי הטיפול הפסיכותרפי הסיפור מורכב יותר. ישנם פסיכיאטרים שמסוגלים לתת טיפול טוב וכמובן שפסיכולוגים קליניים מסוגלים לתת טיפול מתאים. מובן שקיימים הבדלים בין המטפלים על פי גישתם הטיפולית, אישיותם, רמת מיקצועיותם והקשר שנוצר בינם לבין המטופל. בהצלחה , אמיר

פסיכיאטר הוא רופא שהתמחה בכל הקשור למוח האדם נויורולוגיה פסיכיאטריה ופסיכולוגיה קלינית. במסגרת ההכשרה (ובחינות התמחות) פסיכיאטרים לומדים פסיכוטראפיה וחלקם ממשיכים ומגיעים ליכולת טובה. פסיכיאטר כזה מאגד יכולת משולבת, רפואה פסיכיאטריה נויורולוגיה ופסיכולוגיה

דהו

מהי אישיות נרקיסיטית. האם פגיעה נרקיסיטית בילדות משמעה תמיד כי היתה יתר הערצה כלפי הילד או שיכול להיות גם מקרה הפוך דהיינו משבר ביחס כלפי הילד ועדיין מדובר בפגיעה נרקיסיסטית. תודה

שלום ק.ל אולי תופתעי לקרוא שהגורמים להפרעת אשיות נרקיסיסטית הם כמעט תמיד חסכים ופגיעות שהילד סופג בילדותו. ולאו דווקא עודף הערצה. אמנם נכון שעודף הערצה יכול ליצור בעיות, בעיקר כאשר ההערצה נעשית לא כלפי האני האמיתי של הילד אלא הורים שמעריצים כי יש להם צורך שהילד שלהם יהיה נערץ. לעיתים ההערצה תהיה על כל דבר ותיווצר אצל הילד תחושה לא אמיתית. לדוגמא אדם שהיה הבטחה נערצת על הוריו וכל חייו הוא ממשיך להיות הבטחה כזאת. הוא פוחד לממש משהו כדי שההבטחה לא תכזיב. הוא גם לא יודע מי הוא באמת כי הוא היה רק הבטחה ולא קיבל שיקוף והערכה לגבי האני האמיתי שלו. כל ילד זקוק להערצה של ההורים. לשיקוף למוצלחות שלו. מובן שבמהלך ההתפתחות הוא מגלה שהוא לא מושלם. גילוי זה תמיד מכאיב. תפקיד ההורים למתן את הכאב ולא להוסיף על הפגיעה שבהכרח קיימת (שהרי אף אחד לא מושלם). אדם נרקיסיסט הוא אדם שסובל מחסך בהערכה עצמית. לעיתים יהיה נידמה שאדם זה מרוכז בעצמו וחושב שהוא הכי שווה בעולם. אבל תמיד מתחת לההערכה העצמית המופרזה ישנם רגשי נחיתות, תחושה של חוסר ערך ותחושה של ריקנות. לעיתים קרובות רגשות קשים אלה כל כך מאיימים שהאדם מתגונן מפניהם וחושב שהוא הכי שווה בעולם כפיצוי והגנה. לעיתים קרובות יהיה קשה לחיות עם אדם נרקיסיסט. התחושה שהוא מעביר היא שהכל מגיע לו וקשה לו להתייחס לצרכים של מישהו אחר. אין זה אומר שההורים פינקו אותו וחינכו אותו לחוסר התחשבות. לעיתים זה כך והרבה פעמים ההיפך. לעיתים קרובות ההורים של הנרקסיסט היו נרקיסיסטים בעצמם ולא יכלו לתת התייחסות נאותה לילד אלא כמראה שלהם עצמם. השאלה ששאלת מורכבת ודורשת כתיבה מרובה. כתבתי דברים על קצה המזלג. יתכן שבהמשך אכתוב באתר מאמר בנושא. בברכה, אמיר

שלום אמיר. חזרתי אליך להמלצתך. האם יש לך המלצה על פסיכולוג עבור אדם מבוגר בן 79. להזכירך עדיפות לצפון תל אביב. תודה

שלום ל תצרי איתי בבקשה קשר בקליניקה בטלפון 036496371 ואפנה אותך לפסיכולוג מתאים. אם אני לא עונה תשאירי הודעה עם מס טלפון ואחזור אליך. בברכה, אמיר

אשמח אם אקבל רשימת ספרים העוסקים בטיפול מנקודת המבט של המטופלים עצמם.נתקלתי רק בספר אחד כזה בעברית ששמו "הטיפול הפסיכולוגי שלי" הוצאת דביר ומאוד נהנתי כי היה כתוב על הטיפול מנקודת המבט של המטופלת עצמה.. אלו ספרים נוספים בסגנון הזה יש ולא משנה אם הם תרגומים. תודה מראש עומר

שלום עומר ישנו ספר בשם" אף אחד בשום מקום" של דונה ויליאמס הוצאת פרוזה. ספר נוסף "מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים", "אהבה זה לא סכין" של זאב ברגמן ושרה בהוצאת פרוזה. תהנה אמיר

שלום עומר ישנו ספר בשם" אף אחד בשום מקום" של דונה ויליאמס הוצאת פרוזה. ספר נוסף "מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים", "אהבה זה לא סכין" של זאב ברגמן ושרה בהוצאת פרוזה. תהנה אמיר

שלום מזה 4 חודשים שאני סובל מהרגשה אישית רעה, מעוקות , סחרורות, עייפות וחוסר אנרגיה חוסר תיאבון ( ירדתי כמעט 12 ק"ג ) . עשיתי את כל הבדיקות האפשריות C.T , E.E.G דם ולא נמצט שו ממיצא חריג.הוחלט להפנות אותי לייעוץ פסכאטרי שבו הפסיכאטר הבחן אצלי התקפי חרדה . האמת שהוא די צדק בהבחנה שלו כי ההיתי נורא פרונואיד וחרד למצב שלי עובדה שלא אפיינה אותי לפני כן. שאלתי: ניתן לי ע"י הרופא תרופה בשם ציפראמיל ההיתי רוצה לדעת יותר נתונים על תרופה זו. מה ההשפעות לוואי שלה ? תוך כמה זמן אני אמור ל"חזור " לעצמי? כמו כן אני מודאג מחוסר התיאבון וירידה החדה במשקל האם זה אופייני למצבים כאלה? ואשמח לשמוע מאנשים שסבלו או שעדין סובלים גם הם מהתקפי חרדות

שלום שאול ניראה שהפסיכיאטר איבחן נכון את הבעיה. מדובר בהתקפי חרדה ובדיכאון. הירידה במשקל קשורה לדכאון יותר מאשר לחרדות. התרופה יכולה להיות יעילה. לגבי תופעות לוואי וצפי להקלה סימפטומטית אתה צריך לברר עם הפסיכיאטר שנתן את התרופה. ברצוני להוסיף שאני לא יודע אם הפסיכיאטר המליץ במקביל לטיפול התרופתי על טיפול פסיכולוגי. אני בכל אופן ממליץ בחום שבנוסף לטיפול התרופתי תיגש לטיפול פסיכולוגי. גם אם הרקע לבעיה היא רפואית יש מקום לתמיכה ועזרה פסיכולוגית בהתמודדות עם המצב. במקרים רבים לבעיה ישנם גורמים פסיכולוגיים וסביבתיים. במקרים אלו הטיפול התרופתי יעזור בסימפטומים אבל לא יטפל בשורש הבעיה. ישנם פסיכיאטרים שאינם מכירים ואינם ממליצים על טיפול פסיכולוגי. רבים אחרים מודעים לחשיבות הטיפול הפסיכולוגי ומפנים לטיפול כזה. אם תרצה יותר מידע בנושא הטיפול הפסיכולוגי תכתוב אלי. בברכה, אמיר

אני בת 33 נשואה + 1 לפני כשלוש שנים סבלתי מהתקפי חרדות בעיקר בלילות הופנתו ע"י רופא המשפחה לפסיכיאטר שנתן לי כדורים ולאחר כשנה בטיפול הפסקתי לקחת את הכדורים והחרדות נעלמו כלא היו. לאחרונה הופיעו שוב התקפי החרדות אך בצורה שונה כגון: פחד מנהיגה (למרות זאת אני ממשיכה לנהוג) דאגה יתרה לבתי בת השנתיים, פחד מלישון (ברגע שאני נרדמת אני נבהלת ומתעוררת) השינה שלי אינה שקטה ורגועה. פחדים מהחושך פחד מהמוות. מכיוון ואני מעוניינת להיכנס להריון בחודשים הקרובים אין אני מעוניינת לקחת כדורים כלשהם על מנת לא לדחות את ההריון שלי.

אני בת 33 נשואה + 1 לפני כשלוש שנים סבלתי מהתקפי חרדות בעיקר בלילות הופנתו ע"י רופא המשפחה לפסיכיאטר שנתן לי כדורים ולאחר כשנה בטיפול הפסקתי לקחת את הכדורים והחרדות נעלמו כלא היו. לאחרונה הופיעו שוב התקפי החרדות אך בצורה שונה כגון: פחד מנהיגה (למרות זאת אני ממשיכה לנהוג) דאגה יתרה לבתי בת השנתיים, פחד מלישון (ברגע שאני נרדמת אני נבהלת ומתעוררת) השינה שלי אינה שקטה ורגועה. פחדים מהחושך פחד מהמוות. מכיוון ואני מעוניינת להיכנס להריון בחודשים הקרובים אין אני מעוניינת לקחת כדורים כלשהם על מנת לא לדחות את ההריון שלי.

הסבר מונחים בבקשה מהו ציר 1 בפסיכאטריה , ושאר הצירים סקירה קצרה וממצת בבקשה

שלום גילי באבחנה על פי ה DSM4 ישנם 5 צירים EXIS ף 1. ציר ראשון - הוא הציר החשוב ביותר. זוהי האבחנה של הבעיה . הסיבה בגללה הגיע האדם לאיבחון. כמו לדוגמא : דיכאון, התקפי חרדה, סיכזופרניה, בעיות הסתגלות וכדומה. הציר הראשון חייב להיות מצויין כי זאת האבחנה הראשונית. הצירים האחרים לא חייבים להיות מצויינים. 2. ציר שני - הוא בעיקר ציר של הפרעות אישיות. אם מלבד האבחנה הראשונית יש ברקע הפרעת אישיות היא תהיה מצויינת במיר זה. לדוגמא אדם מגיע בגלל תלונות של דיכאון. בציר הראשון נכתוב דכאון. אם לדוגמא ברקע של הדיכאון ישנה אשיות נרקיסיסטית. נציין את האשיות הנרקיסיסטית בציר השני. 3. ציר שלישי - הוא ציר של מחלות גופניות. נציין בציר זה קיומן של מחלות גופניות. כמו לדוגמא סכרת. לרוב נציין בציר אלה מחלות שרלבנטיות או שחשוב שנדע על קיומן. 4. ציר רביעי - הוא ציר של מידת הסטרס הפסיכוסוציאלי. כלאמר, האם קיים גורם לחץ סביבתי שבעזרתו ניתן להבין את ההפרעה. ככל שגורם הלחץ רב כך אפשר להניח שהגורם משפיע על חומרת ההפרעה. ניתן לכמת את גורם הלחץ. לדוגמא מוות של בן/בת זוג מקבל ציון 100. גירושין מקבל ציון 60. בד"כ לא נציין את הסכום המספרי. חשוב לדעת לדוגמא אם האדם שסובל מדכאון על רקע אשיות נרקיסיסטית עבר לאחרונה משבר שגרם לפריצת הדכאון. 5. ציר חמישי - טבלאות שמעריכות את רמת התפקוד. גם בציר זה לא משתמשים הרבה. בציר זה נציין לדוגמא שהאדם שהגיע בגלל דכאון לא מתפקד כלל, לא עובד, לא דואג להיגיינה של עצמו וכד'. חשובה ההערכה לרמת חוסר התפקוד אם מצב זה קיים. שיטת אבחון זאת היא שיטה אמריקאית שהיתה מקובלת בארץ. כיום משתמשים בארץ בשיטה מעט שונה. שיטה אירופאית שקרויה ICD. בשיטה זאת לא משתמשים בצירים. מעבר לכך סוג האבחנות דומה למדיי. מקווה שסייעתי , אמיר

יכול להבין מעט שאלות נוספות: האם אפשר לקבל סקירה דומה על השיטה האירופית ICD האם ניתן להפנותי לספרות בעברית ללמוד על שיטות אלו בתודה גילי

אני בת 51 ויצאתי לפנסיה מוקדמת (עבדתי כפקידה) לאחר21 שנות עבודה. אני שלימה אם יצאתי לפנסיה. בנתיים איני עובדת אך בכוונתי לעבוד. הבעיה היא שלאחרונה במשך היום אני מרגישה עצבות ומועקה בלב המלווה בבחילות. אנני מודעת לסיבת העצבות הפיתאומית שתקפה אותי.

שלום שיר נראה שהעצבות והמועקה בכל זאת קשורים לסיום העבודה. לעיתים קרובות יציאה לפנסיה או סיום פרק בחיים גורם לסוג של חשבון נפש. העבודה לעיתים מהווה גם בריחה מהתמודדות עם הלבד, עם חוסר התעסוקה ועם שאלות של משמעות בחיים. למרות שרצית לפרוש ואת שלימה עם הפרישה בכל זאת הפרישה מעוררת מחשבות ושאלות שיתכן שמשפיעות בכיוון של מועקה וחרדה. תנסי לקחת את הזמן, לחשוב, ובמקביל למצוא דברים שמעניינים אותך ולהעסיק את עצמך. רצוי לדבר על תחושותיך ומחשבותיך עם אנשים קרובים שיכולים לסייע בעצם ההקשבה ובכיוונים. לא ציינת לגבי מצבך המשפחתי, האם יש בן זוג, ילדים, חברים. האם חלק מהמועקה קשורה גם ביחסים וגורמים שלא קשורים ישירות לפרישה, והפרישה גרמה לחשוב על נושאים אלה באופן אינטנסיבי יותר. בהצלחה, אמיר

מהן ההשלכות של שימוש בפרוזאק והאם היא מתאימה גם לטיפול בהתקפי חרדה מתמשכים אשר מובילים להתחלה של דיכאון? האם ישנם מיקרים אשר כתוצאה משימוש בתרופה כזאת חלה החמרה במצב?

שלום אילן השימוש בתרופה כמו פרוזאק חייב להיות על פי מרשם של רופא. רצוי שהרופא יהיה פסיכיאטר. רצוי שההסברים שתקבל יהיו לך על פי מצבך ולא הסברים כלליים, אותם אתה יכול לקבל כאן. פרוזאק נחשב לתרופה יעילה וספציפית. תופעות הלוואי מועטות יחסית ובד"כ מופיעות בתחילת הטיפול. לאחרונה ישנם מחקרים שמדווחים על בעייתיות בשימוש לאורך זמן. מנסיוני האישי הפרוזק עזר למטופלים שלי. יחד עם זאת, ישנם רופאים ופסיכיאטרים שמתייחסים לפרוזק כמו אל תרופת פלא. לעיתים נותנים פרוזק כאשר החרדות והדכאון מבטאים ביטוי של קונפליקטים רגשיים ונפשיים שקשורים לאירועי חיים ולעולם פנימי. במקרים אלה לקיחת התרופה יכולה לעזור מבחינה סימפטומטית אבל לא לפתור את הבעיה. ישנם רופאים שממליצים על תרופות ולא מאמינים בטיפול פסיכולוגי. אני כפסיכולוג אומר שכמעט בכל מקרה שאדם נזקק לפרוזאק ישנה בעיה פסיכולוגית בבסיס העניין, בעיה שהפרוזק לא יפתור ואולי יצליח לטשטש. ולכן אני ממליץ על טיפול פסיכולוגי. בברכה, אמיר

יש לי חברה אנורקסית- שגם מקיאה. לדבריה אין לה בולמוסים לפני ההקאות היזומות האלו- היא עושה את זה כדי להיפטר גם מהמעט שהיא אוכלת! אני לא מבין הרבה בהפרעות אכילה- אבל ממה שקראתי הקאות הן סימפטום של בולימיה. האם זה באמת כך, או שגם באנורקסיה יתכנו סימפטומים כאלה? האם במצב כזה אני אמור לעודד אותה לאכול? מה אני- מהצד- יכול לעשות כדי לעזור?

שלום רב גם באנורקסיה יש תופעה של הקאות. כמו שחברתך אומרת מטרת ההקאות להוציא את האוכל שנכנס. אם חברתך לא נמצאת בטיפול כדאי מאד לנסות ולהפנות אותה לטיפול פסיכולוגי. בכל מקרה היא זקוקה להרבה עידוד ותמיכה. קשה לי להמליץ מעבר לכך על האופן שאתה יכול לעזור לה. יש אנורקטים שמאד כועסים כשמעודדים אותם לאכול. מרגישים שלא מבינים שהן עלולים להשמין (גם אם מדובר במחשבת שווא והם מאד רזים). יש אחרים שעידוד לאכול וחיזוקים סביב המראה החיצוני יכול לעזור. אתה צריך להיות רגיש להשפעה של הדברים שלך על החברה שלך. בכל מקרה כפי שכתבתי תשכנע אותה להגיע לטיפול. בברכה, אמיר

האם אוכל לקבל רשימת המלצות על פסיכולוגים המטפלים באנשים מבוגרים ( המטופל הפוטנציאלו שהנו אבי הוא בן 79 שנה). המגורים של אבי בצפון תל-אביב והייתי מבקשת שגם הפסיכולוגים יהיו מאיזור זה או סמוך עד כמה שנתן. תודה מראש

שלום רב אני אנסה לאתר שם של פסיכולוג שמטפל בגילו של אביך. תבדקי איתי עוד כשבוע ואני מקווה שתהיה לי תשובה עבורך. בברכה, אמיר

תודה לד"ר אמיר זהר על תשובתו בנושא הקודם. בנסיונותי למצוא את פרופ' קליינהאוז עליו כתבת בתשובתך היה לי קשה היות ולא היה לי שם פרטי. אם באפשרותך לתת לי את שמו הפרטי או אפילו את מס' הטלפון או האי מייל שלו אשמח מאוד.

שלום, קרן אני אנסה לאתר את הטלפון או למצוא מטפל אחר שעוסק בהיפנוזה. תיצרי איתי קשר עוד כשבוע ואני מקווה שתהיה לי תשובה. בברכה, אמיר

מה הם הגורמים להתפרצות/הופעת המחלה

שלום רב לצערנו, אין ודאות לגבי הגורמים לסכיזופרניה, למרות שיש תיאוריות רבות. לעומת זאת הנסיון הטיפולי רב ויש שיפור משמעותי מאד בדרכי הטיפול. נראה שבבסיס המחלה יש גרעין גנטי. יתכן שיש פרהדיספוזיציה גנטית. כלאמר, לאדם יש את הפוטניציאל לחלות בסכיזופרניה בגלל מבנה גנטי מסויים. ואולם, הפריצה של המחלה דורשת שיהיה גם סביבה שתגרום לכך שהמחלה תצא מהכח לפועל. יתכן ויש מקרים בהם המוכנות הגנטית כל כך חזקה שבכל מקרה המחלה תפרוץ. לעומת זאת במקרים אחרים המוכנות הגנטית פחותה והמחלה תפרוץ רק אם הסביבה תהיה טראומטית ומלחיצה. במקרים אלה סביבה טובה תאפשר לאדם לחיות את חייו בלי שהמחלה תפרוץ ובלי שיידע את הפוטנציאת שלו לחלות. בעבר היו תיאוריות שונות. החל מתיאוריות ביולוגיסטיות שטענו שהסיבות למחלה גנטיות בלבד, וכלה בתיאוריות פסיכולוגיות שראו את הגורמים הפסיכולוגיים בילדות המוקדמת כגורמים בלעדיים. כאמור, נראה שהאמת בקשר שבין גורמים גנטיים פיזיולוגיים וסביבתיים פסיכולוגיים. בכל מקרה, הטיפול המומלץ הוא טיפול תרופתי פסיכיאטרי בשילוב עם טיפול פסיכולוגי . כמו כן חשוב מאד הטיפול השיקומי שלעיתים קרובות נעשה ע"י עובדים סוציאליים. וטיפולים קבוצתיים שעובדים על נושא המיומנויות החברתיות. בברכה, אמיר

הרבה שנים אני סובל מזה ולאורך הזמן פיתחתי המנעויות שונות בכל הקשור בלצאת מהבית.נסיתי מגוון רחב מאד של תרופות,של טיפולים אצל פסיכולוגים ואצל פסיכיטרים.כמו כן פניתי גם לשיטות אלטרנטיביות,נכון לעכשו יש לי הקלה בעקבות שילוב של פריזמה ודפאלפט. אבל אחרי עשרים שנה זה עדין לא איכות חיים.אולי יש בכל אופן מישהו משהו שיכול לעזור.

שלום, ארי נשמע שניסית להתמודד עם הבעיה בדרכים שונות הלכת לטיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים. אתה מנסה להתמודד ולהיאבק עם המחלה. מובן שיהיה זה יומרני מצידי להציע משהו חדש לאחר שאתה מתייעץ עם אנשי מקצוע במשך שנים. לצערי, אין לי בשורה חדשה מעבר לצורך להמשיך בטיפולים ולקוות שתמצא תרופה יעילה יותר למצבך או שתהיה הקלה ספונטנית (שלעיתים באה) במחלה. אין לך ברירה אלא להמשיך במאבק. יש מקרים שהטיפול בהם קשה יותר, אבל אסור להתייאש. בהצלחה, אמיר

ידיה שלי בת 45 החלה לשמוע קול אשר מדבר אליה היכן ניתן למצוא חומר על נושא זה ואם אפשר לקבל הסבר על התופעה

שלום א אם הקולות שהחברה שומעת אינם קיימים במציאות מדובר בתופעה שקרויה הלוצינציה. זוהי תופעה שמעידה על בעיה נפשית שמצריכה טיפול מיידי. הלוצינציה יכולה להיות על רקע של בעיות שונות. החל ממחלת נפש, דרך השפעה של שימוש בסמים או בעיה אורגנית. כאשר הקולות נותנים פקודות והאדם לא יודע להבחין אם הקולות אמיתיים או לא המצב מדאיג. אם החברה יודעת לזהות שמדובר בקולות לא מציאותיים סימן שהתופעה פחות חמורה. בכל מקרה חשוב מאד להיבדק אצל פסיכולוג קליני או פסיכיאטר. בברכה, אמיר

אמיר שלום הבעיה אינה בעיית סמים למה הכוונה בבעיה אורגנית? האם קיים חומר בעברית?

שלום, לפני חצי שנה ארע מקרה של רצח בחורה ע"י החבר שלה באחד הקיבוצים. החברה הכי טובה שלי, חברה של אחיו של הרוצח. חבר שלה-בן 17 היה מאוד קרוב לאח שלו וכולם מסיקים שגם הוא חולה נפש ויכול לפגוע בה. לכן היא מאוד מגוננת עליו וטוענת שהוא לא כזה. הם כל הזמן רבים על דברים שטותיים, ביוזמתו. היא מדברת איתו בטלפון, ולרגע בקשת מחברתה שתהייה בשקט ישר הוא רב איתה ואומר שהיא מזלזלת בו ושהיא לא מעריכה אותו מספיק. וזו רק דוגמא אחת. הוא מתנהג מאוד באובססיביות ובודק כל מילה שהיא אומרת. היא יודעת שהוא לא בסדר ושהוא לא מנסה לריב איתה, כל החברות שלה אומרות לה שתעזוב אותו והיא לא מוכנה לעזוב אותו במצב כזה, היא טוענת שהיא היחידה שנשארה לו לדבר איתה. היא נשארת איתו, ואוהבת אותו, אבל השאלה שלי היא איך יודעים שהוא מגזים, אולי הוא ירש דפוס התנהגות מאחיו? מה עושים במצב כזה כי אני לא רוצה שהיא תהיה הבאה....

שלום, לילך אני מבין את הדאגה שלך. אחד הפרדוקסים שבפרסומים שונים בעיתונות לגבי רצח מסוג זה, כשנכתב רצח על רקע רומנטי. מובן שאין קשר בין רומנטיקה לבין רצח. הרצח נובע מקנאה חולנית ורכושנות אובססיבית. כאשר הקנאה והרכושנות הופכים להיות אובססיביים. וכאשר מופיעים סימני אלימות או איומים באלימות המצב מסוכן. בלי קשר לאחיו של החבר של החברה. אם את מודאגת מהאפשרות של אלימות מצידו חשוב שתשתפי אנשים בסביבה. חברות, משפחה ואולי אפילו אנשי מקצוע. יתכן ואת מגזימה בדאגה שלך אבל יש גם אפשרות שהדאגה שלך במקום ויש צורך להתריע ולחלק את האחריות עם אנשים נוספים מסביבך. אם החברה שלך מעדיפה להשאר איתו זו בחירה שלה כאדם בוגר. רק אם יש סימני אלימות ועבירות על החוק. או שפסיכיאטר יקבע שהבחור מסוכן לסביבה או לעצמו ניתן לעשות משהו חוקי. מעבר לזה אפשר רק לנסות ולשכנע. בברכה, אמיר

שלום רב, אני מתנצלת מראש שפנייתי מעט ארוכה , אשתדל לתמצת. אני בת 34, גרושה ואם לשניים וחייה עם בן זוג (אביה של הבת הצעירה) בגיל 18 לערך התחלתי לסבול מדכאון וחרדות קשות ופעמיים נזקקתי לתרופות שלקחתי במשך מספר שבועות בלבד עד שה"סיוט" קצת נרגע. כמו כן עברתי טיפול פסיכולוגים ממושכים אצל מספר מטפלים, אך לא מצאתי שזה סייע לי בכלל ולבסוף החלטתי לא לחזור לזה. כיום אני מתפקדת כלפי חוץ באופן נורמלי אך מרגישה שאני כל הזמן על איזה "קו אדום" וחוששת שאם אחצה אותו אני אתמוטט, אשתגע, וכד'. אני מדחיקה המון דכאונות, תסכול, פחדים, וחיה בתוך עולם פנימי מלא שאין לא קשר לחיי במציאות. ולשאלתי- בעבר נהלתי רומן עם אדם מבוגר והקשר איתו היה ממש אובססיבי כאילו שכל מה שיש לי בחיים זה הוא, וזה גרם לסבל רב. כיום יש מישהו אחר שאני רואה כמעט מידי יום (בפיעלות ספורט) והדבר חוזר על עצמו אין ביננו קשר רומנטי אך אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו, הרצון להיות חלק מהחיים שלו והצורה בה כל מה שנאמר ביננו משפיעה עליי משגעת אותי, אני אף מספרת לו דברים שלא היו מעולם בכדי לזכות בקירבתו (עד כדי שהותקפי ע"י מישהו וכדי שזה יהיה משכנע חתכתי את עצמי...) נמאס לי מזה אני רוצה להרגיש שיש לי משפחה וחיים משלי ולא לבטל כל מה שיש לי בעבור קירבה של אחר. אנא על תמליץ לי לפנות שוב לטיפול פסיכולוגי אני רוצה לדעת מה דעתך על הדברים? ועד כמה המעשים הללו "מופרעים" ? והאם יש לדעתך איזהשהוא מוצא ללא לגשת שוב לשיחות שלא מובילות לשום מקום. המון תודה המון תודה.

שלום, שי אני מבין את המצוקה שלך ואת היאוש שלך אחרי שטיפולים פסיכולוגיים לא הצליחו לסייע לך. נראה לי שאת מחפשת חום ואהבה של דמות שאולי היא דמות אבהית עבורך. הבעיה היא שהקשר הופך להיות כפייתי. את מרגישה רדופה ע"י המחשבות שלך , מרגישה שאת מאבדת שליטה ומשתגעת. הכפייתיות היא הבעיה המרכזית. לדעתי את צריכה קודם כל טיפול תרופתי שיעזור לך להרגיע את הכפייתיות. יש כיום טיפולים יעילים למטרה זאת, ותופעות הלוואי אינן רבות. הסבל שלך כיום והמתח כל כך גדולים שרצוי להיעזר בטיפול תרופתי כדי להרגע. חשוב שתדעי שההמלצה על טיפול תרופתי היא לא כי יש לך מחלת נפש אלא בגלל הכפייתיות. אני מניח שיש לך נסיון למי לפנות בעניין. בברכה, אמיר

ברצוני לדעת אם פסיכולוגים יכולים לבצע היפנוזה? אם כן, היכן אפשר למצוא פסיכולוג כזה? האם טיפול כזה יכול לעזור בהפסקת עישון או בהפרעות אכילה? האם טיפולים אלו נמצאים בסל של קופות חולים? מהי העלות המקובלת של טיפול כזה ולאלו גילאים הוא מומלץ?

שלום, קרן הפסיכולוגים המורשים לבצע טיפולים בעזרת היפנוזה הם רק אלה שעברו קורס מתאים ושקיבלו תעודה שמאשרת להם לעשות טיפולים בהיפנוזה. אגב, לא רק פסיכולוגים אלא גם פסיכיאטרים ורופאים שעברו את ההכשרה המתאימה יכולים לעסוק בהיפנוזה. בנוגע לטיפול בהפסקת עישון יש הצלחות לטיפול בהיפנוזה. לגבי הפרעות אכילה, למיטב ידיעתי אין טיפול ספציפי בהיפנוזה. חשוב לדעת שבמקרים רבים לאנשים יש משיכה להיפנוזה. המשאלה היא שבעזרת ההיפנוזה ייעשה קסם ותופעות מציקות ייעלמו. לצערי, אין הדבר כך. היפנוזה היא לא תרופת פלא ומועטים הסימפטומים שהיפנוזה עוזרת לגביהם. לגבי מטפלים - פרופ' קליינהואז נחשב בר סמכא בנושא. לדעתי הוא עצמו אינו מטפל, אבל הוא יכול להפנות למטפלים מומלצים. תנסי להשיג טלפון דרך 144 . בברכה, אמיר

מה זה ביופידבק?והיכן ניתן לטפל בשיטה זאת?

שלום, אילן בביו פידבק נעשה שימוש במכשירים שמחוברים לגופך ומודדים מדדים כמו לחץ דם, הזעה ועוד. באמצעות הפידבק הביולוגי אתה מקבל פידבק לגבי תגובות ביולוגיות בגוף שמהוות סימנים לתופעות כמו חרדה, וכך אתה לומד לשלוט בגופך ובתופעות החרדתיות. אינני יכול להמליץ על מקום מסויים שכדאי לעשות את הטיפול. תנסה לבדוק דרך קופת חולים בה אתה חבר. יתכן ויש השתתפות של הקופה. בברכה אמיר

שלום, אנחנו חולקים ילדה משותפת בת 5 וחודש, יצירתית ומלאת חיים. רק מה, בנסיונות הלימוד המאוד לא תובעניים שלנו כלפי הילדה למספרים, הילדה לא מצליחה לשכתב את המספרים בצורה הנכונה, בד"כ כתב ראי, או באופן עקבי מספרים "שוכבים". הילדה מבינה שדבר מה אינו כשורה והיא מאוד מתאמצת לרשום על-פי "הכללים". שאלתנו היא כמובן האים אנו צריכים להעיר ולתקן כל אימת שהתופעה חוזרת על עצמה, או להראות להשוב ושוב את הדרך הנכונה לרישום, או שהנ"ל מצריך סוג טיפול שונה. נודה על התשובה.

שלום רב, לצערי אין לי ידע רב בתחום התפתחות הילד ובתחום ליקויי הלמידה. להערכתי, עליכם להתייעץ עם הגננת של בתכם או עם הפסיכולוגית הקשורה לגן. אנשים אלו אמורים לדעת מה משמעות התופעות בהן הבחנתם. מצטערת ובהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום, גיל ומיה בגיל של בתכם כתב ראי אינו יוצא דופן ואינו מהווה בעיה. מדובר בתהליך הבשלה קוגניטיבי. סביר להניח שהדברים יסתדרו. עצתי לכם שתרדו מהעניין ולא תציקו לילדה בעיניין זה. בברכה, אמיר

שלום רב, אני בת 20 וחצי, הסטוריה רפואית בריאה, נטיה קלה למצבי רוח דכאוניים מגיל צעיר.אבי בעבר סבל מהפרעה נפשית קלה, וטופל אצל פסיכיאטר וכיום מצבו הנפשי תקין. לפני כחודשיים וחצי התחלתי לסבול מבעיות משלשולים ובעיות בדרכי העיכול, שגרמו לי לאיבוד משקל (חמישה ק"ג) לא רצוני. במקביל לבעיות אלו התחלתי להיות מדוכאת ופשוט לא שמחה. בהתחלה חשבתי שזו סתם תופעה חולפת ולא ייחסתי לה חשיבות, אבל לאחרונה חטפתי מספר התקפים שלא הייתה לי שליטה עליהם: התחלתי לבכות המון בלי סיבה, לא הייתי מסוגלת לקבל החלטות מהקלות ביותר כמו אם לאכול משהו ומה לאכול. לא יכולתי לדבר עם אף אחד (מעבר לבני משפחתי שנורא דאגו לי) ולא התחשק לי לצאת מהבית. התופעה הזאת חזרה על עצמה מספר פעמים ונראה לי שאני זקוקה לטיפול, הבעיה היא שאינני יודעת אם הסיפטומים מצביעים על טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. הייתי גם מעוניינת לדעת אם יכול להיות איזשהו קשר בין הבעיות שלי בדרכי העיכול למצבי הנפשי. אודה על תשובה מהירה.

שלומית שלום, בהתייחס לדברים שכתבת הייתי מחלקת את התשובה לשני חלקים: הבעיה הפיזית - השילשולים ובעיות בעיכול. יש לעשות בירור יסודי לגבי מקור הבעיות ולטפל בסימפטומים. הבעיה הנפשית- את מתארת התנהגות מהסוג הנמנע: לא יוצאת מהבית, לא מדברת עם אנשים, לא יודעת מה לאכול וגם לא תמיד אוכלת (ירדת 5 ק"ג). סימנים אלו עשויים להעיד על דיכאון או על בעיה אחרת הקשורה למצבך הנפשי. את בעצמך מבינה ומתארת שאת לא מרגישה טוב מבחינה נפשית. דבר זה בלבד הוא סיבה מספיק טובה לפנות לטיפול. לגבי שאלתך האם לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר, קשה לי לענות על כך. לדעתי את יכולה לפנות לרופא המשפחה ולעשות את הבירור הפיזיולוגי, ובמקביל לפנות לפסיכולוג על מנת להתחיל טיפול ולנסות להתחיל לטפל גם בחלקים הנפשיים שלך. אם רופא המשפחה לא ימצא דבר גם לאחר בירור מעמיק, אולי אז תוכלי לערב פסיכיאטר לצורך התיעצות. בהצלחה, טלי פרידמן-עובדת סוציאלית

שלום, שלומית הבעיה שלך היא בראש ובראשונה פסיכולוגית. חשוב שתפני בהקדם האפשרי כדי שניתן יהיה לעזור לך באופן מהיר. הפסיכולוג יוכל להעריך אם יש צורך ביעוץ תרופתי או שניתן יהיה להסתפק בטיפול פסיכולוגי. חשוב לי לכתוב לך שלמרות החרדה מאבדן שליטה וההרגשה שהמצב חמור, סביר להניח שהבעיה לא כ"כ חמורה ושניתן יהיה לעזור לך בטיפול. בהצלחה, אמיר

אני בן 30, נשוי, מזה כ 3 חודשים ,למעשה מאז שהחלפתי מקום עבודה התחלתי לסבול בהדרגה מהתופעות הבאות כאשר חלקם נעלמו וחלקם לא הזעה בידים , עיקצוצים בידים וברגלים,סחרחורות , טישטוש בראיה,חוסר ריכוז, בחילות. במסגרת בדיקות רפואיות דם-תקין ניאורולוגי -תקין,א,ק,ג-תקין מצב זה מוביל אותי לחוסר תפקוד . האם זה סוג של חרדה עםדיכאון,מה לעשות?האם פרוזאק פותר זאת?

שלום אמיר, התופעות שאתה מזכיר אכן לעיתים מופיעות במצבים של חרדה בעיקר. אולם קשה לומר שזה אכן העניין, כיון שיש לאבחן התקפי חרדה לפי קריטריונים שונים, ולא רק אלו שהזכרת. אולם עצם מחשבתך שמא זה עשוי להיות התקפי חרדה או דיכאון, מעיד על כך שאפשרויות שכאלו אינן בגדר של חסרות שחר עבורך. האם השינוי בעבודה היה לפי רצונך? האם אתה מרוצה מעבודתך החדשה? האם אתה מרגיש בעבודה זו חינוי? האם אתה מרגיש שהגעת למקום המתאים לך ולכישוריך? האם אתה מרגיש כל הזמן שאתה נמצא תחת זכוכית מגדלת של עובדים אחרים (קולגות, מנהל וכו'). יש המון דברים שיש לבדוק עימך. אולי הסיבה אינה נעוצה דווקא במקום העבודה אלא קשורה לנושאים אחרים (זוגיות וכו'). להערכתי עליך להתייעץ עם פסיכולוג או אפילו פסיכיאטר ולו רק כדי לאבחן האם בעייתך נובעת ממקור נפשי או אולי בכל זאת ישנן בדיקות פיזיות שלא עשית ועשויות להעיד על בעיה פיזיולוגית. שתיהיה בריא.... טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

כל התופעות שצינתי התחילו לאחר השינוי בעבודה.השינוי היה משמעותי היות ועברתי מעבודת אבטחה שהיא עבודת שטח לעבודה משרדית של 12 שעות ישיבה על כיסא מול מחשב וספרים.במסגרת זאת התחלתי להרגיש תופעות אלו ואשר אני נתתי להם פרשנות של מחלה ולכן התפתחות סוג של חרדה נמשכת שלא מצליחה לעזוב אותי במשך 3 חודשים ותחושה של דיכאון אשר נובעת מחוסר היכולת להתנתק מאותן תחושות. לעניין הבדיקות הפיזיות רופא המשפחה מצא לנכון לקבוע שאני בריא. נשאלת השאלה האם כתוצאה ממקום עבודה לא מתאים לפי השאלות ששאלת שהתשובה לרובן היא חיובית ובנוסף לכך שאישתי בהריון ראשון בחודש 7 יכולות ליצור תופעות כאלה ואשר לא יעזבו אותי עד שאדאג לשינוי כלשהוא?

שלום, אילן כמו שכתבת ישנם כיום שינויים משמעותיים בחייך. המעבר של מקום עבודה וההריון של אשתך. התופעות שאתה מתאר בהחלט יכולות להיות תופעות של חרדה. חשוב מאד שתלך לטיפול פסיכולוגי בהקדם האפשרי. במקרים כמו שאתה מתאר חשוב לפתור את הבעיה מהר. עיכוב יכול לגרום לכרוניזציה של המצב ולקושי לטפל בו. יתכן שיהיה צורך בסיוע תרופתי. ואולם, התופעות הן תגובתיות לאירועי חיים ולכן החשוב ביותר הוא הטיפול הפסיכולוגי. הסיכוי שיהיה ניתן לעזור לך טוב מאד. בברכה, אמיר

התחלתי טיפול אצל פסיכיאטר,האם ישנו הבדל מהותי בשיטת הטיפול ,ואולי עדיף פסיכולוג?

אני בת 34 ומגיל 15 סובלת מאנורקסיה שטופלה, ובשנים האחרונות מצבי יציב (תלוי במצבי רוח). גובהי 1.65 ומשקלי בד"כ הוא 48 ק"ג. כעת אני בהריון בסוף חודש רביעי וזהו הריוני השני (ביתי הגדולה בת 5). בהריון הקודם עליתי 11 קילו אולם עד חודש שישי לא ראו עלי שאני בהריון. כעת עליתי כבר 4 קילו (עדיין לא ממש רואים) וזה מתסכל אותי ביותר. אני מוצאת את עצמי מתעסקת בזה כל היום גם כשאני בעבודה. כיוון שאני בעבודה משרדית אין באפשרותי לעשות פעילות גופנית, כי לאחר העבודה אני מתחילה יום חדש עם ילדתי ואני גם מאד עייפה, יותר מהרגיל. מה עושים?

שלום, אנונימית יש לך נסיון רב עם האנורקסיה. את כמובן יודעת שעליה קטנה במשקל מכניסה אותך לחרדה ולמתח. הפחד שתשמיני, תאבדי שליטה ותרגישי גועל כלפי עצמך. ואולם, את הרי יודעת שגם אם תעלי מעט במשקל, עקב ההריון, תהיה לך היכולת לרדת חזרה מאוחר יותר. אולי יש לך זכרונות מההריון הקודם ומהאופן שעברת אותו. נשמע לי שאת מרגישה שאת עלולה להיכנס לתקופה רגישה יותר בעינין האנורקסיה. מכיון שאת מנוסה את בטח יודעת מה יכול לעזור לך. זה הזמן לחזור לטיפול אם טיפול עזר לך או להיעזר באמצעים אחרים שבעבר עזרו לך. תשימי לב אם את מתחילה לאבד שליטה על המחשבות שלך לגבי אוכל ומשקל. האם הכפייתיות של המחשבות גוברת. אני בטוח שכשם שהתמודדת בעבר תצליחי גם עכשיו. בהצלחה, אמיר

שלום רב!!! ברצוני לדעת מה יכולה להיות הסיבה לכך שאני מקלף את ציפורני הרגלים. אני עושה זאת לעיתים קרובות במשך היום. אשתי טוענת שמדובר בחרדה כלשהי שאיני מודע לה כנראה ומבטא אותה בדרך זו. אשמח אם תסבירו לי את פשר התנהגותי זו. עליי לציין שאני עושה זאת גם לצפורניי בידיים. בתודה מראש

שלום, אהוד אינני מבין את הסימפטום. למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאתה מקלף את הציפורניים. קסיסת ציפורניים מבטאת מתח (קצת קשה לקסוס ציפורניים ברגליים). השאלה לגביל האם הדבר בשליטתך? האם מדובר בדחף שאתה לא שולט בו? האם אתה יכול לזהות תקופות בהם התופעה מתגברת ומה מאפיין את אותן תקופות. תחפש דפוסים חוזרים שקשורים לתופעה ותנסה לחפש את שורשיה. מתי התחילה ולמה. בברכה, אמיר

בקר טוב לך אני לא יודעת אם אתה בדיוק הכתובת המתאימה אבל איך ניתן לעזור לאדם או לאיזה גורם ניתן לפנות העוזר להתמודד עם התמכרות לעישון גראס. האם רקע היסטורי קשה של האדם דוחף אותו או חוסר יכולת להתמודד עם לחצים הקיימים ביום יום. האם שיחות עם פסיכולוג יכולות לעזור. אודה לך מאוד על תשובתך

שלום מיכל ההתמכרות לעישון גראס היא קודם כל בעיה פסיכולוגית. לא מדובר בהתמכרות פיזיולוגית. לעיתים קרובות זוהי דרך לברוח מהתמודדות עם בעיות ולעיתים דרך להוריד מתח ולחץ. יש הבדל מהותי בין עישון גראס לכיף מידיי פעם לבין התנכרות. בגלל שאנשים שמעשנים מידיי פעם מרגישים שהעישון לא מזיק להם ועוזר להם להינות הם לא מודעים לכך שלעישון שהופך לדרך חיים יש מחירים כבדים. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הנושא היא ללכת לטיפול פסיכולוגי. מובן שחייבת להיות מוטיבציה אצל האדם כדי שיילך לטיפול וכדי שטיפול יעזור. חבר או חברה יכולים לשכנע בעיקר אם יראו לאדם את המחירים שהוא משלם על עישון מוגזם. בברכה, אמיר

לאמיר שלום אבי בן 79. הוא בריא גופנית ואף עובד במשרה מלאה (הוא עצמאי). מצב רוחו מדוכדך למדי והוא חוזר על כך שכבר אין לו ערך ואין טעם לחייו. הוא מוקף משפחה בנות ואשה. אציין כי מעולם לא היה אדם עליז במיוחד מה גם שהא חווה לא מעט טראומות בחייו ולא טפל בהן, בהינין פטירת אחד מילדיו, פטירת הורים בהיותו אדם צעיר ועוד. אני מנסה לעודדו אבל זה לא קל. היכן אוכל למצוא ספרים בנושא אשר יראו פן אחר של החיים בגיל זה. איך אפשר לכוון אותו ולעודדו ולעזור לו. עדיף ספרות באנגלית או צרפתית ולא בעברית.

שלום רב לצערי אינני יכול לעזור לך. אני לא מתמצא בגיל הזקנה ולא מכיר חומר בנושא. ראיתי כתבה על רופה גריאטרי בשם ד"ר מריאן (לא זוכר שם משפחה) שמאד הרשים אותי. תנסה אצל מומחים לפסיכוגריאטריה. בברכה, אמיר

שלום רב, זיקנה היא תהליך מורכב המתבטא אצל כל אדם בדרך אחרת. תהליך הזיקנה הוא תהליך של חשבון נפש ברמות מסוימות, מה עשיתי עד כה, מה השגתי בחיי, מה עברתי וכו'. לא פעם יש התעלמות מההוה ושקיעה בנוסטלגיה ובזכרונות העבר. לעומת זאת יש קשישים שמגיעים לכדי השלמה עם חייהם ומבקשים לחיות את שנותיהם האחרונות בהתמקדות בתחביבים, משפחה,חוגים שונים וכו'. בין שתי הקצוות הללו יש מגוון רחב של קשישים שנעים בין הקצוות. לפי מה שאת מתארת, אביך על אף גילו המבוגר ממשיך לעבוד ולהיות יעיל וחיוני. דבר זה עשוי לתרום לתחושתו הפנימית כבעל ערך. יחד עם זאת את מתארת מצב רוח מדוכדך. ייתכן ומדובר בדיכאון המאפיין את גיל הזיקנה, המופיע על רקע של חרדה מפני המוות והחידלון. דיכאון אצל קשישים הוא תופעה מוכרת. היום נהוג לתת טיפול תרופתי אנטי דיכאוני אצל קשישים שאובחן אצלם דיכאון. להערכתי, עליך לפנות לרופא גריאטר או לפסיכיאטר שעובד גם עם קשישים. הוא בודאי יבקש לשוחח עם אביך על מנת לאבחן מה הבעיה. אם ברצונך רק לקבל יעוץ מבלי לערב את אביך (אולי הוא ייפגע ממעורבותך בחייו), זו גם אפשרות. בכל אופן, אני מעריכה את דאגתך לאביך, ומקווה שתימצאי את הדרך לסייע לו. לגבי חומר קריאה על נושא הזיקנה, ובוודאי שמצוי שם גם נושא של דיכאון אצל קשישים) תוכלי למצוא בכתב העת "גרנטולוגיה". להערכתי הוא מצוי בספריות של האוניברסיטאות, אולי בספריות הרפואיות. בנוסף יש ספרים נוספים כגון: "איך אנחנו מזדקנים", "הגיל השלישי" ועוד. גם באינטרנט יש אתרים לא מעטים העוסקים בנושא. תשתמשי במנועי החיפוש דרך מילות מפתח של "זיקנה" ו"דיכאון". במידה ותזדקקי למידע יותר ספציפי, אשמח לעמוד לרשותך. בברכה, טלי פרידמן-עובדת סוציאלית

שלום רב. אני ממליצה על סיפרו של פרופ. מריאן רבינוביץ, "גילו של אדם". יתכן ותורגם לשפות בנוסף על עיברית. פרופ. רבינוביץ מומחה בתחום הגריאטרי, באבחון כולל, וסיפורי חיים. בברכה, לאה

השאלה היא הנושא.

שלום רב בד"כ מטפלים כמו בני אדם יכולים להיות בעלי אשיות ובעיות משל עצמם. יכול להיות אדם מופרע למדי שמצליח בזמן שהוא עוסק בטיפול לשים בצד את עצמו ולטפל באופן טוב. יחד עם זאת אני חושב שלאדם שסובל מאשיות גבולית יהיה קשה מאד ואולי בלתי אפשרי להיות מטפל, ואם הוא יהיה כזה יהיה לו קשה להיות מטפל טוב. בברכה, אמיר

שלום רב, לשאלתך אין לי אלא לומר שגם מטפל הוא בן אנוש, ועשוי מאותם מנגנונים כמו של כל יתר האנשים. בתהליך הכשרת המטפל יש דגש על אישיותו ועל התאמתו לתחום הטיפול. אולם לא תמיד אפשר לזהות כל הפרעה או בעיה. מה גם שיש מטפלים עם הפרעות נפשיות ברמות שונות אשר מצליחים בעבודתם על אף בעייתם. לגבי אישיות גבולית, אישיות שכזו מתאפיינת בהתנהגות לא יציבה, תוקפנות, בילבול רב וניעות בין קצוות שונים של מצבי רוח. אישיות שכזו באופן כללי אינה מתאימה להיות אישיות טיפולית מעצם הקשיים שהיא חופנת בחובה. אולם גם פה מדובר ברמות שונות של ההפרעה. קשה לומר שאישיות גבולית בכל הרמות אינה מתאימה באופן נחרץ להיות מטפלת. יש לבחון כל מקרה לגופו. בכל אופן, כל אדם המחליט ללכת לטיפול, רצוי שיהיה קשוב לתחושותיו הפנימיות, ויבחן האם המטפל אליו הוא הגיע טוב עבורו, ואם יש דברים חריגים או שנראים כלא מתאימים יש ליידע את המטפל, או במקרים קיצוניים אפשר לפנות למנהל של המטפל או לאגודה שאליו הוא שייך (אירגון העובדים הסוציאליים/הסתדרות הפסיכולוגיים וכו') בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

האם שתי אבחנות אלה יכולות לדור בכפיפה אחת ? איזה טיפול מוצע כיום לאדם שהינו בעל אישיות גבולית? האם ישנם טיפים או עצות לחיים משותפים עם אדם כזה?

שלום טלי כאשר מדברים על אבחנות צריך להבדיל בין אבחנה דינמית שהיא אבחנה שמדברת על הארגון האישיותי של האדם לבין אבחנה פסיכיאטרית של התופעות. על פי האבחנה הדינמית יש קשר בין התופעות. קרנברג לדוגמא רואה בארגון האשיותי של הבורדרליין ארגון ששיך גם לאשיות הנרקיסיסטית. קוהוט לעומתו עושה אבחנה ברורה בין אשיות נרקיסיסטית ואשיות גבולית. על פי האבחנות הפסיכיאטריות מדובר בשתי אבחנות שונות. הטיפול המומלץ לדעתי הוא טיפול דינמי, של פעמיים בשבוע ולתקופה ארוכה. בד"כ קשה לחיות עם הפרעת אשיות גבולית יותר מאשר עם אשיות נרקיסיסטית. אדם שסובל מהפרעה גבולית נתון לשינויי מצב רוח קיצוניים, התנגות קיצונית ולא תמיד צפויה, רמה גבוהה של תוקפנות, רמה גבוהה של השלכתיות, רמה גבוהה ביותר של חוסר יציבות וסערות בקשר. אדם כזה נוטה להתנדנד בין התקרבות והתרחקות. כשהוא מתקרב הוא פוחד להבלע ולכן מתרחק וכשהוא מתרחק הוא פוחד להשאר לבד ולכן מתקרב. הוא נוטה לשגע את מי שקרוב לו. אשיות נרקיסיסטית יכול להיות אדם נחמד ומדליק כל זמן שמעריצים אותו ורוקדים על פי החליל שלו. הוא פגיע מאד ורגיש לביקורת. כאשר הוא נפגע הוא מגיב בהתפרצות זעם או התרחקות. קל יותר לחיות עם אשיות נרקיסיסטית מאשר עם אשיות גבולית. הטיפ המרכזי הוא לשנע את האדם ללכת לטיפול. בברכה, אמיר

יצאתי עם בחור במשך תקופה.תמיד הפריע לי משהו בו ולא ידעתי להצביע מה בדיוק.יום אחד שנשארתי בביתו לבד והסתכלתי במגרותיו ,גיליתי דפים שנכתבו ע"י פסיכולוגית במהלך שירותו הצבאי שהשורה התחתונה היתה שהפרופיל יורד לו לנפשי בגלל הפרעות נרקיסיסטיות. דברים אז החלו להתחבר לי-למה היו לו התקפות שהוא כל הזמן הגן על עצמו והאשים אותי,היה אובססי במראהו,לא מוכן לקבל ביקורת ואם כן היה הופך להיות תוקפני. אשמח מאוד לדעת עוד פרטים על סוג המחלה והשפעתה על חיי היום יום.האם זה עובר או נעשה גרוע יותר?. הקשר בינינו נותק כי הוא לא היה נסבל.אך אני נשארתי מבולבלת ומסוקרנת כאחד.

אני אשה המתקרבת לגיל 40. נ + ילדים. אחת מאחיותי נפטרה כשהייתי בת 4. טראומה קשה לכל המשפחה אשר גם לא טופלה כיאו (הפטירה הוכחשה ולא עסקו בה מעולם) . הרבה מעברים בין מדינות ובתי ספר. הפרעות אכילה במשך שנים ממושכות כיום ומזה שנים חיה לכאורה חיים תקינים אבל בפנים העצב קיים. החיים קשים עלי. עוברת טיפול פסיכולוגי. מתפקדת יפה בעבודה. אבל למודת סבל. פסימית. מרבה להיות עצובה. קשה לי להיות אמא. קשה לי לקבל מאחרים . משתדלת כמה שנתן לא להעזר בסביבה אלא אם אני בעמדת כוח או אם זה תמורת תשלום או כנגד טובת הנאה אחרת. הרבה מצבי רוח. המטפל מסרב לענות לי על שאלה זו. האם אני אישיות גבולית.

שלום רב המטפל מסרב לענות לך בצדק. אין שום משמעות לידיעה אם את מוגדרת כאישיות גבולית או לא. ככלל האבחנה של אישיות גבולית רחבה מאד ואינה משמעותית בתוך התהליך הטיפולי שאת עוברת. תנסי להתמודד עם המציאות של החיים שלך ועם הקשיים שלך. האנרגיה שאת מבזבזת על המחשבה לגבי האבחנה שלך מובנת אבל מיותרת ובאמת חסרת משמעות. בברכה אמיר

התשובה שלך מאכזבת.

לאמיר לא זו בלבד שתשובתך אכזבה אותי. אבל עולה ממנה סבאופן ברור כי השתדלת לשמור על המטפל שהזכרתי דהיינו הקולגה שלך במקום מתן תשובה. לפחות אל תסתתר מאחורי תשובות חמקניות ותכתוב במפורש כי להבנתך זה לא קולגיאלי להשיב כאשר מטפל אינו משיב אבל אל תכתוב לי תשובות שאין מאחוריהן דבר וחצי דבר.

קרובת משפחתי ( כבת 60) סובלת מזה מספר חודשים מחרדות, אי שקט, קושי בקבלת החלטות. בבדיקה פסיכיאטרית היא הובחנה כסובלת מדכאון והוחלט לתת לה REMERON במינון של 45 מ"ג ליום. כיום החלה החולה להתלונן על כך שרוצים להרעילה, או לחטוף אותה. האם יתכן כי ההחמרה או השינוי בדפוס ההתנהגות הם תוצאה של הכדור? האם הכדור הנ"ל ידוע כפותר בעיות כה חמורות של חרדה? מהו טווח הזמן כדי לדעת האם הכדור עוזר או שיש להחליפו? בתודה מראש, רותי

שלום, רותי קרובת משפחתך פתחה פראנויה. יש מקרים בהם תחופה אנטידיכאונית יכולה להשפיע על התפתחות תגובות פראנואידיות. מובן שאין באפשרותי להתייחס למקרה הספציפי. אתם צריכים להתייעץ עם הפסיכיאטר שנתן את הטיפול התרופתי או לחפש דיעה נוספת של רופא שיבדוק את דודתך. בברכה, אמיר

בעלי ואני לא מדברים כבר שבוע. הסיבה לברוגז אינה ידועה לי כי הוא לא עונה לפניותי. זה אירע בעבר פעמים מספר ותמיד אני יזמתי את ההתפייסות, אך הפעם נראה לי שהוא לא מתכוון לצאת מזה. אז אני "משתפת פעולה" ולא מנסה לדבר איתו. יש לנו ילדים קטנים. הוא עדיין גר בבית. ביקשתי שיעזוב אם הוא לא מוכן בשום אופן לדבר על זה והוא סירב, אז בשבת האחרונה לקחתי את הילדים ונסעתי להורים שלי. אמרתי לו לאן אני הולכת וחזרתי במוצ"ש. מאז עבר שבוע של שתיקה, והיום בעלי לקח את הילדים ונסע, בלי לומר לאן והוא לא עונה לי בפלאפון. (רק שהילדים אצלו. לא מוכן לומר איפה הם) בקיצור- נראה לי שנשאר רק להתגרש כי הוא לא מוכן להידבר בשום אופן. אציין כי הוא מתנגד בצורה נחרצת ביותר לייעוץ פסיכולוגי כלשהו. מה עושים?????

שלום , רותי נשמע שבאמת הגעתם לנקודה שמחייבת שינוי. יתכן שנמאס לך לחכות ולנסות לפייס כמו שעשית בעבר. יתכן שבאמת הגעתם לסוף הדרך של חיי הנישואין שלכם. לדעתי כדאי שתיידעי אותו על מחשבותיך להתגרש ותשמעי את תגובתו. אם הוא לא עונה תאמרי לו שבמידה והוא לא מדבר איתך על הנושא את מתכוננת לפתוח בהליכי גירושין. ההחלטה להתגרש קשה. גם לאחר שמחליטים חשוב לנסות ולהיפרד באופן הטוב ביותר כדי לפגוע באופן מינימלי בילדים. נראה שגם הוא אוהב את הילדים ויהיה לו חשוב שאם אתם מתגרשים תעשו את זה באופן שהילדים לא יפגעו. אם את צופה קשיים בנושא מזונות או חלוקת רכוש את יכולה להתייעץ עם עורך דין שמטפל בנושא או עם מגשרים. חשוב שתארגני לך סביבה תומכת של בני משפחה קרובים או חברים שיהיו לצידך. עורך דין או מגשר יוכל להדריך אותך לגבי הצעדים הפרקטיים של פתיחת תיק ברבנות וכד'. תהליך פרידה וגירושין הוא תהליך קשה. אבל אם חיי הנישואין הופכים להיות בלתי אפשריים, לעיתים אין מנוס מצעד זה. בהצלחה, אמיר

שלום , רותי נשמע שבאמת הגעתם לנקודה שמחייבת שינוי. יתכן שנמאס לך לחכות ולנסות לפייס כמו שעשית בעבר. יתכן שבאמת הגעתם לסוף הדרך של חיי הנישואין שלכם. לדעתי כדאי שתיידעי אותו על מחשבותיך להתגרש ותשמעי את תגובתו. אם הוא לא עונה תאמרי לו שבמידה והוא לא מדבר איתך על הנושא את מתכוננת לפתוח בהליכי גירושין. ההחלטה להתגרש קשה. גם לאחר שמחליטים חשוב לנסות ולהיפרד באופן הטוב ביותר כדי לפגוע באופן מינימלי בילדים. נראה שגם הוא אוהב את הילדים ויהיה לו חשוב שאם אתם מתגרשים תעשו את זה באופן שהילדים לא יפגעו. אם את צופה קשיים בנושא מזונות או חלוקת רכוש את יכולה להתייעץ עם עורך דין שמטפל בנושא או עם מגשרים. חשוב שתארגני לך סביבה תומכת של בני משפחה קרובים או חברים שיהיו לצידך. עורך דין או מגשר יוכל להדריך אותך לגבי הצעדים הפרקטיים של פתיחת תיק ברבנות וכד'. תהליך פרידה וגירושין הוא תהליך קשה. אבל אם חיי הנישואין הופכים להיות בלתי אפשריים, לעיתים אין מנוס מצעד זה. בהצלחה, אמיר

תודה לכב' הד"ר על תשובתו. ממאת האינפורמציה המצויה בידי , הבנתי כי שמוש מאסיבי ולאורך זמן בסטרואידים עלול להיות מלווה במשברים נפשיים ו/או תגובות פסיכוטיות. האם בתחום הפסיכיטריה לא מוכרת תופעה כזאת ? האם יש מקום בעת מתן טפול תרופתי נוגד דכאון אשפוז ו/או שיחות טפול לקחת פקטור כזה בחשבון על כל השלכותיו ? בתודה מאיה

שלום, מאיה אכן לשימוש מופרז בסטרואידים יש השלכות על המצב הנפשי. לעיתים שימוש כזה יכול להוביל אפילו למצבים פסיכוטיים (בעיקר מאניים). מובן שחשוב מאד שהגורמים המטפלים יהיו מודעים לנושא ויקחו אותו בחשבון בשיקולים הטיפוליים. בברכה, אמיר

מאז שהייתי ילדה יש מעין התקפות של פחד מהמוות. כאילו שהמח פתאום "קולט" את המשמעות שלא להיות קיים יותר ואני נכנסת לפניקה ומרגישה צורך "לברוח" (לרוב אני יוצאת מיד לסיבוב ריצה) . זה קורה גם במקרים שיש בעיה רפואית שמחשידה, אולי, למחלה רצינית. כיצד אני יכולה לטפל בבעיה ולהרגע ללא לקיחת תרופות? האם יש דרך אמיתית פשוט להפסיק לפחד מזה, זה די מתיש... תודה מראש ענבל

שלום, ענבל לצערי, אין דרך מהירה לטפל בנושא. את סובלת מהחרדות מגיל צעיר ולכן את זקוקה לטיפול פסיכולוגי טוב וכניראה ממושך כדי לשפר באופן ניכר ביותר את מצבך. כדאי שתפני למרםאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך או לפסיכולוג פרטי כדי שיתן לך עזרה מקצועית. בברכה, אמיר

ענבל קודם כול אני רוצה להקדים ולומר שאני לא פסיכולוג או משהוא כזה... אבל אני חווה גם כן חרדות! ואני חיב להגיד לך שאם תילכי בצורה קבועה כול יום זה מאוד יעזור למצבך הנפשי (אין לי כוח להסביר למה). אבל זה או טראומה מגיל צעיר שאת לא זוכרת אותה (כמובן) או שזה בעיה פיזיולוגית שמשפיעה עלהנפש ובעיות כאלה לא חסר!!!

שלוםרב, גיסי בן 27 מטופל מזה 5 שנים בבית חולים פסכאטירי במחלקת עצמאים. הבחור עובד בשעות הבוקר וחוזר בשעות אחה"צ לביתו. הוא גר עם אביו הבן 75. לאחרונה הוצע לו ע"י הרופא המטפל לגור במושב ולעבוד שם כמובן במסגרת "שיקומית" גיסי אינו מעונין לעבור ולגור לבדו למרות שזהו המצב האידאלי עבורו מאחר וכאשר הוא גר בבית מצבו הנפשי רק מתדרדר יותר ויותר (זה הגיע גם למצבי ניסינות התאבדות) מה עושים? האבא לא משתף פעולה ורוצה את בנו רק לידו.

שלום, מיכל הבעיה שאת מתארת מוכרת בתהליכי שיקום. יתכן מאד שעבור גיסך טוב יותר לעבור לחיות לבד במושב השיקומי. ואולם כניראה שמעבר כזה משנה משהו באיזון המשפחתי. האב הזקן מעוניין בבנו לידו וכניראה הבן חושש מהשינוי. לרוב במצבים כאלה מעורבים גורמים טיפוליים כמו עובדים סוציאלים. תפקידם לעזור לחולה ולמשפחה לעכל את השינוי המוצע ולסייע לעשות את השינוי. מובן שחשוב שכל בני המשפחה ירתמו לעניין וישתתפו במאמץ השיקומי. בהצלחה, אמיר

שלום אמיר, מזה 7.5 שנים שאני מאובחנת כ - BPD. ידוע לי שאחד הסימפטומים של ההפרעה הוא הפרעה בדימוי הגוף. לאחרונה כל נושא האכילה מפריע לי, ואני לא אוהבת את מה שאני רואה בראי (גובהי 1.55 ומשקלי 45 ק"ג), יכול להיות שאפתח אנורקסיה כתוצאה מההפרעה הגבולית?

שלום, רב ארגון אשיות גבולית הוא ארגון אשיות שכולל בתוכו מגוון רחב של קשיים וסימפטומים. מעניין אותי לדעת מי אמר לך שאת סובלת מארגון אשיות כזה. האם מדובר במטפל או מתוך בדיקה עצמית שלך. זה נכון שהבעיות בארגון אשיות גבולית, בין השאר הם בעיות בזהות , בעיה בדימוי העצמי ובדימוי הגוף ,חוסר יציבות , תנודות במצבי רוח , נטיה לקיצוניות וסימפטומים שונים. אם את מסתכלת בראי ולא אוהבת מה שאת רואה, ואם ההערכה העצמית שלך נמוכה. ואם את מרגישה שאת עלולה לפתח אנורקסיה כדאי שתפני למסגרת טיפולית בלי קשר אם את אכן סובלת מאשיות גבולית. תכתבי אם את צריכה עזרה בבחירת מקום טיפולי. תצייני את איזור מגוריך. רצוי לפנות במהירות. ככל שפונים מהר יותר יכולה להיות עזרה טובה יותר. בברכה, אמיר

שלום אמיר, האבחנה של אישיות גבולית נעשתה ע"י פסיכולוגית, שערכה לי מבחנים פסיכודיאגנוסטיים. מעבר לכך, אובחנתי כאישיות גבולית עוד פעמיים (פעם אחת ע"י פסיכיאטרית ופעם נוספת ע"י פסיכולוגית אחרת אצלה הייתי בטיפול). אני לא יודעת בודאות עם אני מפתחת אנורקסיה, אבל ברור שקיימת איזושהי בעיה בנושא האכילה. אני נמצאת בטיפול (שהתחלתי לפני חודש, אחרי 9 חודשים הפסקה), אבל אני לא יודעת איך לשתף את הפסיכולוגית בבעיה, משום שאני עדיין לא סומכת עליה לחלוטין.

שלום רב, ברצוני לקבל עצה לגבי ביתי בת ה 3 ושלושה חודשים. הילדה הינה ילדה חברותית מאד ובעלת מגוון רחב של חברים, בגן הינה עצמאית (לפחות מדיווח הגננת), ומשחקת בחברה יפה מאד. הבעיה היא כאשר הינה לבד, היא לא מוכנה להיכנס לחדר לשחק באופן עצמאי וצרכה אותי לידה גם אם אני נכנסת להתקלח היא רודפת אחרי עד שאצא, או שמביאה את המשחק אלי כדי שאשחק איתה יחד, ברצוני לשלוח אותה שנה הבאה לחוגים אך אני חוששת שלא תסכים להישאר לבד. מה ניתן לעשות כדי "לשחרר" אותה ממני.

שלום, עינת נראה שהקושי של הבת שלך קשור לקשר שלה איתך. אם את אומרת שבגן היא חברותית ומסתדרת יתכן שחרדת הפרידה שלה מתרחשת כשהיא איתך. הורים רבים וגננות מכירים את התופעה שילד לא רוצה לתת לאימו לצאת מהגן ולהיפרד. הילד בוכה בכי תמרורים וההורה דואג שהילד במצוקה, אבל הגננת מדווחת שמיד אחרי שההורה הולך הילד מסתדר, נהנה ושוכח מהעניין. אם זה המקרה עם הבת שלך לא תהיה בעיה עם החוגים. היא תתרגל לחוגים כפי שהתרגלה לגן. והתופעה תעבור. יחד עם זאת היכולת להיות לבד חשובה מאד מבחינה התפתחותית. את צריכה לברר את חומרת הבעיה. האם התופעה קורית רק איתך או גם כאשר היא עם אביה, האם היא מסוגלת להירדם בלילה, האם היא מסוגלת לשחק ולעניין את עצמה כשאת ברקע, האם לאחר שאת עוזבת אותה בגן היא נרגעת ומשחקת. אלה סוג השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך כדי להעריך את חומרת הקושי. בכל מקרה יש צורך לחזק את הבטחון שלה. לדבר איתה על זה שאמא בסביבה ושלא תפחד. לא לצעוק עליה כשהיא מפחדת. ולהמשיך בסבלנות לעבוד איתה על פרידה וחיזוק היכולת שלה להיות לבד. תנסי לבדוק ען עצמך אם את אמא חרידה, אם לך היו או יש חרדות מפרידה ומנטישה. האם יש אפשרות שאת משפיעה בדרת מסויימת על החרדות שלה. בכל מקרה לא מדובר בבעיה חמורה. התופעה מוכרת ונורמלית. רק אם מדובר בבעיה מוגזמת או שאת מרגישה מודאגת ומאבדת סבלנות כדאי להתיעץ עם פסיכולוג לילדים שיוכל לייעץ. הד"כ מדובר ביעוץ קצר ביותר. בברכה, אמיר

כיצד יכול אדם שהיה מאושפז בבי"ח פסיכיאטרי לפני שנים לעיין בחומר שנכתב אודותיו (התיק עבר לגניזה)? בנוסף, האם יתאפשר לו לקרוא את כל מה שכתוב שם? תודה מראש.

שלום, טלי החוק מאפשר לאדם לדרוש לראות את התיק הרפואי שלו. אני לא מעודכן לגבי החוק בנוגע לתיקים שעברו גניזה (לא צריכה להיות בעיה למצוא את התיק) ,אלא שבעבר לא היה מקובל להראות לחולים את התיק. לדעתי גם היום צריך להפעיל שיקול דעת ולא תמיד כדאי להראות לחולה את התיק. במקרים רבים לחולה אין את הכלים המתאימים ואת הידע המקצועי להבין את הכתוב שם. עדיף שאיש מקצוע יסביר את הכתוב בתיק. מכיון שאני לא בטוח בענין החוקי כדאי לך לברר בפורום של רפואה משפטית. בברכה, אמיר

איך ניתן להבדיל בין סטופור היסטרי, סטופור דכאוני וסטופר קטטוני(קטוטניה קיפאונית)?? אופיר

שלום, אופיר סטופור הוא מושג שמשתמשים בו ביחס למצבים קטטוניים. אלה מצבים פסיכוטיים. האדם חסר ביקורת מציאות, אינו מודע למצבו, בד"כ מאושפז במחלקה פסיכיאטרית סגורה. במצבים אלו אדם נשאר בתנוחה אחת למשך זמן רב מאד. במקרים רבים הוא חושב שבחוסר התזוזה הוא שומר על איזון של העולם. אדם כזה יכול להיות בטוח בכך למשל שאם הוא יזוז העולם ייהרס. כלאמר מדובר לא רק בתופעה רגשית הסטרית אלא באבדן ביקורת המציאות. יש תופעות היסטריות כמו תופעות של שיתוק או חוסר תחושה של הגוף. אבל לא מדובר בתופעות של סטופור. כנ"ל לגבי דיכאון. יש מצבים שאנשים במצב של דכאון אינם זזים. אין להם כח או רצון לזוז והבעיה היא של חשק ורצון ולא של סטופור קטטוני. מקווה שעזרתי לך לעשות קצת סדר אמיר

ד"ר מכובד ברצוני לדעת האם משבר נפשי הכולל הצהרה על רצון להתאבדות יכול להגרם כתוצאה משמוש אינטנסיבי בתרופות הנוגדות תופעות אלרגיה ? בתודה הימל מאיה

שלום, רב אני לא מכיר מצבים בהם שימוש מסיבי בתרופות נוגדות תופעות אלרגיה גורמות למשבר נפשי. אני יכול לחשוב על תופעה הפוכה, כלאמר שאדם שמצוי במשבר נפשי מתחיל להגזים בלקיחת תרופות. כלאמר שהמשבר הנפשי התחיל קודם וההגזמה בלקיחת תרופות הוא אחד הביטויים של המשבר. בכל מקרה כדאי לפנות לטיפול נפשי. בברכה, אמיר