תוצאות חיפוש עבור בריאות-הנפש

שלום אני סובל מדיכאון וחרדות שהתפתחו לי במשך השנים לא אובחנתי אבל הסימפטומים די זהים למה שמצאתי באינטרנט לאחר שחרורי מצה"ל אני נמצב כל הזמן בין עבודות כתוצאה מהמצב הנפשי שאני שרוי בו, לאחרונה זימנו אותי למילואים, בגלל המצב הנפשי שאני נמצא בו זה רק מקשה עלי יותר אני כרגע לא עובד ואני נמצא במצב שאני מכריח את עצמי לצאת מהמיטה לשטוף פנים ולאכול מזה מספר שנים עוברות לי מידי פעם מחשבות מפורטות על התאבדות בשירותי הצבאי ניסתי לצאת מהצבא אבל בפגישה עם הקב"נית היא כתבה בחו"ד שאני כשיר לשרת אבל כן קיימת מצוקה, לא קיבלתי את החו"ד זה מה ששמעתי ממפקדי. היו לי איתה מספר פגישות, בפגישה האחרונה אמרתי לה שאני מרגיש שאני עלול לפגוע בעצמי בתורנות שמירה שיש לי באותו יום, היא ענתה לי שאני לא הולך לעשות את זה ומי שרוצה להתאבד, מתאבד. מאז אני חושב שיש לי סוג של טראומה מהקב"נים של צה"ל גם אם אקבל חו"ד אני מפחד מגורמי בריאות הנפש שעובדים עבור הצבא ששוב יקטינו את מצוקתי הנפשית ועלולים להביא אותי לכדי קיצון אם זה פגיעה בעצמי או בהם הבנתי שניתן לקבל חו"ד באזרחות אבל אפילו מהם יש לי חשש שלא יקחו דבריי ברצינות ויחשבו שאני משקר ואני לא מדבר אפילו על גורמי הנפש של הצבא שאפילו אטומים יותר מה לעשות? אני פשוט חסר אונים איבדתי כל טיפת אמונה בגורמי בריאות הנפש בקבוצות פייסבוק שהתייעצתי בהם, ענתה לי מישהי שהיא מכירה מישהו כמוני שגם סירב לקבל טיפול ובסוף התאבד, אני מפחד לגמור כמוהו. מנגד אני בטוח שאם החיים ימשיכו לדחוף אותי לקיצון ואני לא אקבל טיפול אני עלול להגיע לשם.

שלום דוקטור. אדם אשר לקה באירוע מוחי וכתוצאה מזה נעשה ממש ממש עצבני, הנוירולוגית שלו רשמה לו את הכדור רמוטיב. הוא נוטל מדללי דם, וכדורים לכולסטרול (כרגע משתמש ב ליפיטור). * קלודיפקסל 75 מג * ליאוטרבה 40 מג. * פוספטידיל סרין * חומצה פולית * קומפלקס ויטמיני B * מגנזיום האם הרמוטיב מתנגש עם כדורים אלו?! אילו תופעות לוואי יש?! והאם יש טיפול טבעי/כלשהו בעצבנות? אשמח לעזרתך! :)

מחפשת דרך אלטרנטיבית לכדורים - לטיפול בדיכאון. קראתי על השיטה שנקראית נוירופידבק. מצאו חן בעיני כמה דברים בשיטה, שהיא בעצם אימון המח להגיב אחרת. שמעתי וקראתי שיש תחומים בהם השיטה מאוד עוזרת. האם ידוע, יש תעוד, ניסיון - עם דיכאון?

אני שבוע 16 הריון רביעי בדיכאון מאוד קשה חוסר סבלנות למשפחתי מתח גבוה כאבים פיזיים מהלחץ הנפשי לא מתליחה להתאושש כל יומיים בערך נשברת מחדש....

אני שבוע אחרי לידה רביעית, מוצפת בחרדות לא ישנה, לא שותה לא אוכלת פירור כבר 3 ימים, מפחדת מנטל הגידול של הילד, רוצה את החיים הקודמים שלי בחזרה ולהישאר עם 3 בניי הגדולים יותר, לא מפסיקה לחשוב שזו הייתה טעות ולמה עשיתי את זה לעצמי,למה הייתי צריכה את זה לקחתי לעצמי את החופש שהיה לי עם שלושת ילדיי הגדולים שכבר עצמאיים , הדיכאון התחיל כבר בהריון, מתחרטת מאוד שלא הפלתי כשהייתה אפשרות, מרגישה שהחיים סוגרים עליי, קשה לי לטפל בתינוק, לא מתפקדת כאמא שהייתי ולא מטפלת בענייני הבית, מרגישה שאני פשוט משתגעת מכל המחשבות האלה ולא רואה שום נקודת אור. אני מדברת על זה עם אימי אחותי ובעלי ושום דבר מדבריהם לא עוזר לי ולא מרומם אותי. אני רוצה שהכל ייעלם ולחזור למה שהיה, לחיים הטובים שהיו לי. מה אני עושה עם זה אני מסתובבת בבית הלוך ושוב (במידה ואני בכלל קמה מהמיטה) ומרביצה לעצמי ובוכה בהפים קשים שהלב כואב לי ממש פיזית.

אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה

בעלי בן 71, אובחן לפני כשנה במחלה, כרגע ללא סימפטומים וללא טיפול אלא מעקב כל שלושה חודשים. בדיקות הדם שלו מידי שלושה חודשים מראות מגמת הרעה בערכים, למרות שאין שינוי בהרגשתו הכללית, למעט דימום קל מהאף לעיתים רחוקות. בעלי הוא אדם עם המון גאוה ולא מוכן שנספר על כך לאף אחד מבני המשפחה. אני טיפוס מאוד דאגן וכל המצב משפחע עלי מאוד, מצד אחד לשדר עסקים כרגיל מול בעלי ומצד שני סערת רגשות, חוסר שינה ודאגה מהבאות. ושאלותי הן: מה ניתן להגיד על התפתחות המחלה ומה עלי לצפות שיקרה, ושאלה שניה, איך אני מתמודדת לבד עם המצב. תודה

היי אני סובלת מחוסר תאבון כתוצאה ממשבר נפשי. (מטופלת ומקווה שיעבור בקרוב) החוסר תאבון מכניס אותי יותר ללחץ ועושה את התקופה קשה יותר ממה שהיא. מהפחד שארד במשקל. יד ימים שכמעט ולא אוכלת. התחלתי לשתות אנשור. אם אני שותה 2/3 אנשור ביום, בנוסף למה שכן מצליחה לאכול האם זה בסדר? האם אנשור מהווה באמת את הדברים שהגוף צריך? לפחות עד שיחזור התאבון כמו שצריך

שלום א אני בהריון שבוע 6, עברתי הפלה לפני 4 חודשים אתמול נבהלתי מאד ברמה שרעדו כל הרגליים כמה דקות מאז אני בחרדות שקרה משהו האם יש סיבה לחשוש להפלה? אשמח לתשובה מהירה

היי, ביולי האחרון עברתי הפלה (לצערי) בחודש רביעי (שבוע 18) כתוצאה מוירוס פארוו (נבדק חד משמעית במעבדה לזיהומים). תודה לאל גיליתי שאני בהיריון שוב. אני מאוד מאוד בלחץ מהחורף והוירוסים והחיידקים שחוגגים. יש לנו משפחה חמה מאוד, נפגשים כמעט כל סופשבוע לארוחת שישי. המשפחה שלי יש לה קטע מעצבן כזה לנשק את הילדים הקטנים (בני שנה / שנה וחצי כולל הבת שלי) בפה. אני לא יכולה לשלוט בכולם, יכולה להשתדל ולבקש... אבל לא תמיד יעבוד. אני באופן כללי מאוד מפחדת שתחילת ההיריון יצאה בחורף עם כל החיידקים. אי אפשר להתחבא בבית עד חודש חמישי שישי... מה עושים עם הלחץ? אני משתדלת לשמור על היגיינה יכולה להיות עם מסכה במפגשים... (אני משתדלת לא להגיע למעון של הבת שלי כשיש לי הזדמנות)... אבל אני לא מוגנת ב100% ... אני מתה מפחד לעבור את הסיוט הזה שוב, אני לא אעמוד בזה שוב.

עובדת שלנו מאושפזת למעלה מחודש במוסד פסיכיאטרי. אשפוז מרצון בגלל דכאון ונטיות אובדניות. היא אמורה להשתחרר בקרוב. יש לנו כנס בחו"ל בעוד כחודשיים. האם צפויה להיות בעיה לבטח אותה בביטוח נסיעות לחו"ל?

מגיל מאוד מאוד צעיר, אני זוכר שנמשכתי לבנות בצורה מאוד חזקה, מבחינה מינית ורומנטית. כיום אני בן 20 וממש לא מזמן, שמתי לב שאני נמשך מינית לבנים (אך לא רומנטית) ובמקביל, המשיכה המינית לבנות ירדה באופן משמעותי.(הרומנטית לא) חשוב לציין שאין לי שום בעיה עם המשיכה לבנים, אך אני מרגיש ריק וחוסר, עכשיו כשהמשיכה המינית לבנות ירדה, אחרי הכל, זה חלק גדול מהזהות שלי, חוויתי עם זה חוויות ואני מתגעגע להרגשה הזאת. (יש לציין כי היא עדיין קיימת, אך ברמה מאוד נמוכה) רציתי לדעת האם זה אפשרי להחזיר את המשיכה המינית שלי כלפי נשים שהייתה לי פעם. לדוגמא דרך טיפול מקצועי..

סובל מהפרעת אישיות גובלית פלוס הסתגלות אני אמור לעמוד למשפט לפי מה שהפסכיטר המחוזי קבע, הפסכיטאר עיוות כמעט הכל בדוח שלו האם אפשר חוות דעת נגדית כלל לא קורא את החומר שלי מילדות שמתחיים לבעיות שלי וכל פעם לפני כל דיון חושב להתאבד ולפגוע בעצמי אני אחרי 3 ניסניות מה ניתן לעשות?

שלום, יש לי שאלה שהיא קצת טכנית, אך הינה גם תוצר נלווה של בריאות הנפש- נהלים בזמן אשפוז במחלקה סגורה- האם אכן ישנה תקנה גורפת שאוסרת על ביקור מישהו שמאושפז במחלקה סגורה- פרט לקרוב משפחה בקרבה ראשונה? אם כן אשמח לראות סימוכין לתקנה הזאת. תודה מראש ושבת שלום.

שלום, אני בחור בן 28. גילו אצלי באיחור רב לצערי מחלה אוטואימונית שגורמת לנשירה הצטלקותית בלתי הפיכה של השיער, ליכן פלנופילריס. איבדתי את רוב שיער הראש,חלק מהגבות,שיער גוף,ריסים בפרק זמן מאוד קצר. כיום אני לא מזהה את עצמי במראה. אני מסתובב עם יחידת שיער שאמנם יפה וטבעית אבל זה פשוט לא אני. כיום מטופל בתרופות לא פשוטות של דיכוי חיסוני(מתוטרקסט,פלקוויניל,סטרואידים) לנסות עצור את המחלה. ניסיתי טיפול פסיכולוגי זה לא עזר. נוגדי דכאון למיניהם גם לא עזרו והאמת שאני כבר לא כל כך אוהב לחיות בתצורה הנוכחית. נשמע קלישאתי אבל אני נשאר פה רק בשביל החברים והמשפחה. אני סטודנט לרפואה ויש לי זכרון מעולה ואני לא חושב שאני אי פעם אצליח לשכוח את מי שהייתי לפני זמן לא רב ואני לא יודע איך ממשיכים מכאן. אני מאמין שחיים עם איכות חיים ירודה וסבל הם חיים שלא שווה לחיותם(ההשקפה האישית שלי). האם יש תקווה או שנדונתי בחיים האלה לסבל נפשי לצמיתות? האם יש כדור שיוכל למחוק את הזכרון של מי שהייתי לפני זמן לא רב? תודה רבה, מתנצל אם זה היה ארוך,א.ל

שלום אני מרגיש חולשה כללית כאבים באיזור הלב קצב לב מהיר לחצים בראש כאבים בשרירים ועוד הרבה דברים אחרים עשיתי הרבה בדיקות והכל יצא תקין מה ניתן לעשות ולמה זה קורה ? בסך הכל אני בסדר רוב הפעמים מה אתה אומר באופן כללי ?

שלום בתי בת21 הינה בעלת כישורים רבים, סיימה בגרות, היתה בשירות לאומי וטסה לחול אחכ. אך ביומיום אינה מרבה לצאת, אלא עם 2 חברות או משפחה. אין לה כל כיוון לעבודה או לימודים, היא מביעה חרדה מהעולם בחוץ, בדיכאון ותחושת ריקנות. היתה בעבר בטיפול אך לא הרגישה שזה עזר לה. בנוסף סובלת מביעותי לילה וחלומות שלישיים ומפחידים לטענתה. האם מומלץ להסתייע בתרופות? איזה טיפול יכול להועיל? מה ההסבר לסיוטי הלילה? תודה

שלום, ישלי אח בן 53 , בתקוד גבוה מאוד, גר כרגע עם ההורים. אנחנו מחפשים לו דיור מוגן שיספק לו את כל הדרוש לחיים. אולי כפר או קיבוץ. יש לו סל שיקום.

שלום יש לי תחושות צריבה לאחר יציאה.הן לא חזקות במיוחד ונובעות מטחורים או פיסורה מהן סבלתי בעבר. כיום אחרי שני ניתוחים, המצב הרבה יותר טוב אבל לאחר יציאה, אני סובל מכמה שעות של נפילת מתח רגשית עצומה, מרגיש דכאון וחוסר יכולת תפקוד, האם יכול להיות שהניתוחים פגעו במערכת העצבית שם? חיפשתי קשר בין השניים באינטרנט ולא מצאתי. אשמח לעצתכם

שלום, אני חייל משוחרר וניגש לבחינה הפסיכומטרית הקרובה. בחודשים הקרובים אני אמור כבר להציב מקצוע כמטרה לעתיד, ואני מתלבט בין פסיכיאטריה, פסיכולוגיה קלינית ופסיכו-חקר... האם סטודנטים רבים לרפואה מראש מעוניינים בהתמחות בפסיכיאטריה? ומה ההבדלים המהותיים בין 3 המקצועות? (מבחינת סמכויות והכשרות).

שלום ירדן, מתלבטת אם להגיע לייעוץ פסיכולוגי עם הבן שלי . שמה לב כי חל בו שינוי מזיק, הוא החל לגלוש דרך הסמארטפון שלו לכל מיני אתרים שוליים כגון רכילות. סתם פשוט גולש בכפייתיות אפילו מבלי לקרוא .. נראה שדבר מה מטריד את מנוחתו, והגלישה הכפייתית מרגיעה אותו . אני קוראת לזה ״כפייתית״ כי הוא חוזר וגולש לאותו אתר ללא טעם . ראיתי אותו במו עיני נכנס ויוצא סתם לאתרי חדשות. זה ממש מלחיץ אותי הבזבוז זמן הזה יש לו כך כף הרבה מטלות, והתחייבויות.! ובעיקר הוא בעצמו חש יותר ברע אחר הגלישה הכפייתית הזו הוא מתעייף ונכנס לישון בשעות ערב מוקדמות... חוץ מזה לא נראה שהוא סובל מדיכאון. אין לי יכולת לשוחח איתו על כך, הוא דוחה כל נסיון. שאלתי אותנו פעם אחת בזמן ארוחת ערב למה הוא גולש בזמן הארוחה ? ענה ...משעמם איך אצליח לשכנע אותו לטיפול ? או לעזור לו לחזור לתלם? איך אפשר להפסיק את ההרגל המזיק הזה ?

שלום ד"ר. יש לי קרוב משפחה חולה סכיזופרניה במצב מאוד מאוד קשה ואובדני. הוא נמצא בבית בו לא מקבל תמיכה אלא ההפך... מכות וצעקות ולא מקבל טיפול ראוי (אני מקצר זה סיפור ארוך ומורכב). נראה לי שצריך אשפוז דחוף הוא ביצע כמה ניסיונות התאבדות וגם מזיק לסביבה. הרווחה לא עושים כלום. אני לא יודע למי עליי לפנות - לקחת אותו לבית חולים בלי שההורים ידעו או לפנות למשטרה? איך מחליפים אפוטרופוס? ההורים לא יכולים לטפל בו. הוא צועק לעזרה כבר שנים אבל אף אחד לא מעז לצאת נגד ההורים. מה התהליך הכי נכון לעשות שבסופו של דבר יוכל להיות בהוסטל טוב ולחיות חיים נורמליים ושקטים? בבקשה אני מתחנן עם דמעות שתעזרי לי.

שלום וברכה אני בן 28 אני מקבל קצבת נכות נפשית מביטוח לאומי כבר 3 שנים (כל פעם מאריכים לי בשנה) 40% רפואי ו100% דרגת אי כושר בשנה הראשונה לאחר האשפוז הראשון שלי זה היה על "הפרעת אישיות גבולית עם תסמינים דיכאוניים" בשנה השנייה זה היה על "הפרעה פיקטבית אצל הפרעת אישיות גבולית" ובוועדה האחרונה זה היה על "הפרעה אפקטיבית" בעוד חודשיים-שלושה תהיה לי שוב וועדה (רביעית במספר) ואני רוצה לקבל כבר נכות יציבה כי כל פעם מאריכים לי את הנכות וזה עושה לי חרדות שאי פעם יפסיקו לי את זה כי אין לי תמיכה מהצד (אין לי הורים) ואם יפסיקו לי את הקצבה אחזור למצב לא טוב שאני נורא חושש שיקרה כי פעם כשזה קרה כמעט פגעתי בעצמי.. יש לציין שלפני מס' חודשים עשיתי אבחון פסיכולוגי מקיף והאבחנה שלי השתנתה מהפרעת אישיות להפרעה סכיזואפקטיבית השאלה שלי האם כדאי לשלוח לביטוח לאומי לפני הוועדה גם את הדו"ח הפסיכולוגי המקיף שעברתי ששם כתובה האבחנה ואז יסתכלו יותר ברצינות על ההפרעה שלי (מכיוון שזה אבחון יותר מקיף), או שמא מספיק מכתב קצר מהפסיכיאטר המטפל? אני במעקב במרפאת בריאות הנפש גם בשיחות וגם אצל רופא. יש לציין שבפרוטוקול האחרון של הוועדה שהייתה לי ביקשו "דוח פסיכיאטרי עדכני מפורט" לוועדה הבאה מה לעשות? תודה מראש וסופ"ש נעים

שלום לקוראי הפורום ומשתתפים פעילים, במצורף חלק מתשובה של דרור להתייחסות שלי לענף ותיק במעמקי הפורום, (לתשובתי אוסיף סימון >) מחבר:ד"ר דרור גריןתאריך:5/5/2014שעה:10:27 צביקה יקירי, > שלום לדרור ולכולם - במעבר חד מיום זיכרון ליום עצמאות שמח אתה ודאי יודע שאיש אינו רואה את ההודעה הזו, מלבד מי שכתב כאן לפני חמש-עשרה שנים. > אכן אבל זאת הייתה תשובה למי שכתב לאחרונה בענף "ותיק" נדמה לי שהרבה השתנה. כשהפורום הזה הוקם נפגשנו כאן יום ולילה, ללא הפסקה, בוערים מבפנים. > אני ממשיך להפגש (לפחות עם א.ב.ץ) פנים אל פנים בנסיון להמשיך את השינוי עליו אתה מדבר בנסיון לארגן ולהתארגן, לאחרונה יצאתי כמלווה (פעמיים) עם קבוצות של אמריקים שבאו למסע בישראל והמסע הזה הביא אותי ועוד 2 חברים להבנה שעלינו לשנות גם בעולם האמיתי ולא רק בעולם הוירטואלי ובינתיים התבגרנו, > לצערי עוד לא התבגרתי אלה רק השמנתי והזדקנתי - אני עדיין בן 26 - הגיל בו נתקעתי בלבנון ב 1952 למדנו להשלים עם האטימות של מערכת ה'שיקום', > מי למד? ואיך אפשר להשלים? והבנו שאם לא ניקח אחריות לחיינו איש לא ידאג לנו. > אכן הבנו ולכן התחלנו בהתארגנות ועדיין, כל הזמן מצטרפים הלומי-קרב חדשים, >ברוכים הבאים, ברוכים הנמצאים ולא ברוכים המצרפים וטוב יהיה אם הוותיקים ישובו ויכתבו בדף הראשי, >לאחר זמן של כתיבה בעבר הבנתי שכתיבה בלבד משפרת את ההרגשה אבל לא את המציאות, מציאות שכדי לשנותה יש ליצור מאסה קריטית והצבעה על כיוון שאליו יש לנוע לעודד אותם קצת. >פותר עצמי מהתפקיד של לעודד - מה פתאום לעודד? מה בנוסף לכל אני גם שקרן, רמאי ומאחז עיניים? לא איש בשורות אני !!! מי שחושב שרע לא חייב ראשית לשנות את עצמו ומיד לאחר מכן את הסביבה ואת המערכת ממנה הוא סובל, באם אלטף למישהו את הראש ואעודד אותו/ אותה אני רק אהיה פטרון מתנשא ואם אתה זוכר כתיבתי בעבר כבר אז התקוממתי ממעמד המתנשאים - אני מחפש פתרון ולא פטרון *** > ההמשך היה פרטי ואתייחס אליו בפרטי להתראות, דרור > להתראות צביקה קומיי [email protected] 0522888486 https://www.facebook.com/comay.zvika