פורום פסיכולוגיה קלינית

האם סירוקסט יכול להחריף תופעות של בקע סרעפתי ולגרום לעודף גזים וגיהוק ואותה שאלה גם לגבי פרוזק אני חושש שתרופות אלה גורמות לי לתופעות שציינתי

שלום רב אני בטוח שד"ר פלד יוכל לענות לשאלתך. בברכה, אמיר

שלילי !!! -סרוקסאת פרוזק - ואף תכשיר פסיכיאטרי אחר לא עושה את מה שציינת עם החרדה היא מאד קשה מלווה בהתקפי פאניקה חזקים מאד - עם התקווצחיות שרירים קשות זה אולי יכל להשפיע על בקע סרעפתי באופן עקיף (מההתקפים עצמם) - זה נדיר מאד - והעיפול התרופתי משפר זאת ולא ההפך אשמח לענות לעוד שאלות

מסכים מתוך נסיון תום

כתבתי כאן כבר...לא מזמן, כותבת שוב, להוציא, רק לכתוב, רק לספר למישהו שישמע... התחתי עם הקאות...כל מה שאוכלת - הולך מהר מאוד לאסלה. המצב מחמיר...נורא.. מקיאה לא רק כדי לרזות, אלא כדי להעניש את עצמי - רוצה לפגוע בעצמי כמו שמגיע לי. אתמול בפעם הראשונה, גם חתכתי את עצמי, פשוט לקחתי סכין יפנית וחתכתי את עצמי ביד שוב שוב..מגיע לי לסבול. אלוהים, זה עזר, אחר כך הרגשתי טוב יותר, כאילו עשיתי את הדבר הנכון. אני לא יודעת מה קורה לי כבר, באמת שלא, רק יודעת שכבר לא עומדת בזה יותר, רק יודעת שנורא רוצה לפגוע בעצמי. אני יחתוך היום עוד קצת, וגם מחר וככה, עד שאני אהיה מסוגלת, מסוגלת למות. דוקא עכשיו המטפלת בחופשה, אמרה לי להתקשר אם משהו קורה, אבל לא אתקשר, גם הפסיכיאטרית קבעה לי תור רק לעוד חודשיים... טוב, גם ככה לא ממש אכפת לה, ובצדק. ככה שאני לבד, יש כביכול את כולם מסביבי, את החברות האוהבות והמשפחה התומכת, אבל אני לא יכולה להגיד להם: "היי תשמעו, אני מקיאה, יודעים מה עוד? גם חותכת את עצמי" זה נשמע חולני קצת...אבל זה בדיוק מה שמגיע לי. לא משנה, כבר כלום לא משנה, רוצה למות כבר, הלואי ויהיה לי בקרוב הכוח לעשות משהו בנידון..

שלום סיגל טוב שאת כותבת לפורום כדי להיפטר לרגעים מהתחושות הקשות. את אכן במצב סיכון. כל זמן שתוכלי לדבר, לכתוב ולבטא את רגשותיך במילים יש סיכוי שתפגעי בעצמך פחות. מסיבה כלשהי את מרגישה רעה ושמגיע לך עונש נורא. מעניין על מה את מרגישה כל כך רעה ואשימה. אני מבין שאת מוקפת אנשים שאוהבים אותך, שהפסיכולוגית דואגת לך ורוצה בטובתך. אבל כל אלה לא מגיעים אליך כי את מרגישה רעה. יתכן שאת מרגישה שלא מגיע לך יחס אוהב וככל שאוהבים אותך נשאר לך רק את עצמך להעניש את עצמך. לעיתים, כאשר הקשר עם הפסיכולוגית משמעותי, חופשה שלה עלולה להיות מכעיסה ומאכזבת. יתכן אפילו שאת רוצה להעניש אותה. אני מקווה שדברי אלה לא יתפסו על ידיך כהוכחה נוספת לכך שאת רעה ושמגיע לך עונש נוסף. לדעתי, לא מספיק להפגש עם הפסיכיאטרית אחת לחודשיים ויש צורך בפגישות דחופות יותר. תחזיקי מעמד, אמיר

אני מסכים עם אמיר - את זקוקה לטיפול גם של שיחות - לפחות פעם בשבוע באופן קבוע בהצלחה -

שלום,אני בן 25 וסובל מבעיה חמורה מאוד. גדלתי במשפחה שהחדירה חוסר ביטחון אדיר,בהיותי ילד ונער. החדרת החוסר ביטחון התאפיינה במספר מישורים כגון: דיבורים שהורידו לי את הביטחון, אזהרות למיניהן ("לא כדאי","אסור","זהמסוכן"),שפשוט הורידו לי את הביטחון להיפגש עם חברים חדשים ומאוחר יותר גם עם בנות שפשוט לא הייתי מסוגל ליצור איתן קשר למרות שהייתי רוצה. בתקופת הילדות שלי והנערות הייתי ילד מאוד ביישן וחסר ביטחון,לא הייתי מסוגל להסתכל לאנשים בעיניים.שהייתי נער חשבתי שהנושא של ביישנות מבנות יחלוף עם הזמן ואין לי מה לדאוג,אבל ככל שהזמן עבר התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר איתי פשוט לא הצלחתי ליצור קשר עם בנות.לאחר שהתגייסתי לצבא התחלתי להיפתח יותר בנושא החברתי וראיתי "שהשד הוא לא נורא כל כך" והתחלתי להתחבר לאנשים ששירתו איתי בצבא. הפסקתי להיות מבוייש בחברת אנשים,ונפתח לי קצת יותר הביטחון בקשרים עם הסביבה. אבל בעייה אחת לא נפתרה לי וזו הבעיה ביצירת קשר עם המין הנשי.במשך כל השירות בצבא לא הצלחתי ליצור קשר עם בנות למרות שרציתי בכך. לאחר הצבא נסעתי לארה"ב וחשבתי שאולי שם שאני יהיה יותר עצמאי וישתחרר מההורים שלי אני איפתח ואולי אפתור את הבעיה עם נשים.בתחילה שהתחלתי להתאקלם בארה"ב המשיך הביטחון העצמי לעלות לי,מפני שהייתי צריך להסתדר לבד בלי ההורים,להשכיר דירה ולעבוד,פשוט לחיות בצורה עצמאים,בכדי להשתחרר סוף סוף מה"כבלים" של הוריי. למרות שהצלחתי להסתדר לבד עדיין לא פתרתי את הבעייה העיקרית של ביישנות מנשים שפשוט ייאשה אותי טוטאלית. לאחר שנתיים חזרתי לארץ התחלתי לעבוד,למדתי והשכרתי דירה,אבל אני פשוט לא מוצא טעם בחיים כי אני ממשיך להיות בודד,הקשר היחידי שלי עם נשים הוא רק ע"י נערות ליווי ואני מאוד לא גאה ומרוצה מזה. בתודה מראש.

מהסיפור שלך ניתן להבין שיש לך כוחות נפשיים לשיפור - כפי שתארתה - בהדרגה חל שיפור בבישנות - יש לך גם תובנה לרקע ולהשפעות הילדות והיחסים הראשונים עם ההורים שהישפיעו על ראיית עולמך - לדעתי אתה יכול להפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי טוב - טיפול בשיחות - טיפול כזה עלול להמשך בין שנה ל 3 שנים אבל בהדרגה הוא יועיל לך בהצלחה - אשמח להתעדכן וליעץ - ד"ר פלד

שלום יוסי הבעיה שלך מוכרת וניתן לעזור לך. כפי שאתה יודע הבעיה התחילה בילדות - חוסר הבטחון, הביישנות, ההימנעות, החשש ליצור קשר חברתי והקושי הרב ליצור קשר קרוב עם בנות. אתה לא נכנעת ונאבקת במשך השנים לשפר את מצבך. לשימחתך בעזרת המאבק הצלחת לשפר את מצבך. הצלחה זאת מעודדת משום שהיא מעידה על כוחות ויכולת לשינוי. הקושי ביצירת קשר זוגי הוא הנושא הקשה ביותר עבורך. בד"כ זהו הנושא הקשה ביותר לאנשים שסובלים ומתמודדים עם נושאים איתם אתה מתמודד. אני חושב שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור לך במידה רבה מאד. חבל שלא ניסית לגשת לטיפול קודם (במידה ולא נעזרת בטיפול). יתכן והיית יכול לקצר תהליכים בהתקדמות המרשימה שלך. אם אתה מעוניין בהמלצות תכתוב לי את איזור מגוריך ואוכל להמליץ לך. אתה יכול להתקשר אלי לקליניקה בטלפון 6496371 - 03, להשאיר הודעה ואחזור אליך. בברכה, אמיר

ד"ר זוהר אמיר, הייתי שמחה לקבל את חוות דעתך על שיטתו של רמי כץ. האם אתה מכיר? והאם כדאי להשקיע בכך משאבים ומרץ? תודה, מירי

אני סקרן לשמוע על שיטה לא מוכרת זאת ?

שלום מירי אני לא מכיר שיטה כזאת ולכן לא אוכל לענות לך. אם תכתבי לי על הקשיים איתם את מתמודדת ועל הנסיונות הטיפוליים שהיו לך אוכל להתייחס לנושא. בברכה, אמיר

אמיר, תודה על תשובתך. בני בן 6 מתמודד עם קשיים משמעותיים בגרפומוטוריקה, ניסינו ריפוי בעיסוק אצל שתי מטפלות שונות - שלא הביא לשיפור משמעותי. אנחנו מטפלים גם בריפוי בתנועה לחלקים הרגשיים. בני הוא ילד מאד חכם עם יכולות מילוליות מאד גבוהות ויכולות ביצועיות נמוכות. הפער הגדול גורם לו תסכול רב. פנינו לרמי כץ - פסיכולוג התפתחותי שעוסק בתחום ההתפתחות הגופנית עם דגש על התחומים הפסיכומוטוריים, ליקויי למידה וכדומה. קבלנו המלצות טובות עליו מהמרפאה בתנועה שעובדת עם בננו. הוא מצא קשיים בתחום התחושה (היפרסנסיטיביות עורית, והיפו סנסיטיביות בתחושה העמוקה של הגוף. נתן לנו סדרת תרגילים מפה ועד הודעה חדשה לביצוע יום יום במשך שעה. זה בלתי אפשרי לביצוע.... האם מוכר לך התחום? מה דעתך על מה שספרתי עד כה?

במסגרת טיפול פסיכולוגי אותו אני עובר הגעתי למסקנה ביחד עם הפסיכולוגית שלי כי יכול להיות שטיפול תרופתי עבור הורדת לחץ ומתחים (בעת פגישה עם אנשים ) וכמו כן הגברת הבטחון עצמי יועיל לי. שאלתי היא: א. האם ישנה תרופה היכולה לעזור בכך והיכן ניתן להשיגה? ב. האם פנייה לפסיכיאטר של קופת חולים נרשמת בתיק הרפואי ומהווה בעיה באישור רפואי לעבודה?

רפי שלום, הינך סובל לעניות דעתי מחרדה חברתית . יתכן שמדובר אף בסממנים של אגורפוביה במידה ותרצה, אוכל לשתף אותך באלו כדורים אני משתמש. כמו כן, אני שוקל לפעול להקמת קבוצת תמיכה בנושא זה ואם הינך מעוניין בכך, ידע אותי לאימייל שלי.

אתה יכול להפיק תועלת מטיפול תרופתי - על הסף ניראה שמדובר בחרדה חברתית SOCIAL PHOBIA יש סודיות רפואית בקופ"ח - אבל ניתן גם לפנות באופן פרטי ד"ר פלד

שלום רפי אתה בטיפול פסיכולוגי ואני מניח שהקשר הטיפולי טוב. אם הגעתם למסקנה שכדאי להיעזר בטיפול תרופתי אין סיבה להימנע מכך. אתה יכול להשתמש בפסיכיאטרים בשירות הציבורי. הנושא ירשם בתיק רפואי שלך. אני לא מכיר מצבים שהרישום פוגע בדרך כלשהי בעניין תעסוקתי. בכל מקרה, אנשים רבים מעדיפים ללכת לפסיכיאטר באופן פרטי. אני מניח שלפסיכולוגית שמטפלת בך יש רופא פסיכיאטר איתו היא בקשר ושיוכל לטפל בך. אם אתה זקוק להמלצה אחרת אתה יכול להיעזר בד"ר פלד או לכתוב אלי את איזור מגוריך ואוכל לעזור להמליץ לך. בברכה, אמיר

שלום לצוות הפורום כידוע לכם ישנם נושאים שאנשים ממעטים לדבר עליהם ואם בכלל, ואפילן בפורום זה לא נתקלתי באף שאלה בנושא. מדובר בדאגה ובפחדים מפני פרידה מאנשים יקרים לנו מאוד-ההורים שלנו,שאליהם לפחות לרובנו הגדול יש קרבה גדולה ואהבה עמוקה (...לא נראה לי שצריך לפרט יותר). להבדיל אלפי הבדלות ישנן פרדות שהן גם קצת קשותׁ, אבל מאוד משמחות והם-נשואין של ילדינו. לאחר הקדמה זו הייתי מאוד רוצה לדעת איך בעצם אדםׁ(רגיש מאוד כמוני..)-אמור להכין את עצמו ליום נורא כזה ?והאם זה טבעי שזה מעסיק אותי מדי פעם אך לא בצורה היסטרית?(מדובר בנושא הראשון) בקיצור איך אנחנו מכינים את עצמנו לשני המצבים? אני בת להורים בני 67 ואם לבת 19 שמתכננת להנשא בעוד כשנה. אשמח לקבל את יעוצכם בושא רגיש זה, והלוואי שאפשר היה לדבר על זה יותר בחופשיות לדעתי השיחה עצמה משחררת לחץ והרבה פעמים אנו מגלים שהרבה אנשים מרגישים כמונו. מה דעתכם? מהמתמודדת!

נושא הפרידה והאבל הם נושאים אשר באופן טיבעי לגמרי מעסיקים כל אחד - יש אנשים אשר יותר רגישים לפרידות - אם זה ביגלל האופי שלהם (הגנתי - דאגני) או עקב חוויות אישיות (כולל מהילדות) שהיו קשורים לאובדנים ופרידות. לא מדובר במחלה או תופעה לא-נורמאלית לכן גם אין צורך עקרוני בטיפול במיקרה ויש סבל גדול או סימפטומים קלינים (כגון דכאון וחוסר תיפקוד) ניתן להעזר בקבוצות תמיכה בהם ניפגשים עם אנשים נוספים באותו מצב אשמח להמשיך ליעץ - ד"ר פלד

שלום רב הנושא שאת כותבת עליו חשוב ביותר. חיינו רצופים בפרידות והפרידות המכאיבות ביותר הם מוות של אדם קרוב. כאשר המוות הוא של הורה התחושות הם של כאב, צער ואבל על האבדן. אבל זהו המהלך הטבעי של החיים. שלא כמו חס וחלילה מוות של ילד. גם פרידה מילדים שעוזבים את הבית יכול להיות תהליך מכאיב, אם כי משמח. את כותבת על התחושות מול פרידות שמהוות את הזרימה הטבעית של החיים. יש אנשים שרגישית יותר לפרידות. לעיתים התלות הרגשית בהורים ממשיכה בגילים מאוחרים והמחשבה על פרידה קשה ביותר. יתכן ואת עומדת מול נושא שקרוי הקן הריק. התהליך בו הילדים עוזבים את הבית. יש אנשים שחייהם סובבים את ההורים והילדים וקשה להם במיוחד כאשר עומדים בפני פרידות ובפני תחושת הלבד והצורך לצוא את המשמעות של עצמם. אם את מרגישה שהנושא מציק לך במיוחד את יכולה לחפש קבוצת תמיכה שעוסקת בנושא. לא פשוט למצוא קבוצות כאלה. אני עובד עם קבוצות אבל לא עם קבוצה שעוסקת ישירות בנושא. יש אפשרות ללכת לשיחות אצל פסיכולוג כדי לדבר על הנושא ולעבד את הקשיים והחששות סביב נושא הפרידה. להשלים עם העובדה שכולנו נולדנו וכולנו בסופו של דבר נמות. בברכה, אמיר

לצוות שלום תודה רבה! והמשיכו כך.

אני בת 24 ועדיין מוצצת אצבע. לא רק בלילה.(גם מול הטלויזיה וגם סתם...כשבא לי). כל חיי אמי ניסתה לגמול אותי מזה, אך ללא הצלחה. אפילו כשהיו לי ברזלים בשיניים כדי לסדר את הנזק שגרמה האצבע לא הצלחתי להפסיק. היום אני נשואה וחושבת להביא ילדים. מה יהיה איך אמשיך למצוץ אצבע ליד ילדי? אני מאד רוצה (או אולי לא מאד) להיגמל מהרגל מגונה זה. מה עושים? תודה

שלום מירב יפה כתבת שאת רוצה להיגמל מההרגל ואולי לא. ראשית יש צורך שהרצון יבוא ממך ורק אז תוכלי לראות אם את מצליחה ואם לא מה מפריע לך להצליח. מציצת אצבע היא פעילות שלך עם עצמך. המטרה הראשונית של מציצת האצבע היא להשיג הרגעה עצמית , בטחון, שקט. לעיתים להשיג תחושת רגיעה, להפיג שיעמום ועוד. האצבע תמיד תשאר ברשותך כך שאת תמיד יכולה להשתמש בה. לעיתים מדובר בפעילות שקרויה אוטו- ארוטית. דהיינו, ארוטיקה אורלית ביחס לעצמך. בהמשך החיים אם מציצת האצבע נמשכת היא הופכת להרגל ממכר כמו עישון סיגריות. יתכן והרצון להיות אמא וחוסר הרצון למצוץ אצבע ביחד עם ביתך מול הטלויזיה יוביל אותך למאמץ מיוחד בעניין. אם לא תצליחי, למרות הנסיונות במהלך השבוע הקרוב תכתבי לי להמשך ההתייעצות. תשתפי בתחושות שלך בזמן המאבק לגמילה. בהצלחה, אמיר

כן זה מסוג המיקרים שאין תרופת פלא - אין פיטרון פסיבי שלא ידרוש ממך מאמץ - בהצלחה אשמך להתעדכן וליעץ - ד"ר פלד

שלום, במקרה הגעתי לפורום זה שהוא בהנהלתך, אך לפני מס' ימים קיבלתי את הטלפון שלך מפסיכולוגית שכרגע לא אנקוב בשמה, בכדי שאבוא אליך לטיפול. התחלתי לפני מס' שבועות טיפול אצל פסיכולוג שעיקר עבודתו עוסקת בטיפול של אימוץ(ילדים מאומצים הורים מאמצים.........). אני בת 25 ומאומצת. גיליתי זאת לפני כשמונה חודשים. אני לא בטוחה ש"הולך" לי עם הפסיכולוג שלי. שאלותיי הן: א. האם גם אתה מטפל בילדים מאומצים? ב. איך מגיעים למסקנה שזהו הפסיכולוג שצריך לטפל בך? / או לא? (הפסיכולוגית שהמליצה לי עלייך המליצה בחום רב!!!) אם תיתן לי את המייל שלך אכתוב לך את שמה. תודה מראש רויטל

שלום רויטל הגילוי שגילית לפני שמונה חודשים בוודאי גרם לבילבול רב ורגשות בעוצמה עזה. חשוב מאד שפנית לטיפול שיעזור לך לעבד ולעכל את האינפורמציה. התהליך אותו את עוברת כיום משמעותי ביותר לגביך ויש לו השלכות רבות לגבי תחושותיך את עצמך, תחושת הזהות שלך, ההבנה של עברך והשלכות לגבי עתידך. יש חשיבות רבה לאופן בו גילית את דבר היותך מאומצת. לאיכות הקשר עם הוריך שרק לפני תקופה קצרה גילית שהם הורים מאמצים - לעיתים קרובות עולות שאלות רבות ותהיות לגבי העבר, הקשר עם ההורים, הסיבות שהסתירו את המידע עד היום והסיבות שהובילו לכך שהמידע יגיע אליך דווקא כעת. מובן שעולות שאלות לגבי הוריך הבילוגיים, הסיבות שהובילו לאימוץ. קונפליקטים ביחס לרצון לפגוש את ההורים הביולוגיים ועוד נושאים רגשיים סבוכים מאד בעניין זה. חשוב מאד לעשות את התהליך עם פסיכולוג שסומכים עליו. הקשר הטיפולי מסייע באופן משמעותי ביותר ותומך לאורך התהליך כולו. אם את מרגישה שהטיפול "לא הולך" תשתפי את המטפל בתחושותיך ותראי אם השיתוף והשיחה ביניכם תשפר את המצב. אם תחושותיך לא ישתנו כדאי יהיה ליצור קשר עם מטפל אחר. לעיתים גם אם המטפל מאד טוב ומקצועי ואין "כימיה" הטיפול לא יכול להצליח. לשאלתך הראשונה - יש לי נסיון רב בנושא. את יכולה ליצור קשר בקליניקה שלי בטלפון 6496371 - 03 . אני לא עונה לטלפונים בזמן פגישות ולכן מומלץ להשאיר הודעה ואחזור אליך. את יכולה להעביר מסר בדואר האלקטרוני- תלחצי על השם שלי בראש העמוד ותגיעי לתקשורת ישירה איתי. בהצלחה, אמיר

שלום רויטל הגילוי שגילית לפני שמונה חודשים בוודאי גרם לבילבול רב ורגשות בעוצמה עזה. חשוב מאד שפנית לטיפול שיעזור לך לעבד ולעכל את האינפורמציה. התהליך אותו את עוברת כיום משמעותי ביותר לגביך ויש לו השלכות רבות לגבי תחושותיך את עצמך, תחושת הזהות שלך, ההבנה של עברך והשלכות לגבי עתידך. יש חשיבות רבה לאופן בו גילית את דבר היותך מאומצת. לאיכות הקשר עם הוריך שרק לפני תקופה קצרה גילית שהם הורים מאמצים - לעיתים קרובות עולות שאלות רבות ותהיות לגבי העבר, הקשר עם ההורים, הסיבות שהסתירו את המידע עד היום והסיבות שהובילו לכך שהמידע יגיע אליך דווקא כעת. מובן שעולות שאלות לגבי הוריך הבילוגיים, הסיבות שהובילו לאימוץ. קונפליקטים ביחס לרצון לפגוש את ההורים הביולוגיים ועוד נושאים רגשיים סבוכים מאד בעניין זה. חשוב מאד לעשות את התהליך עם פסיכולוג שסומכים עליו. הקשר הטיפולי מסייע באופן משמעותי ביותר ותומך לאורך התהליך כולו. אם את מרגישה שהטיפול "לא הולך" תשתפי את המטפל בתחושותיך ותראי אם השיתוף והשיחה ביניכם תשפר את המצב. אם תחושותיך לא ישתנו כדאי יהיה ליצור קשר עם מטפל אחר. לעיתים גם אם המטפל מאד טוב ומקצועי ואין "כימיה" הטיפול לא יכול להצליח. לשאלתך הראשונה - יש לי נסיון רב בנושא. את יכולה ליצור קשר בקליניקה שלי בטלפון 6496371 - 03 . אני לא עונה לטלפונים בזמן פגישות ולכן מומלץ להשאיר הודעה ואחזור אליך. את יכולה להעביר מסר בדואר האלקטרוני- תלחצי על השם שלי בראש העמוד ותגיעי לתקשורת ישירה איתי. בהצלחה, אמיר

חבר שלי טוען שהוא יכול לשלוט בחלומות שלו האם באמת קיים כזה דבר שליטה בחלומות? או שהוא סתם ממציא ? בתודה תמר

שלום תמר אין אפשרות לשליטה מוחלטת בחלומות. אבל יש אנשים שמסוגלים "להזמין חלום". אני עצמי אוהב חלומות. אני נהנה לחלום וללמוד על עצמי דרך החלומות , ובטיפולים אני אוהב להיעזר בחלומות כדי להבין טוב יותר את המטופלים. היתה תקופה שיכולתי להזמין חלומות שאהבתי. הטכניקה היתה לחשוב הרבה על החלום לפני ההירדמות. בכל מקרה, נראה לי שהיכולת דורשת תירגול רב. חוץ מזה, מה מפריע לך שהוא אומר שהוא יכול לשלוט על החלומות?! בברכה, אמיר

היי אמיר! זה זמן רב שלא כתבתי לך על חלום שחלמתי, אז הנה חלום אחד מוזר שאשמח אם תעזור לי לפרשו. אני נמצאת בדירה כלשהי , קירוב ותריסים לבנים. בתחילה היה נדמה לי כי זו דירתי אך מאוחר יותר הבנתי שזו לא. אני עומדת שם בתחילה לבדי ופתאום אני מוצאת על אחד התריסים זוג משקפי ראיה ואני חושבת לעצמי אלו הם המשקפיים של אמא שלי, זה בטח אחד מהזוגות שהיא איבדה. ואז אני מוצאת עוד זוד ועוד זוג ואז אחותי הבינונית נכנסת לחלום ואני מספרת לה שמצאתי משקפיים שהם בטח של אמא. ואז אני ממשיכה להסתובב בדירה ואני מוצאת על השידה עוד זוג , ועל קיר נמוך עוד זוג ואני מראה לאחותי . ופתאום אני מוצאת זוג שנראה לי מוזר ואני חושבת לעצמי שה בטוח לא של אמא כי היא לא תלך עם משקפיים כאלו. ואז אני שואלת את עצמי מעניין מה כל המשקפיים האלו עושות כאן ואז התעוררתי. נ.ב. המצחיק הוא שאמא שלי באמת מאבדת כל הזמן את משקפיי הראיה שלה. אשמח אם תעזור לי להבין את משמעות החלום . ד"ש חם . ממני ליאת

שלום ליאת כדי להבין את החלום לעמקו אני צריך לברר איתך מס' פרטים שמופיעים בו. אבל, כדי לתת לך חומר למחשבה - יצכן מאד שהמשקפיים של אמך מייצגות את דרך ראייתה את הנושאים איתם את מתמודדת. מכיון שסיפרת לי שישנה התלבטות לגבי הדירה בה את חיה (עם כל המורכבות שסיפרת לי). יתכן שמדובר בקונפליקטואליות אצלך לגבי נקודת המבט של אימך. האם ברצונך לאמץ נקודת מבט זאת או לא. הדירה יכולה לסמל את עצמך או לא. כלאמר יתכן והנושא שאת עסוקה בו הוא נושא זהותי. שאלה מה באמת נקודת המבט שלך על הנושאים והקונפליקטים מולם את עומדת. האם את שלימה עם עצמך או מאמצת נקודת מבט של אחרים. מובן שתתייחסי לפירוש זה שלי בערבות מוגבל. רק אם הוא מתאים לחוויה הנכחית שלך בחיים. לא ניתן לתת פירוש מדוייק במדיום זה. בברכה, אמיר

אני לוקחת ציפראמיל מזה כשלושה שבועות לאחר שנה וחצי של לקיחת פרוזק. ההחלפה נעשתה מרצוני בשל פגיעת פרוזק בחשק המיני. ציפראמיל גורם לי לעיפות וישנוניות רבה ואיני יודעת מתי לקחתו. כשאני לוקחת אותו בבוקר הוא גורם לי להירדמות במהלך היום וכשאני מנסה לקחת אותו לפני השינה הוא גורם לי לשינה קלה ומאוד לא רגועה ולהתעוררות כעבור 4-6 שעות, למרות שאני מאוד עיפה. לאור זאת, אולי תוכל להמליץ לי מתי כדאי לי לקחת את הכדור ? בתודה, נטע.

בניגוד ללקיחתו בבוקר. שאז החלומות יותר טובים (אולי אחת הסיבות היא שהשינה יותר רגועה כשאני לוקחת אותו בבוקר), מאידך כאמור- לקיחתו בבוקר/צהריים גורמת לישנוניות בלתי נסבלת

יש לקחת אותו בערב - להתמיד - מדובר בתופעת לוואי חולפת - הבעיה תחלוף תוך 2-6 שבועות כאשר הגוף מתרגל לתכשיר

אני לא יושן בלילה וכל הזמך רץ לשירותים בערך כל שעה מה לעשות

שלום אמנון קשיי שינה יכולים לנבוע מסיבות שונות. תנסה לקבל הפניה למעבדת שינה כדי לבדוק את איכות השינה שלך. אם תוכל להרחיב לגבי התופעה אולי אוכל להתייחס באופן מדוייק יותר. תכתוב למשל , מתי התחילו הקשיים , האם יש לך מחשבות לגבי הסיבות האפשריות לקשיים אלו, האם ישנם קשיים נוספים, האם אתה סובל ממצבי רוח דיכאוניים, האם סובל מחלומות מטרידים. כל הפרטים האלה ואחרים חשובים כדי לאבחן את הגורמים לבעיה. האבחון חשוב כדי לייעץ לגבי כיוונים טיפוליים. בברכה, אמיר

ישנה טענה כי גם בסכרת ו-CFS זה קורה

אשתי סובלת מזה מ"ס חודשים מהפרעות אכילה.אין לה תחושת תיאבון.קיבלה כדורים שונים שלא פתרו את הבעייה וגרמו לה לחוסר תיאבון גדול יותר,חולשה,חוסר יכולת לקום מהמיטה.כיום הפסיקה הכדורים והתחלנו לנסות טיפול בדיקור.

תאבון מופחת אינו בהכרך הפרעת אכילה - יש מאות סיבות לתאבון מופחת רק חלקם הם סיבות רפואיות - אני מקוו שעשיתם איבחון מתאים - תוסיף בבקשה מידע על הבדיקות האיבחון והטיפול כדי שאוכל ליעץ באופן יעיל יותר -לא לקום מהמיטה יכול להיות גם דיכאון וגם מחלה גופנית כל שהיא - ממתין לתשובתך - ד"ר פלד

שלום אבי כפי שד"ר פלד ענה לך יש צורך לאבחן באופן מקצועי יותר את הבעיה. מי נתן את הכדורים שאשתך קיבלה? האם רופא, פסיכיאטר או מטפל אחר. האם חשבתם לפנות גם לפסיכולוג שיעזור לאבחן אם מדובר בבעיה פסיכולוגית. במקרים רבים הבעיה שאתה מתאר היא פסיכולוגית. תוסיף אינפורמציה ונוכל להתייחס באופן מפורט יותר. בברכה, אמיר

אני נוטל אפסור מזה שלושה שבועות במינון הבא: 37.5 מ"ג בבוקר ו-37.5 מ" בערב. האם מדובר במינון התחלתי בלבד ומינון טיפולי דורש הכפלת מינון (כלומר 75 מ"ג בבוקר ו-75 מ"ג בערב??? ברצוני לציין כי אני בן 29 .מבחינת "נסיוני" לגבי תרופות פסיכיאטריות לקחתי במהלך חיי כחודש סרוקסט וכחודש דפרקסן כשבעיקרון נמנעתי תמיד במהלך חיי נמנעתי מלקיחת כדורים שהם (אפילו כדורי אקמול לפיכך, האם לאדם שבמהלך חייו כמעט לא לקח תרופות, ואשר מרגיש כי מינון נמוך כפי שציינתי מספק ואין צורך במינון גבוה יותר הייתם בכל זאת ממליצים להעלות את המינון כעבור שלושה שבועות כאמור. דרך אגב אני שוקל כ-75 ק"ג (היות ולמיטב ידיעתי אף זהו שיקול במינון תרופתי אני מציין אף מידע זה. בתודה מראש, עודד.

אפשר להגיע במיקרים המתאימים גם למינונים של 300 מ"ג ליום כדאי לקבל הסבר מפסיכיאטר מטפל שלש שבועות ראשונים לא תמיד רואים תוצעות - התכשיר מתחיל לפעל בין 2-6 שבועות של לקיחה קפדנית

שאלתי היתה כדלקמן: אני לוקח 37.5 מ"ג אפקסור בבוקר ו-37.5 מ"ג בערב מזה 3 שבועות. לפני האפקסור ניסיתי כחודש סרוקסט וכחודש דפרקסן, אך בעיקרון במהלך 29 שנות חיי המעטתי ככל האפשר בלקיחת כדורים. אחד מהפסיכיאטרים אמר לי שמדובר במינון התחלתי ואחר אמר לי שזה יכול להיות מינון טיפולי. אני חש בעיקרון שהמינון עוזר לי ולפי הפסיכיאטרים לא ברור לי האם להעלות את המינון או לא (אחד אומר שכן, שני אומר שלא) הערה: אני שוקל כ-76 ק"ג. אודה על חוות דעתך- האם 75 מ"ג הינו מינון התחלתי בכל מצב, שמא במקרה שלי הוא לעניות דעתך יכול להוות אף מינון טיפולי. בתודה מראש, עודד.

מזה כשנתיים וחצי שאני סובל ממחלת חרדות קשה ביותר מטופל במכון פסגות בת"א ע"י פסיכיאטר ופסיכולוגית בנוסף לטיפול הרגיל לחרדות ע"י כדור הפלא- פרוזק. לאחר כחודשים מתחילת הטיפול עם הפרוזק חשבתי שכל זה מאחורי ושאני עברתי את כל אותם החרדות אולם לאחר כ- חצי שנה הכל חזר אלי והגדול. אני ממשיך בנטילת הכדור בקביעות יותר משנה אך לא חל שום שינוי במצבי הרע ופחות או יותר התרגלתי לחיות עם מצב החרדות אך אני מרגיש שחיי הם לא חיים ואין שום יכולת להנות משום דבר ושהחרדות מעסיקות אותי כל רגע בחיי ללא רגע אחד של מנוחה. שאלתי היא האם יכול כדור הפרוזק לחזור ולהשפיע כשם שהיה משפיע בהתחלה למרות שכמעט חצי שנה שום דבר לא קורה ? והאים יש תחליף לאותם שיחות עם הפסיכולוגית ןהפסיכיאטר שלי ? משום שאין באפשרותי להיות פתוח וכנה בשיחות אחד על אחד למרות כל מאמצים להיפתח ולספר הכל תודה - שי

לשי שלום אני בהחלט מבין ויודע מה אתה עובר. אני בטוח שזה לא קל ומאוד מפריע לאיכות החיים. מה שחשוב זה לא להישבר ולהתמיד בטיפול שלך. לכל טיפול יש עליות וירידות וזאת משום שאנו לא חיים בוואקום אלא נאלצים להתמודד גם עם קשיי היום יום. אין תרופת פלא אחת ולפעמים צריך לנסות שילובים שונים עד שמגיעים למה שמתאים לך. לכן אל תתיאש ותמשיך לשאוף למצב שבו תחוש הקלה משמעותית. זה יבוא בטוח. שלמה

שלמה תודה על העידוד ומקווה לנס

שלום שלמה תודה על ההתייחסות והתמיכה. אמיר

ניתן לעלות במינון - ניתן לבדוק תכשירים אחרים ושילובים בין תכשירים - ניתן לבדוב מחדש את הטיפול בשיחות להחליף סוג טיפול או מטפל - אם פעם הגבתה לטיפול יש סיכויים טובים שתגיב שוב ותתאזן מחדש - בהצלחה - ד"ר פלד

תודה רבה ד"ר פלד על התשובה המהירה

שלום שי לצערי אני לא מכיר תחליף לשיחות עם פסיכיאטר ופסיכולוג ולטיפול תרופתי. חשוב מאד שתשתף את המטפלים בתחושות שלך, בהרגשת היאוש והמצוקה, וחבל שאתה לא מרגיש מספיק פתוח לדבר על התחושות שלך באופן מלא. אני לא מכיר באופן אישי את מכון פסגות, אבל אני מניח שמדובר באנשי מקצוע טובים. המכון מתמחה בבעיות מהסוג שאתה סובל. כמובן שחשוב מאד להתמיד בטיפול. יחד עם זאת אם תמשיך להרגיש שאתה לא נעזר באופן מספק אתה יכול לבקש להחליף מטפל במכול או לפנות לטיפול במקום אחר. בברכה, אמיר

אמיר תודה על תשובתך

למנהל הפורום, שלום לך... אני מתנצלת על השאלה הבנאלית, מה ידוע לך על הפרעת אישיות גבולית? וגם, מהם סיכויי השיקום (לא החלמה מלאה כמובן, אבל חיים סבירים) לפחות כשמדובר בדרגת חומרה רצינית (כולל התנהגויות של פגיעה עצמית)? אני מציינת פגיעה עצמית מכיוון שפסיכולוג/פסיכיאטר שרואיין לאיזו כתבה (לא לעיתון מקצועי) הגדיר אנשים שעושים זאת כ"גרעין הקשה של הסובלים מההפרעה". בנוגע לפרוגנוזה לאנשים עם BPD ובפרט BPD חריף, שמעתי דיעות סותרות. הרבה תודה מראש על תשובתך.

בקר/י באתרים הבאים http://www.ability.org.uk/Borderline_Personality_Disorder.html http://www.eating-disorder.org/bpd.html

קודם כל תודה.. הבעיה היא שאני משוטטת הרבה באינטרנט לאחרונה בחיפוש מידע, ומכירה כבר את האתרים שהזכרת. הם קצת בעייתים עבורי, כי הראשון מספק לינקים בלבד, שרובם הגדול מוביל לאתרים אישיים (שאינם מספקים נקודת מבט אובייקטיבית) ושבמונחי מידע מציגים פחות או יותר את מה שכתוב ב-DSM ולא מעבר לזה. והאתר השני של לורה פקסטון הוא סוג של תכנית "החלמה אינסטנט" שכזו, ולכן די קשה לי לסמוך על המחברת ודיעותיה (יש לה אינטרס לומר שזה ניתן לריפוי מוחלט וכדומה). אני מעריכה כמובן את העובדה שטרחת לחפש ולשים את הלינקים, אבל קיוויתי לשמוע את דעתך-שלך. בעיקר לגבי סיכויי ההחלמה. זה נושא שהרבה מאוד אנשים נמנעים להזכיר, אבל התבטאויות של די הרבה פסיכולוגים/פסיכיאטרים בנושא ששמעתי היו מאוד פסימיות. כולל אמירה ש"אנשים עם BPD לא יכולים לנהל חיים נורמליים". הפער בין זה לבין מה שאחרים אומרים (granted, בעיקר אתרים אישיים...) קצת מבלבל אותי. קטנים, הייתי רוצה שמישהו באמת יגיד לי מה הדיעה המקובלת בקרב אנשי המקצוע (ולא, כמו שנפוץ, הגרסה הערוכה שנותנים לאדם שמכיר מישהו עם ההפרעה, כדי לא לייאש). מכאן הפניה שלי לפורום הזה ואליך. סליחה שאני מתעקשת. מקווה שתוכל להשיב. וכמובן, תודה לך...

שלום רב השאלה שלך לא בנאלית, אלא מאד מורכבת ולצערי קצרה היריעה לכתוב את כל מה שאני רוצה לכתוב. ישנה סבירות שאנשי מקצוע שונים יתנו לך תשובות שונות בהתאם לנסיונם וגישתם. למעשה הפרעת אשיות גבולית היא כותרת. נכתבו ספרים רבים לגבי ההפרעה ואופני טיפול. אבל, כשאדם מגיע לטיפולי אני רואה לפני אדם שסובל ורוצה עזרה. ההערכה הדיאגנוסטית חשובה אבל לא קובעת את סיכויי ההצלחה של הטיפול. היו בטיפולי ובטיפול במרפאה אנשים שהוגדרו כסובלים מהפרעת אישיות גבולית (אבחנה פופולארית בימינו) שהצליחו להגיע להישגים גבוהים ולקדם את עצמם ואת חייהם, ולעומתם אנשים שלכאורה האבחנה שלהם קלה יותר ושלא הצליחו להשיג שינוי ולהתקדם. לדעתי עצם קיום האבחנה אינו אומר הרבה. להצלחת הטיפול חשובה המוטיבציה, הרצון להשיג שינוי, היכולת להתמיד, ומעל הכל המזל לפגוש מטפל שיוכל ליצור קשר טוב, להבין את המטופל, לא לקטלג אותו על פי אבחנות ולעשות ככל יכולתו כדי להשיג שינוי. אם תכתבי למה את שואלת, האם מדובר בעצמך או במישהו קרוב, מה הקשיים והסימפטומים, האם היו התנסויות טיפוליות, אוכל לענות באופן אישי. לגבי האבחנה עצמה, הבנתי מתשובתך לד"ר פלד שאת מכירה את הDSM ואולי גם את קרנברג ואחרים שכתבו על התופעה. בברכה, אמיר

תודה. אני מסכימה איתך שהסיווג פחות חשוב מהטיפול ושBPD זו כותרת -- זה משהו שהפסיכולוג שלי מנסה נואשות להבהיר לי :-) אני מודה בצער רב שיש לי נטיה להתקבע על התווית, אולי בגלל שאני מקווה למצוא שם חד משמעיות. אבל כמובן שזה לא מציאותי. אני מנסה כבר חצי שעה לכתוב מה בדיוק הבעיה שלי אבל לא ממש מצליחה להתנסח... אז אני נאלצת לסיים את זה בנימה לא ברורה זו... אולי אחרי שאצליח לאסוף את מחשבותיי אנסה להרחיב... תודה!

אני מסכים עם אמיר הפסיכולוג - נראה לי שמדובר בבעיה מורכבת - מסוג הבעיות שתווית איבחון בד"כ לא מספיק מאפשרת תאור אבחנתי - ה DSM חלש מאד בתחום זה - אני חושב שזה לא לאינטרנת - אשמח ליעץ לך בטלפון 052-844050 ד"ר פלד

קצת קשה לי לכתוב כרגע... חושבת. תודה.

כמה זמן לאחר לידה יכול להימשך מצב רוח ירוד , ומתי כדאי לפנות ליעוץ?

כמה זמן יכול להמשך מצב רוח ירוד לאחר לידת תינוקת מתה בדקה ה-90 של ההריון? הלכתי לפסיכולוגית שאמרה לי שבאמת עברתי חוויה קשה - יופי! האם יש למישהו עצה??? תודה

אם מדובר באבל - נהוג למדוד שנה של עצבות במיקרה ומדובר בהתפתחות דיכאון (ראי תשובה לדיכאון לאחר לידה מעלה) אז מומלץ להיבדק - תכשירים תרופתיים יכולים להקל מאד על הסבל מה שקרה עם הפסיכולוגית ניקרא בשפה מיקצועית "שיקוף" זה שלב מסויים בטיפול בשיחות בו מעלים למודע את המצב הקשה כדי שבהמשך יהיה ניתן לעבוד עליו. לא הייתי פוסל על הסף גם טיפול בשיחות - אולי על ידי מטפל אחר בהצלחה - ד"ר פלד

האם זה רק מצב רוח ירוד רגיל או דכאון ממש ? - דהיינו קושי בתיפקוד - חוסר חשק והנעה מהחיים ומהתינוק ? במיקרה ויש סימנים להתפתחות דיכאון אמיתי אז כדאי לפנות לבדיקה מיד - לפנות לרופא פסיכיאטר - התינוק זקוק לאמא מתפקדת וחיונית לא לאמא מדוכאת - אשמח להמשיך ליעץ ולהתעדכן - בהצלחה ותהיי בריאה - ד"ר פלד

יש לי בן בסביבות גיל 30 שמעשן גראס כבר יותר 10 שנים בשנה האחרונה הוא סובל מפאראנויות, בטענה שאני הורסת את חייו, מרעילה לו את האוכל וכדומה, הוא כל כך בטוח בעצמו שאי אפשר לשכנע אותו שאכן לא כך הדבר , למעשה אני מרגישה בסכנת חיים אין שום דרך לשכנע לקבל טיפול , אישפוז כפוי לא בא בחשבון. האם יכול להיות שאכן השימוש הממושך בגרס גורם להתפרצויות של פאראנויה, בנוסף אלי הוא מאמין שכל העולם נגדו, ושכולם חוטרים תחתיו, מה עושים אני מפוחדת ומיועשת. אני רוצה לציין שהוא לא עובד האם לפתוח לו עסק משלו יכול להוות פיתרון להתעסקות במחשבות שווא.

הניסיון הרפואי מראה ש כן - גראס עלול לגרום פראנויה הוא כניראה לא יסכים לטיפול או אישפוז החוק בישראל מאפשר לטפל באדם בניגוד לרצונו אך ורק עם עקב מחלתו הוא מסוכן לעצמו או לאחרים באופן מיידי - לפעמים אדם נחשב מסוכן כאשר כבר ביצע פשע (אז זה כבר די מאוחר ) ואז המשטרה היא המפנה להסתכלות והאדם מתאשפז בניגוד לרצונו בכח צוו בית משפט - דרך נוספת שהחוק מאפשר אישפוז כפוי הוא ב"הוראת אישפוז כפויי" הוראה כזאת נותן פסיכיאטר מחוזי - יש להתקשר לפסיכיאטר מחוזי, לספר לו את המצב, הוא ישלח צוות סיעודי אשר יקח את הניבדק לבדיקת פסיכיאטר מומחה המוסמך לבדיקה מורכבת של אישפוז כפויי - אם הפסיכיאטר יתרשם שהניבדק מתאים לקריטריונים של החוק הניבדק יאושפז נגד רצונו ויקבל את הטיפול בכוח. הטיפול למיקרה זה הוא בעיקרו תרופתי - לא שיחות לא פתיחת עסק ולא כל דבר אחר יעזור. לתרופות מגיבים 70% מהמטופלים - במיקרה שהוא יגיב לטיפול הוא ישתנה בהדרגה יהיה פחות חשדן ויחזור לעצמו כפי שהיה ליפני הופעת המחשבות - במיקרה שאת מציגה הוא יזדקק לגמילה מהסמים שהם כניראה התורמים להפרעה שלו - גמילה מסוג זה היא יעילה רק במיסגרת אישפוז כפוי לסיכום לא הייתי מציע להמתין ולבזבז זמן יקר - יש לפנות לפסיכיאטר מחוזי (בד"כ משפחה פוחדת לעשות זאת ישירות לכן כדאי להפעיל קרוב רחוק או חבר שיבצע את הדיווח לפסיכיאטר המחוזי) להדגיש את עינין הסיכון אם הוא באמת קיים - חבל, מגיע לו טיפול, למען בריאותו הנפשית - יש לזכור שהוא סובל מהמצב שלו ופוגע אינטרסים של עצמו בזה שלא עובד ולא מנהל חיים נורמלים בהצלחה - אשמח לתת עוד יעוץ - ד"ר פלד

לדר פלד אני מודה לך על התשובה בעלפה ,ובנוסף בכתב, אתה אדם מאוד אדיב אשמח להתייעץ עימך בהמשך. כל טוב אמא מודאגת.

לדר פלד אני מודה לך על התשובה בעלפה ,ובנוסף בכתב, אתה אדם מאוד אדיב אשמח להתייעץ עימך בהמשך. כל טוב אמא מודאגת. ד"ר פלד כתב/ה: ------------------------------- הניסיון הרפואי מראה ש כן - גראס עלול לגרום פראנויה הוא כניראה לא יסכים לטיפול או אישפוז החוק בישראל מאפשר לטפל באדם בניגוד לרצונו אך ורק עם עקב מחלתו הוא מסוכן לעצמו או לאחרים באופן מיידי - לפעמים אדם נחשב מסוכן כאשר כבר ביצע פשע (אז זה כבר די מאוחר ) ואז המשטרה היא המפנה להסתכלות והאדם מתאשפז בניגוד לרצונו בכח צוו בית משפט - דרך נוספת שהחוק מאפשר אישפוז כפוי הוא ב"הוראת אישפוז כפויי" הוראה כזאת נותן פסיכיאטר מחוזי - יש להתקשר לפסיכיאטר מחוזי, לספר לו את המצב, הוא ישלח צוות סיעודי אשר יקח את הניבדק לבדיקת פסיכיאטר מומחה המוסמך לבדיקה מורכבת של אישפוז כפויי - אם הפסיכיאטר יתרשם שהניבדק מתאים לקריטריונים של החוק הניבדק יאושפז נגד רצונו ויקבל את הטיפול בכוח. הטיפול למיקרה זה הוא בעיקרו תרופתי - לא שיחות לא פתיחת עסק ולא כל דבר אחר יעזור. לתרופות מגיבים 70% מהמטופלים - במיקרה שהוא יגיב לטיפול הוא ישתנה בהדרגה יהיה פחות חשדן ויחזור לעצמו כפי שהיה ליפני הופעת המחשבות - במיקרה שאת מציגה הוא יזדקק לגמילה מהסמים שהם כניראה התורמים להפרעה שלו - גמילה מסוג זה היא יעילה רק במיסגרת אישפוז כפוי ....

דר' שלום! עד שאובחנה אצל אחי הפרעה זו הייתי האבא הכי מאושר והמלא התפעלות מבנו בן ה3 . לאחר האבחנה אצל אחי נתהפך העולם. לאחר קריאה מרובה ברשת בנושא אני נכנסתי לחרדה איומה כלפי הבן החמוד שלי. כל דבר שהוא עושה, כל דבר שקורה לו, כל תגובה שלו כלפי כל דבר מייד נכנסת למסד נתונים אצלי בראש ואני מחפש סימפטומים של מחלות. כאשר אחי אובחן נולד לי עוד בן. החרדה הוכפלה. שאלות אלייך: האם זה תורשתי? מה הסיכוי באחוזים שבני יחטוף זאת? למה אני לוקח את זה קשה כלכך ומה לעשות נגד זה? הבתחלה הרופאים ברוב "התחשבותם" טענו שיש לו (לאחי) סכיזופרניה. מה "הפחות גרוע"- סכיזופרניה או סכיזואפקטיביות? יכול להיות שזו סכיזופרניה אבל הרופאים שינו את האבחנה כדי להרגיע את המשפחה? מה המושג "זריקת זרועות" אומר?arm flapping מה זה "עמידה בלתי פטורה"?posturing מה זה "תנועת עיניים אב נורמלית"?abnormal eye movenment יש סיכוי שאחי יצא מזה? יש לו את הסוג הדכאוני האם סימפטומים אצל בני: -התעוררות בלילה בבהלה -התעקשות לישון איתנו במיטה -התעקשות לאכול אוכל מסויים בלבד ולא לנסות שופ דבר חדש -בהלה מנביחות כלבים ופחדים בלתי מוסברים אחרים -עדינות למילים -אהבת יתר לראות בעלי חיים -"אני מפחד" ביטוי שהוא משתמש לעתים -לא אוהב להכניס ידיים לצבע אני אוהב אותו כל כך ואני מרגיש שמה שקרה לאחי שינה אותי כל כך עד שאני מרגיש שהדאגות האלו פוגעות ביחסי עם הבן. לדוגמא כאשר בני מתעורר בלילה כי חלם חלום אני רואה בזה הפרעה ובלי שאני ארצה אני בלתי סבלני כלפיו באותו הרגע והוא רק בן 3.5 אני מודה לך על התשובה

שלום רב מתוך השאלות שלך והדאגות לבינך ברור לי שאתה במצב של מתח רב וחרדה. החרדה קשורה לאבחון של המחלה אצל אחיך. החרדה גורמת לך לדאגה מופרזת מאד. אתה מתקשה להפריד בין החרדות שלך לבין תופעות התפתחותיות נורמליות ורגילות אצל בנך. הסיכון שבנך יסבול מהמחלה בגלל תורשה הוא נמוך מאד, הבעיה שלו כיום הוא אתה והחרדות שלך. אתה חייב ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי להבין את מקורות החרדה שלך. טיפול יעזור לך להפריד בין החרדות שלך לבין ההתפתחות הנורמלית של בנך. מובן שהדברים שאתה מתאר לגבי בנך הם נורמאלים לחלוטין ואינם קשורים לשום בעיה נפשית. הפרעה סכיזואפקטיבית היא מחלת נפש. סוג של סכיזופרניה שהמוקד שלה הוא הפרעות במצב רוח. ישנם גורמים תורשתים במחלה. התורשה אינה בהכרח ישירה. המידה בה התורשה תשפיע קשורה לכמה יש חולים במשפחה, (כמה התורשה כבידה). החשוב ביותר - תלך לטיפול פסיכולוגי בשיחות שיעזרו לך להירגע מהחרדות כדי שתוכל לגדל את ילדיך בשקט בלי להזיק להם בדאגה המוגזמת שלך. בברכה, אמיר

א) תודה על התשובות ב) לאחר מה שקרה עם אחי ולאחר קריאה מרובה באינטרנט על הנושא של הפרעות ולאחר שעשיתי אחד ועוד אחד התחלתי לקשור בין מה שקרה לאחי לבין הגנטיקה ולבין מה שאני חושב שקורה לי. בתקופה אחרונה שמתי לב לתופעות מסויימות שקרו לי וברצוני לשאול אם יש קשר בין הדברים: 1) אני בוודאות גיליתי שיש לי בעיה של להבין נושא מורכב וחדש כאשר מסבירים אותו בהרצאה פרונטלית. אני גם לפעמים תופס את עצמי לא מקשיב (כאשר זה נמשך יותר מכמה דקות). ברצוני לציין שאני בוגר בהצטיינות של מסלול אקדמי לא קל באוניברסיטה (את רוב הלימודים עשיתי בעיקר בבית מול החומר המצולם לא היתה לי סבלנות לשבת בהרצאות). בזמנו חשבתי שפשוט הקצב היה איטי מידי לטעמי (עכשיו אני חושב אוליי זה בגלל הפרעה?! ADD,ADHD סכיזואפקטיביות או משהו אחר). 2) אני חושד שיש לי מה שנקרא חשיבה מבולבלת, רעיונות שאני רוצה להביע בד"כ אני לא מצליח בלהעביר את המסר. 3) יש לי בעית דיבור אני מה שנקרא "בולע מילים" או חלקי מילים. כמו כן קשה לי להקריא מתוך הכתוב כאשר אני עושה זאת בכל רם. כשהייתי קטן הבעיה היתה חריפה יותר עד שפחדתי להקריא בכיתה למרות שידעתי שלקרוא אני יודע. כיום המצב הוא שהפחד נשאר אבל אני מתגבר עליו וקורא. 4) אני תפסתי את עצמי מתקשה להתרכז כאשר אני קורא חומר חדש. אני צריך לקרוא שוב ושוב על מנת להבין את הכתוב. 5) אני תופס את עצמי שוכח דברים. לדוגמא כאשר מבקשים ממני למסור (מילולית) משהו למישהו. שוכח לעשות משימות קטנות כמו לקנות דבר מה שביקשו. אחותי אומרת שאני בעל שמיעה סלקטיבית, דברים שלא מעניינים אותי אני לא זוכר. 6) יש לי פחד קהל, וכאשר עלי לדבר מולו יש מקרים שפשוט המילים נתקעות בפי (לא גימגום). למה זה? במקרים כאלו בד"כ כאשר קהל זר מולי, יש לי מה שאני תיארתי כחשיבה מבולבלת. אני שואל אותכם: האם אלו לא סימנים של "סימפטומים שליליים" של הפרעות סכיזו למינהם? מהי מוטוריקה עדינה? לבני בן 3 יש בעיה (לדברי רופאה) מה זה אומר? למה זה עשוי לרמוז? אין לי שום סימפטומים חיוביים לשמחתי (עדיין)? גיליתי שלהביע את עצמי בכתב אני הרבה יותר טוב מאשר בעל פה, למה יש את הפער הזה? אני בן 34 וקראתי שזה גיל שבו בד"כ לא מפתחים סכיזו למיהם האם יש דרגות ביניים? אשמח אם תוכלו להתיחס לשאלות באופן מפורש ולא כללית. אמרו לי שאני קורא יותר מידי חומר באינטרנט. אז מה? הסימפטומים האלו היו לפני האינטרנט. אודה לכם על מאמץ נוסף בלענות למכתבי, תודה

אף אחד עוד לא הוכיך שהפרעה פסיכיאטרית כל שהיא היא תורשתית - העובדה שיש מי-שהוא במשפחה עם תיסמונת סכיזואפקטיבית יכל להעלות במעת בילבד את השכיחות ביחס לאוכלוסיה הרגילה - זה זניח מבחינה סטטיסטית לגביך כל רשימת התופעות שתארתה אחת לאחת לגבי בנך נופלת היטב בגדר הנורמה - הוא נורמאלי לגמרי וכך אתה צריך להתנהג כלפיו. תגובתך טיבעית ומובנת - תיסמונות נפשיות הן מפחידות יותר ממה שהם בד"כ -תיסמונת סכיזואפקטיבית היא תיסמונת טובה יותר מסכיזופרניה - האיבחון הוא לא תמיד מדוייק ותיתכן דרגת שיפור טובה במיקרים אלו אם הפחד שלך הופך אותך לדאגן באופן שעלול להשפיע על יחסך לבנך כדעי להתיעץ ולקבל הדרכה בשיחות כפי שהמליץ הפסיכולוג flupping posturing וכו.. הם שמות תאוריים לתצפיות שך תנועות מוטוריות - מדוע אתה נתפס לשמות אלו? נראה לי כעט שאתה מפחד יותר ממה שיש לפחד - בנך יהיה בסדר הסטטיסטיקה לגביו היא מיזערית - תרגיש טוב ותעדכן אותי אשמח לענות לעוד שאלות ד"ר פלד

שלום שלום. אשמח לשמוע עצות ולקבל הפניות לאנשי מקצוע המטפלים בפארנויה. אימי חולה בפארנויה כבר שנים והמצב הולך ומידרדר.בזמן האחרון עיקר ההאשמות שלה מופנות נגד אבי. היא טוענת שהוא מנסה לפגוע בה,להרעיל אותה וכדומה. המצב הפך בלתי נסבל עבורו. לצערנו הרב המחלה לא מאפשרת לה להיות מודעת למחלתה ולכן טיפול בה הוא בלתי אפשרי. אנו המשפחה נשמח לקבל ייעוץ. בתודה מראש.

שלום רב אני מבין מאד את המצוקה שלכם. מאד קשה להתמודד עם מצבים פראנואידיים, כאשר מושא הפרנויה הוא בן משפחה. הבעיה קשה שבעתיים כאשר הפראנואיד לא מודע לכך שיש לו בעיה והוא באמת חושב שהאדם בו הוא חושד מנסה להזיק לו. השלב הראשון הוא לנסות ליצור קשר עם החולה ולראות אם ניתן להשיג אצלו מידה מסויימת של מודעות למצב. אם אימכם אינה מודעת כלל למצבה הפראנואידי הבעיה קשה יותר. ואולם, ניתן לעזור לה בטיפול תרופתי מתאים. טיפול תרופתי טוב יכול לעשות פלאים במצב. הייתי מציע לכם לפנות לפסיכיאטר. אם אמכם מוכנה לבוא לפגישה הדבר עדיף, אם לא תקבעו אתם פגישה ותתייעצו עם הפסיכיאטר איך לארגן את הפגישה איתו. בתיקווה שלא יהיה צורך בבדיקה כפויה. ישנם רופאים שעורכים ביקור בית. ניתן לפנות לפסיכיאטר דרך קופת חולים, או במרפאות לבריאות הנפש באיזור מגוריכם, או במיון בבתי חולים פסיכיאטרים. כמו כן ניתן לפנות באופן פרטי. אם אתם מעוניינים תכתבו בפורום את איזור מגוריכם ואנסה להפנות אתכם לפסיכיאטר מומלץ. בברכה, אמיר

אמיר- תודה על התגובה. אימי אינה מודעת כלל למחלתה והמצב אכן קשה.אבי שוקל להיפרד ממנה-אחרי שנים של תמיכה והדחקה.כאמור הפארנויה מופנת כלפיו והוא די חסר אונים.האם לדעתך ההתרחקות ממנו תעזור לה? אנו גרים באזור המרכז- בת-ים/תל אביב. נשמח לקבל המלצות על פסיכיאטרים,ואולי אף כאלה שמתמחים בפארנויה (יש דבר כזה?) ושוב, תודה.

שלום לך כרגיל נהנית מאוד לקרוא מדור זה וגם את האחרים. כהרגלי בשנים אני חולמת חלומות זוועה שבד"כ מלווים במות של אנשים וגם של הקרובים לי. רציתי להתייעץ ולשאול האם סוג החלומות יכול להצביע על צורך בטיפול אצל אחד מעמיתך או פשוט לקבל את הלומות כמו שהם. הבעיה היא שאני מתעוררת מהם ולא בטוחה אם הם נשארו בגדר חלום ובמשפחתי כבר רגילים שאני מתקשרת לוודא שהם חיים (לאחר שמתו בחלום) בכל שעה שלא תהיה. החרדה שמלוה את ההתעוררות מלווה אותי מספר ימים ולפעמים גם רגשות האשם כמו בחלום האחרון. בחלומי זה נסעתי עם אחי שקטן ממני בכמה שנים (אני בת 37) באוטובוס או מכונית. בזמן ויכוח שלפתי אקדח ויריתי בו 5 פעמים בגרון. לאחר מכן הוא החל פולט דם ותוך כדי אמר לי שחבל שככה אני פותרת את הבעיה ושאם היינו מדברים הוא היה מסכים. מעבר לזה אני לא זוכרת למעט התחושה שאני מתחרטת ואז התעוררתי. אודה לך על תשובתך.

ההתוויה לטיפול כל שהוא היא במידת הסבל והפגיעה בתיפקוד שהבעיה יוצרת - עם את חיה עם זה ללא סבל ופגיעה בתפקוד אין התוויה לטיפול - אבל נראה שזה מתריד אותך בעוצמה שגורמת לך לחפש עזרה - חלומות משקפים לנו רגשות ודחפים מעולם הלא מודע - פרויד בתחילת דרכו הוכיח את קיומו של עולם זה דרך היפנוזה - אדם המקבל פקודה פוסט היפנוטית מבצע אותה אבל באותו הזמן אינו יודע למה - פרויד הניח מכך שיש ידע שגורם לאדם לפעול אבל ידע זה אינו מודע לו החלום מאפשר לתכנים לא מודעים לעלות באופן לא מסודר לעיתים מעוות להכרה בצורה של חלומות. בעזרת איבחון פסיכודיאגנוסתי יהיה ניתן לנסות להבין מה עומד מאחורי התופעות שתארת - זה יהי גם צעד ראשון לעזור לך בזה. בברכה ד"ר פלד

שלום תמרה חלומות רעים כשלעצמם אינם סיבה לטיפול אלא אם כן החלומות מפריעים ומטרידים אותך. העניין הוא יותר לגבי המסר של החלומות. בחלומות שלך נראה שיש הרבה תוקפנות ואשמה על התוקפנות (כפי שמתבטא בחלום לגבי אחיך). מובן שאין הדבר אומר שאת יכולה להיות אלימה כפי שהחלום מבטא, אבל אולי החלום נותן ביטוי לרגשות ופחדים שקיימים ברמה מסויימת באשיות שלך. השאלה אם לפנות לטיפול תלויה בך. כאמור אם החלומות שלעצמם מפריעים את יכולה ללכת לטיפול ואם יש בעיות אחרות שהחלומות אולי מהווים ביטוי להם כדאי לפנות. בברכה, אמיר

אם מותר לי לשאול האם אתה פסיכולוג בהכשרתך או פסיכיאטר? מודה לכם מאד על תשובותיכם עד כה.

אני פסיכיאטר ההכשרה של פסיכיאטר כוללת רפואה (הוא רופא לכל דבר) נויורולוגיה (יכל לאבחן חס וחלילה, עם יש סרטן במוח) פסיכיאטריה, וגם פסיכוטראפיה (פסיכיאטרים בארץ נדרשים לעבור גם הכשרה של פסיכולוג קליני. -- פסיכיאטר שמפתח גם את החלק של פסיכולוגיה קלינית מתפקד גם כפסיכולוג. מכאן יוצא שפסיכיאטר טוב הוא גם רופא וגם פסיכולוג ויכול לתת מענה מקיף בהרבה ביחס לפסיכולוג שאין לו הכשרה מקיפה כל כך בברכה ד"ר פלד

אשמח ליעץ לך בנושא שהעלת 052-844050 ד"ר פלד

אני חושבת שזה נכון לגבי...במידה מסויימת. אני מרגישה שיש בי המון רגשות שאני לא רוצה להביע! רק המחשבה להוציא אותם החוצה מעוררת בי חלחלה.. נכון שיש לי חברים ומשפחה שיודעים שאני אוהבת אותם, אבל מערכות יחסים למשל - לא!!! לא רוצה בכלל!! להזדקק לאחרים? בשביל מה? ובחתכים אני מוצאת פורקן.

אני ממליץ להעביר את התקשורת ואת המסרים כלפי עצמך ואחרים מרמה של מעשים ופעולות הרסניים (חתכים) לרמה ורבאלית של דיבורים במסגרת טיפול בשיחות בהצלחה תעדכני אותי איך זה הולך - ד"ר פלד

הנני גבר בן 44 ומזה כ10 שנים סובל מהפרעות חרדה קשות אשר גולשות מהר מאוד להפרעות פניקה שנמשכות הרבה ימים ואף פעם לא נעלמות לחלוטין. לפני כ 16 שנים חלה בני הבכור שהיה אז בן 3 בגידול ממאיר במוחו ולאחר שנה של טיפול כימוטרפי חלה בדלקת קרום המוח ונשאר מחוסר הכרה כ 9 שנים. תופעות החרדה התחילו להיתפתח אצלי בתחילה כהתקפי חרדה קצרים ועם הזמן למרות טיפול תרופתי ופסיכולוגי ההתקפים הלכו והחמירו. במסגרת הטיפולים ניסיתי טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון מסוגים שונים (פרוזאק ודומיו) משולבים יחד עם בנזודיאזפינים שונים. בכל טיפול כזה הייתי מגיע למקסימום מינון (של האנטי-דפרסנט) והייתי "מרוויח" רק כ3 חודשי רגיעה ומצבי החרדה היו חוזרים בעוצמות שונות. ניסיתי טיפול אנליטי שנמשך כמה שנים אך ללא תוצאות. כיום אני נמצא בטיפול תרופתי עם פגישות חד שבועיות עם המטפל (300 מ"ג אפקסור + 0.5 קסנקס ליום) ועדיין אני סובל גופנית ונפשית ממצב החרדה הכללית שאני אמצא בו. האם לדעתך טיפול היפנותי יכול להביא להקלה משמעותית בעוצמות החרדה ובתופעות הגופניות והנפשיות שאני חווה? ברצוני לציין שאני עובד למחיתי וכל הזמן מנסה להישאר כזה. בתודה מראש.

שלום שלמה כל הכבוד לך על ההתמודדות, על כך שלמרות ההתמודדות הקשה אתה ממשיך לעבוד ולתפקד. לא פשוט להתמודד עם חרדות ופחדים בעצמה שאתה מתאר. לתערי היפנוזה אינה תרופת פלא ולקשיים איתם אתה מתמודד היפנוזה לא יכולה לעזור. אתה תצטרך להמשיך עם הטיפול התרופתי ובמידת הצורך עם טיפול תמיכתי דרך שיחות או בטיפול תמיכתי קבוצתי. בברכה, אמיר

לאמיר שלום המון תודה על התמיכה וההכוונה. היכן אפשר למצוא טיפול תמיכתי קבוצתי? אודה לך מראש.

כן ההתמודדות שלך כפי שאתה מתאר מראה על כוחות לידע כללי- בפסיכיאטריה התגובה לתכשירים תרופתיים היא בין 70-90% יתכן שהמיקרה שלך נופל באותם 10-30% שלא מגיבים טוב לטיפול במקרה שלך הייתי ממליץ רוויזיה כללית של המצב - כולל איבחון מעמיק מחדש לכוון של מחלות גופניות הקשורות עם סימפטומים של חרדה - כלאמר: הפרעות קצב לבביות: שינויים הורמונאלים במיוחד של בלוטת הטריס, והאדרנאל (פאוקרומאציטומה): צניחת המסתם המיטראלי ועוד - בהצלחה - תעדכן אותי בבקשה - ד"ר פלד

לד"ר פלד שלום המון תודה על העזרה. עד היום ערכתי בדיקות כלליות שכללו גם א.ק.ג , ארגומטריה, TSH, T3,T4,ספירת דם וכימיה וכל יצא תקין. עכשיו יחד עם התחלת הטיפול באפקסור התחילה לי תופעה של התקפי ריח וירטואלי ( לא מגיע מהסביבה אלא מתוך האף) וזאת ללא פגיעה בחוש הריח שממשיך להריח ריח חיצוני במידה ויש. הריח הוירטואלי הוא כמו של ריח חומר מנטה חריף והוא יכול להישך יום שלם . (הטריגר להפעלת הריח יכול להיות כיחכוח או משיכת אויר חזקה מהאף). נאמר לי שזו תופעה נדירה אבל ידועה של האפקסור. האם תופעה זו יכולה להצביע על ליקוי הורמונלי? ואם כן מה כדאי לבדוק? זה מאוד קל להאשים את החרדה בכל התסמונות הגופניות ואולי זה נכון, אבל הצעתך לנסות ולברר גם כיוונים פיזיולוגיים ראויה לברכה. אודה לך על הכוונתך. שלמה

דר' נכבד שלום, אני סובל כבר שנים מפחד ממקומות סגורים.אני בן 46 ובמשך השנים ניסיתי כל מיני תרופות כולל טיפול פסיכיאטרי, אך ללא מועיל. האם יש ביכולתכם לחדש לי משהו בנושא ובעיקר שלא אצטרך לבלוע כדורים.לאחרונה קיבלתי כדורי PRIZMA אך לא לקחתי אותם כי פחדתי מתופעות לווי. נא עצתתך בנושא. בתודה שמוליק

שלום שמוליק לעיתים קשה מאד לטפל בתופעות מהן אתה סובל, בעיקר אם ניסית טיפול לאורך זמן. כדאי בכל זאת להמשיך בטיפול ולהתמיד בטיפול התרופתי. לצערי, אין לי עיצות מעבר לאלה שאתה מקבל זה שנים מאנשי מקצוע. אין ברירה אלא להמשיך במאבק. בברכה, אמיר

מהתאור שלך אני מרגיש שאתה סולד ומפחד מטיפול תרופתי - מניסיוני אנשים עם הגישה הזאת לא מתמידים בלקיחת התכשיר - מפסיקים על דעת עצמם - או מפחיטים במינון ואז התכשיר לא פועל - אני מקווה שהוסבר לך שהתכשירים מהסוג שקיבלתה מתחילים לפעול רק לאחר 3-6 שבועות של לקיחה קפדנית יום יומית לעיטים (במיקרה שלך) במינונים גבוהים. חבל שהדעות המוקדמות והבורות בנושא התרופות הפסיכיאטריות מחבל בטיפול יעיל שהיה יכול להקל סבל רב כל כך. התכשירים לחרדה כגון הפרוזאק הם תכשירי איזון - כמו אינסולין לסכרת - האינסולין מאזן את הסוכר - כך הפרוזאק מאזן מצבים טיבעיים במוח שהפרעה אצלם מתבטאת בתחושות פניקה וחרדה לא מדובר בסמים ולא מתמכרים לזה כפי שהרבה חושבים חבל לקיחה נכונה של טיפול נכון יעיל מאד וכל לפתור אותך לחלוטין מהסבל המיותר שאתה עובר - בהצלחה - עדכן אותי - חבל שתסבול - ד"ר פלד

במחלות גוף כל אחד יכול לסווג את המחלות ליותר חמורות ופחות חמורות. במחלות נפש הכל נראה מפחיד .רציתי לשאול אם את מחלת השפעת נציין במספר אחד ואת מחלת הסרטן במספר 10. איזה מספר הייתם נותנים בדרוג למחלת הטורדנות הכפיתית לילד בן 14?מקווה ששאלתי ברורה לכם ומחכה לתשובתכם. בתודה.

סימנים של תורדנות כפייתית בגיל 14 נופלים בגדר הנורמה !! - לא נהוג להתיחס לזה כמחלה כלל !!! זה נורמאלי לגמרי !! ההתוויה לטיפול היא אך ורק אם הדבר גורם לסבל מאד גדול, אחרת יש להמתין זה בד"כ חולף לבד. כל מחלה היא חמורה למי שסובל ממנה ולא נהוג לחלק את המחלות באופן שאתה מתאר הפרעות נפשיות יכולות להיות קשות יותר עם הן גורמות להגבלה בתפקוד החברתי וביכולות המנטליות. נהוג לחשוב על סכיזופרניה כסרטן של הנפש ביגלל שזאת ההפרעה שגורמת להרבה נזק בילתי הפיך (סכיזופרניה איננה פיצול-אישיות כפי שנהוג לחשוב בטעות) והיא מחלה יחסית חשוכת מרפא - ההפרעות הנפשיות האחרות הן בד"כ קלות בהרבה. אשמח לענות לשאלות נוספות - ד"ר פלד

בכל הכתבות שקראתי כתוב שהטורדנות הכפיתית היא תופעה כרונית שלא חולפת הדבר מטריד אותי מאד.בתשובתכם כתבתם לי שהדבר בד"כ חולף. אבקש ,אם אפשר, הסבר נוסף. תודה לכם על תשובותיכם.

שלום חנה טורדנות כפייתית אינה מחלה אצל ילד בן 14. אם מדובר בבן שלך מטריד אותי שאת חושבת עליו במונחים של מחלה. אני מקווה שהתיעצת בנושא עם פסיכולוג קליני או פסיכיאטר. אם את שואלת את השאלה ברור לי שאת מוטרדת מאד וזאת סיבה מספקת ללכת לטיפול. בד"כ ילדים שסובלים מהבעיה חווים מצוקה והדבר עלול להשפיע לרעה על תחומים נוספים כמו התחום החברתי והלימודי. חשוב מאד לגשת ליעוץ ולראות את הילד זקוק לטיפול תרופתי. בכל מקרה אני מציע טיפול (אפילו קצר) בשיחות על מנת להבין את התופעות, לעזור באופן ההתייחסות ואולי להבין אם ישנם גורמים פסיכולוגיים שניתן ןעזור בהם. בברכה, אמיר

לפי ניסיון חיי -- זוהי שאלה ועוד איך מקצועית! אצלי הופיעו המחשבות האובססיביות עם הפעולות הקומפולסיביות בגיל 14.5 ומאז ועד היום, במשך 30 שנה, אני עדיין מאד סובלת וממשיכה בטיפול. רק בשנת 1984, לאחר אשפוז, הגעתי לפסיכולוגית נהדרת שהצליחה לרפא אותי מהקיבעון האובססיבי שמרר את חיי, ולאחר שהחלמתי מכך סוף-סןף בשנת 1988 בגיל 33, רק אז התחלתי ללמוד לתפקד בעולם המבוגרים, ונוכחתי כמה ניסיון חיים חסר לי, ושלעולם לא אצליח להשלים את הפער בבגרות נפשית. חזרתי ללימודים באוניברסיאה, והמשכתי אף לתואר שני, אולם האבחנה החדשה אחרי ההחלמה מהאובססיות היתה: הפרעת אישיות גבולית. הסבל לא נגמר אף-פעם, רק הגורם משתנה. אני אשה בודדה מאד בגיל 45, לא הצלחתי לבסס קשר זוגי, נלחמת לבד על פרנסתי, וחיה באופן ערירי. בגלל חוסר בגרות נפשית נאלצתי לפני חצי שנה להפסיק את לימודי המסטר בשלב התזה, בצעתי ניסיון התאבדות מאחר וכוח הסבל נגמר לית אושפזתי בבית-חולים; וכתוצאה מכך הפסיכיאטר הפרטי סרב לחזור לטפל בי כי קלקלתי את המוניטין שלו באמצעות ההתדרדרות שלי במצבי הנפשי. אני נלחמת קשה יום-יום כדי לחיות ולהתפרנס, ושלא נשאר לי כוח - אני רוצה את המנוחה שבמוות.

שלום חנה את צריכה ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר שמתמחה בטיפול בילדים. הבירור הראשוני יכול להיעשות על ידי כל אחד מאנשי המקצוע שעובד ומנוסה עם ילדים.אני בטוח שד"ר פלד מכיר את הנושא, תבררי איתו אם הוא עובד עם ילדים. את יכול להתקשר אלי לטלפון 036496371 ואנסה לכוון אותך. בברכה, אמיר

כמו שאמרתי לפני מס' ימים- אני חותכת את עצמי (בין השאר) תמיד אני מנסה להגיע לגבול הדק שבין "מסוכן" ל"בטוח" וכלפי חוץ החתכים נראים דקים ושטוחים... אבל אתמול... בלהט הרגע, כרגיל, חתכתי את הזרוע, והלב שלי פשוט החסיר פעימה כשראיתי שהפעם זה לא רק סדק בבשר, פשוט הוצאתי חתיכה.. אני מצטערת על התאור הציורי, פשוט אין לי דרך אחרת להעביר את ההרגשה שלי. לרגע הפתעתי את עצמי בבהלה שלי, למה אני נבהלת? הרי זה מה שאני רוצה!!! אז אולי אחרי הכל זה לא מה שאני רוצה? לאכזבתי לא היה הרבה דם , ועכשיו, גם זה מכוסה בפלסתר - כמו הכל... מקווה שסיפקתי את עצמי לזמן הקרוב...

יש גישה הגורסת שחתכים מהסוג שאת מתארת נועדו לתת לך את ההרגשה שאת קיימת - וכדי להרגיש את הגבולות הפיסיים - האם זה נכון לגבייך ?

שלום גמ את משחקת משחק מסוכן. אולי המילה משחק לא מתאימה אבל בכל זאת זה סוג של משחק מסוכן. נראה לי שאת בודקת את הגבולות של עצמך עם עצמך. יתכן כמו שד"ר שכטר כתב את מנסה להרגיש את עצמך ואולי להרגיש את הגבולות של עצמך. לאחר שאת חותכת ורואה שיורד יותר מדיי דם את נבהלת הבהלה בצדק משום שאת לא באמת מתכוונת לעשות לעצמך נזקים. את מנסה לקרוא לעזרה. יתכן ואת מרגישה שלמרות הטיפולים המצב נשאר כפי שהוא ואת עושה מעשים קיצוניים כדי להדגיש כמה את במצוקה. חשוב מאד שתיידעי את המטפלים במה שאת עושה ובמה שקורה לך במהלך החיתוך. למה את מרגישה שהדרך היחידה לקבל עזרה היא באמצעים כל כך קיצוניים. אולי את מרגישה שבדרך אחרת הדברים לא באמת מגיעים אליך. הייתי מציע שתנסי שיטות אחרות. בברכה, אמיר

אמיר שלום ברצוני לדעת את אחוז ההצלחה בחרדות על ידי טיפול בסרוקסט והאם יש מקרים שאפשר במשך הזמן להפסיק לקחת את התרופה מבלי שהחרדות יחזרו?

אחוזי ההצלחה הם של 70-90% - בד"כ ניתן להפסיק את הטיפול בהדרגה ללא שהחרדה חוזרת - ד"ר פלד

שלום רן בנושא תרופתי הייתי מציע שתפנה את השאלה לרופא שעונה בפורום. אם אתה מעוניין לכתוב באופן מפורט יותר ממה אתה סובל אוכל להתייחס לנושא. בברכה, אמיר

כרגע קראתי את הכתבה של יעל מליניאק על היפראקטיביות, רציתי לציין כי בני בן 6.5 גמר גן חובה ועולה לכיתה א' בני אובחן כבר ע"י נורולוג כהיפראקטיבי, והוא מקבל את התרופה הנפוצה "ריטלין", כ- חצי כדור ביום חוץ משבתות חגים וחופשות אחרות. עליי לציין עוד כי בני גם מטופל על ידי פסיכולוגית קלינית (שיחות של פעם בשבוע - פסיכוטרפיה), מאחר ויש לו באמת בעיות רגשיות וערך עצמי נמוך. בני ילד מאוד מבריק וחכם, ולפי מה שדווח מהגננת ומהפסיכולוגית, מעל לממוצע לגילו, ואנו יודעים זאת גם מהבית. ישנה כתבה היום שאושרה הצעת חוק בקריאה טרומית בכנסת על איסור שימוש ברטלין לילדים מתחת לגיל 8 1 מה עלינו לעשות בנדון ולמי עלינו לפנות. בתודה מראש, גי

שלום גי אני מציע לפנות לנוירולוג שנתן את הריטלין ולבקש הדרכה בנושא. מובן שאת זכאית לבירור אצל נוירולוג נוסף. תתיעצי גם עפ הפסיכולוגית של הילד. אני לא מעודכן לגבי הצעת החוק. במרפאה בה אני עובד אין שינוי במדיניות לגבי ריטלין. בברכה, אמיר

שלום רב! קרוב משפחה שסובל מדיכאון לאחר מחלה קשה קיבל מפסיכיאטר מרשם לכדור זה. הרופא אמר לו כי לכדור אין תופעות לואי והוא מצויין. (בהערת ביניים אוסיף: אותו קרוב משפחה ניסה בעבר פרוזק והוא לא השפיע עליו). הוא נטל חצי כדור ולאחר כשעתיים החל להקיא, נשטף זעה קרה והרגיש רע מאד. מה הן תופעות הלואי (אם בכלל)? האם יתכן כי התופעות המתוארות לעיל התרחשו עקב הכדור? אודה על תגובתכם. רפ

כן הזעה ובחילה הן תופעות לוואי נדירות מתכשיר זה - כניראה שידידך הוא אחד מהמיקרים הנדירים הנ"ל - זה גם מסביר את המלצת הרופא - כי בד"כ התכשיר באמת מצויין וללא תופעות לוואי - יש לשקל תכשיר דומה בפעולתו עם תופעות לוואי פחותות לגבי ידידך - בהצלחה אשמח להתעדכן ולעזור - ד"ר פלד

לאחרונה נודה לי כי חברתי משתמשת בתרופה הנקראת פרפנאן במינון 8 מיליגרם ידוע לי רק כי זו תרופה פסיכיאטרית לא ידועה לי מהותה אבקש מידה לגבי התרופה ולאלו מחלות נפש פסיכיאטור נותן את התרופה אני מעוניין במידה על מנת לדעת כיצד להמשיך את דרכי עם בת זוגי

בירצוני לקבל מידע על התרופה פרפאנן בדואר האלקטרוני שלי בתודה רפי

שלום רפי אני מניח שנבהלת כאשר גילית שחברתך לוקחת תרופות פסיכיאטריות. האם גילית במקרה או שהיא סיפרה לך. חשוב שהקשר הזוגי יהיה מבוסס על אמון. כך, שחברתך תוכל לספר לך למה היא מקבלת את התרופה. במידה והקשר רציני והולך לקראת חתונה אתה זכאי לבקש ממנה להגיע לפגישה עם הפסיכיאטר שלה כדי לקבל הסברים על הסיבות ללקיחת התרופה. בברכה, אמיר

רפי כתב/ה: ------------------------------- לאחרונה נודה לי כי חברתי משתמשת בתרופה הנקראת פרפנאן במינון 8 מיליגרם ידוע לי רק כי זו תרופה פסיכיאטרית לא ידועה לי מהותה אבקש מידה לגבי התרופה ולאלו מחלות נפש פסיכיאטור נותן את התרופה אני מעוניין במידה על מנת לדעת כיצד להמשיך את דרכי עם בת זוגי

התכשיר הנ"ל הוא נוגד-פסיכוזה, פסיכוזה נשמע מפחיד אבל זה לא בהכרך מחלה כלל - לפעמים זה שם נרדף למשבר חולף - מומלץ לדבר על זה עם חברתך ולשמוע ממנה מדוע היא זקוקה לתכשיר זה - התכשיר ניתן למגוון בעיות והיא יודעת הכי טוב מה היתה הבעיה בהצלחה ד"ר פלד

אז מה ? למה שלא תתמוך בה ?

אני בת 26, כבר שנים שיש לי הפרעות אכילה. בחצי שנה האחרונה התחלתי להקיא, ואני יורדת במשקל. אני בטיפול כבר כשנה אצל פסיכולוגית, אני בטיפול תרופתי, ובדיוק היום התחלתי ללכת לדיאטנית. הצד הזה של הפרעות האכילה מפריעי לי כמובן בחיים, יותר נכון ממש עוצרים אותם. אבל אני לא מרגישה שום רצון להפסיק עם זה! הבעיה השניה שלי, ברגעים של מצוקה, אם אכלתי ואין לי אפשרות להקיא, אם אני במצב רוח רע מאד, ולפעמים בלי שום הסבר- אני חותכת את עצמי (בסכין יפני)... כל היד שלי מלא בצלקות ישנות, וחדשות, לרוב אני לובשת שרוולים ארוכים כדי שלו יראו, או שהחתכים הם מתחת לשעון. הפסיכולוגית שלי מודעת לזה, ולאחרונה היא לוחצת עלי להביא את הורי לפגישה!!! ברור לי שזה הכל מדאגה, אבל אני לא מסוגלת לחשוב שהם ידעו מה קורא לי, במיוחד שבכל החיים המייאשים האלו (לא שהורי חושבים שהחיים מיאשים) אני לא רוצה להפיל את זה עליהם, ואני אתרחק מהם ברגע שארגיש את העיניים שלהם בגב שלי כל הזמן... הכי טוב ,בשבילי, שהם לא ידעו. אני לא יודעת מה אני רוצה, הייתי רוצה לרצות להבריא, אבל אני לא רוצה להבריא... בינתיים אני כה שיום אחד פשוט לא אקום בבוקר, או שבאחד החתכים שלי אחתוך בטעות יותר מדי עמוק. (או שלא בטעות) אני כבר ממש עיפה מכל המצב הזה, אני מחפשת בכוח דברים שאוכל לשאוף ולרצות אותם, ואולי זה יגרום לי לרצות להשאר כאן, בסביבה... בכל מקרה, תודה שאתם פה, קוראים...

שלום לך ג'אן דוו ברור שאת מאד סובלת. נמאס לך ואת לפעמים מרגישה שאין טעם ואולי אפילו רוצה למות. חיחד עם זאת את ממשיכה בטיפולים ועדיין מרגישה סיכוי לשינוי. לפעמים היאוש כל כך גדול שמנסים בכח סיבה לחיות, אבל מניסיוני ניתן להשיג שינוי ואז משתנות התחושות וחוזר הטעם לחיים. אין לך ברירה אלא להמשיך בטיפולים. את חייבת לנסות ולבחור בחיים, ואם הפסיכולוגית מציעה מעורבות של ההורים כדאי לשמוע בקולה. יתכן והמצב שלך דורש זאת. תחזיקי מעמד. בברכה, אמיר

שלום, אני מבינה אותך כלכך אני עברתי ועוברת בדיוק את מה שעובר עליך, ההקאות, החתכים, הפציעות וכד'. אין לי מה לומר חוץ מזה שאני מקווה מאד שנעבור אתזה, את לא לבד. הלוואי וגם אני יכולתי לרצות להפסיק. החבר יודע חלקית מהסיפור והואנורא מנסה אבל אני גם כן לא רוצה שההורים או החבר יתאכזבו ממני. בהצלחה בהמשך. נ.ב ברגע שאת יוצאת מזה תכתבי איך עשית זאת.

אני בת 26, כבר שנים שיש לי הפרעות אכילה. בחצי שנה האחרונה התחלתי להקיא, ואני יורדת במשקל. אני בטיפול כבר כשנה אצל פסיכולוגית, אני בטיפול תרופתי, ובדיוק היום התחלתי ללכת לדיאטנית. הצד הזה של הפרעות האכילה מפריעי לי כמובן בחיים, יותר נכון ממש עוצרים אותם. אבל אני לא מרגישה שום רצון להפסיק עם זה! הבעיה השניה שלי, ברגעים של מצוקה, אם אכלתי ואין לי אפשרות להקיא, אם אני במצב רוח רע מאד, ולפעמים בלי שום הסבר- אני חותכת את עצמי (בסכין יפני)... כל היד שלי מלא בצלקות ישנות, וחדשות, לרוב אני לובשת שרוולים ארוכים כדי שלו יראו, או שהחתכים הם מתחת לשעון. הפסיכולוגית שלי מודעת לזה, ולאחרונה היא לוחצת עלי להביא את הורי לפגישה!!! ברור לי שזה הכל מדאגה, אבל אני לא מסוגלת לחשוב שהם ידעו מה קורא לי, במיוחד שבכל החיים המייאשים האלו (לא שהורי חושבים שהחיים מיאשים) אני לא רוצה להפיל את זה עליהם, ואני אתרחק מהם ברגע שארגיש את העיניים שלהם בגב שלי כל הזמן... הכי טוב ,בשבילי, שהם לא ידעו. אני לא יודעת מה אני רוצה, הייתי רוצה לרצות להבריא, אבל אני לא רוצה להבריא... בינתיים אני כה שיום אחד פשוט לא אקום בבוקר, או שבאחד החתכים שלי אחתוך בטעות יותר מדי עמוק. (או שלא בטעות) אני כבר ממש עיפה מכל המצב הזה, אני מחפשת בכוח דברים שאוכל לשאוף ולרצות אותם, ואולי זה יגרום לי לרצות להשאר כאן, בסביבה... בכל מקרה, תודה שאתם פה, קוראים...

לג'אן הסיפור שלך מוכר עד כאב... אני בת 25 ואנורקטית כבר 10 שנים. כמו כולן-עברתי הרבה עליות ובעיקר ירידות- ואני מכירה את הייאוש מקרוב. אבל אני חייבת לומר-שלמרות כל הרגעים שבהם נראה שאין בשביל מה והסבל הוא מעבר לכוחותייך, יש גם רגעים אחרים, שבהם יש כוח להילחם (ולנצח!), יש בשביל מי/מה לקום, להתלבש, לצאת מהחדר, ואפילו-לא תאמיני- לאכול! אבל-קשה מאוד להצליח לבד. חפשי את העזרה שמתאימה לך-(לא בהכרח פסיכולוג, אם כי לי זה עזר)- ונסי למצוא את הדברים שטובים לך, שאת אוהבת. אל תוותרי כל כך מהר, למות תמיד אפשר... אם את רוצה לדבר- את מוזמנת לכתוב לי ל e-mail [email protected] בכל מקרה- נסי להיזכר בכל אותן הפעמים בהן היית בטוחה שהמצב כל כך גרוע שאין שום אפשרות לתיקון, שכל מה שראית היה שחור וחשבת שהדכאון לא ייגמר לעולם--- ולמרות זאת- בוודאי קרו גם כמה דברים טובים בשנים האלו,לא?? תהיי חזקה...

כדאי להמשיך קשר טיפולי - להמשיך להתמודד - עם הזמן יבוא השיפור - בהצלחה - ד"ר פלד

ייבוא התרופה לארץ הופסק, ולפי מיטב ידעתי אף הוסר מרשימת התרופות של משרד הבריאות, אולם ניתן לייבאו באופן פרטי? האם ידוע מהן הסיבות להפסקת ייבוא תרופה זו. ידוע לי כי הדעות חלוקות מאד בין הרופאים לגבי השימוש בתרופה זו.

הנארדיל הידוע בשמו הגנרי FENELZIN שייך למשפחת התכשירים המעקבים מונו-אמין-אוקסידאז דהיינו MAOI - לקיחת התכשיר הנ"ל יכולה להיות קשורה עם תופעות לוואי קשות ולכן רופאים מעדיפים תכשירים יעילים באותה מידה אבל ללא אותם תופעות לוואי מי שמגיב טוב לנארדיל יכל להמשיך אבל לא נהוג להמליץ אותו כשורה ראשונה

מה המשמעות שהפסיקו לייבא אותו לארץ? א. לא מומלץ לשימוש, ע"י משרד הבריאות ב. האם יפסיקו לייצר את התרופה ג. מהם התחליפים ד. מה קורה עם שיווק התרופה בעולם כולו

שלום דר' פלד. אני משתמש בנרדיל כעשר שנים. כעקרון, הכדור עשה עמי פלאים ואני מתפקד רגיל לחלוטין. אני לוקח 3 כדורים לפני השנה. ( ביחד: 45 מ"ג). גילי: כ 50 שנה. תופעות לוואי: 1. עייפות. 2. רעב. (מאד) 3. נדמה לי שגם השתנה מרובה. 4. קשה לי מאד "לגמור". 5. יש להקפיד שלא לאכול דברים רבים. שאלתי: האם יש לכדור זה תחליפים ללא תופעות הלוואי? בתודה!

רופאי האתר שלום רב, אני לוקח את הנרדיל מזה כ-10 שנים והרגשתי השתפרה באפן קיצוני. יחד עם זאת מזה כ-9 שנים לא הייתי אצל רופא. איני מודע לעובדות חשובות כמו : האם קיימת התמכרות לנרדיל? האם ישנם כיום כדורים בעלי השפעה דומה ללא תופעות הלוואי של הנרדיל? מהו הנזק, אם בכלל, שעלול להגרם לכליות, לכבד משימוש ממושך בנרדיל? אעריך קבלת תגובותיכם. בברכה ובתודה. bs16

אני בת 30 ומזה מספר שנים יש לי הפרעות חרדה (בעבר טופלתי בתרופה תקופה קצרה כרגע לא). מעבר לזה שיש לי הפרעות קצב וטכיקרדיה (שאובחנו בהולטר) אני מרגישה כל הזמן תחושת "מוזרות" בלב, שכאילו לא פועל כשורה ומודעת לו כל הזמן. תכופות אני בודקת את הדופק (האצבע כל הזמן על הצוואר) וזה מכניס אותי לאי שקט וחרדה גוברת. (מלבד זה אין לי כרגע, כמעט, סימפטומים אחרים של חרדה) האם זו תופעה אופיינית לחרדות? האם יש דרך להפסיקה? היכן ניתן למצוא חומר קריאה על כך בעברית? בתודה סהר

שלום סהר יתכן מאד שאכן מדובר בתופעות של חרדה. תבררי את עיניין התחושות שלך עם הקרדיולוג המטפל כדי לשלול סיבות אחרות לתחושותיך. אם אכן מדובר בחרדה אני לא חושב שקריאת ספרים תעזור לך אלא את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. במידה ועדיין לא ניסית טיפול פסיכולוגי כדאי לך מאד לתת לזה סיכוי. את יכולה לפנות לשירות הציבורי דרך קופת חולים או לשירות הפרטי. אין לי ספק שהתחושות לא נעימות ומפחידות אותך, בעיקר על רקע הפרעות הקצב והחרדה להתקף לב. חרדות אלה אופייניות לאנשים שסובלים מהתקפי חרדה גם כאשר מצב הלב מצויין. חשוב מאד ללכת לטיפול שיוכל לסייע מאד באיכות החיים שלך. אם תזדקקי להמלצות תכתבי אלי בפורום. בברכה, אמיר

הנני גבר בן 44 ומזה כ10 שנים סובל מהפרעות חרדה קשות אשר גולשות מהר מאוד להפרעות פניקה שנמשכות הרבה ימים ואף פעם לא נעלמות לחלוטין. לפני כ 16 שנים חלה בני הבכור שהיה אז בן 3 בגידול ממאיר במוחו ולאחר שנה של טיפול כימוטרפי חלה בדלקת קרום המוח ונשאר מחוסר הכרה כ 9 שנים. תופעות החרדה התחילו להיתפתח אצלי בתחילה כהתקפי חרדה קצרים ועם הזמן למרות טיפול תרופתי ופסיכולוגי ההתקפים הלכו והחמירו. במסגרת הטיפולים ניסיתי טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון מסוגים שונים (פרוזאק ודומיו) משולבים יחד עם בנזודיאזפינים שונים. בכל טיפול כזה הייתי מגיע למקסימום מינון (של האנטי-דפרסנט) והייתי "מרוויח" רק כ3 חודשי רגיעה ומצבי החרדה היו חוזרים בעוצמות שונות. ניסיתי טיפול אנליטי שנמשך כמה שנים אך ללא תוצאות. כיום אני נמצא בטיפול תרופתי עם פגישות חד שבועיות עם המטפל (300 מ"ג אפקסור + 0.5 קסנקס ליום) ועדיין אני סובל גופנית ונפשית ממצב החרדה הכללית שאני אמצא בו. האם לדעתך טיפול היפנותי יכול להביא להקלה משמעותית בעוצמות החרדה ובתופעות הגופניות והנפשיות שאני חווה? ברצוני לציין שאני עובד למחיתי וכל הזמן מנסה להישאר כזה. בתודה מראש. שלמה

הפרעות קצב עלולות לתת סימפטומים דומים לחרדה - ניתן לטפל בהפרעות קצב - האם ניסית זאת ? יתכן שזה יהי פיתרון מלא חרדה כשלעצמה מגיבה טוב לתכשירים ממשפחת SSRI כמו הפרוזאק המפורסם- התכשירים האלו פועלים רק לאחר 2-6 שבועות של טיפול אבל אז הם ממש יעילים - האם ניסית טיפול כזה ? תסמונת חרדה עלולה להיות קשורה בשינויים בתיפקוד בלוטת הטריס, בלוטת האדרנל, וצניחת המסתם המיטראלי, האים שללת כל זאת? לאחר שנעשה בירור רפואי מלא לשלל כל גורם רפואי - והתכשירים ממשפחת SSRI לא יעילים לגביך- אז ניתן לחשוב על שיטות התנהגותיות (טכניקות רלקסאציה) אבל שיטות אלו דורשות השקעה ופחות יעילות אשמח לכוון וליעץ - חבל סתם לסבול עם יש פתרונות טובים - ממליץ להתחיל בירור דרך רופא משפחה בקופת חולים - בהצלחה- ד"ר פלד

גם אני

סהר אני מכיר את הבעיה שלך ויש טיפול מעולה לבעיה. אין לך סיבה לחשוש שיקרה לך משהו .יש היום מספר תרופות שיעזרו לך לצאת מהחרדות. אני יודע מה עובר עליך תשאירי דואר אלקטרוני ואני אשיב לך בצורה יסןדית יותר.

שלום רב אין מקום בפורום זה לתאר את בעייתי.אנסה בקצרה.בכל שנות ילדותי הייתי ילדה סגורה ועצובה ובודדה.לא היו לי חברות בבית הספר.בתיכון קרה אפילו שלעתים לא היה לי עם מי להיות בהפסקה והייתי מתחבאת בשרותים עד שתסתיים ההפסקה.כמובן שמעולם לא היה לי חבר. ברור לי שאני זקוקה לטפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי.אין לי אפשרות מבחינה כספית ללכת למישהו טוב באופן פרטי. מהן האפשרויות שלי?אני גם לא מעונינת כ"כ לפנות לתחנות לבריאות הנפש של קופת חולים.אני לא מעונינת שהעובדה שאני פונה לטיפול תהיה רשומה באיזהשהוא מקום. אני חזרתי בתשובה וכעת כשמציעים לי שידוכים נורא קשה לי כי אף פעם לא היה לי חבר. אני בת 34.גרה בי-ם. אודה על תשובה מהירה

שלום רינת מצוקתך עולה באופן ברור מהדברים שאת כותבת. את אכן זקוקה לעזרה כלשהי. ישנן שתי אפשרויות שנראות לי. האחת להתגבר על החשש לפנות לשרות הציבורי. ישנם פסיכולוגים ופסיכיאטרים טובים ומסורים בשירות הציבורי. הסודיות הרפואית מובטחת ואני משוכנע שיעשה מאמץ אמיתי לעזור לך. השניה, מאחר וחזרת בתשובה יתכן ויש אפשרויות סיוע במסגרות של חוזרים בתשובה. אינני מכיר או יודע על המוסדות הקיימים במגזר זה. יתכן שהרב שהחזיר אותך בתשובה יוכל לתת לך יעוץ בנושא. בברכה, אמיר

שלום רב תודה על התשובה המהירה.אני מאוד נהנית מהפורומים.ומפיקה מהם תועלת רבה. רינת

שלום יש במגזר הדתי והחרדי פסיכולוגים ופסיכיאטרים.יש לי בבית רשימה איפשהו.אך הבעיה כרגע היא כספית.כשאשיג עבודה קבועה אולי יהיה לי כסף.בינתיים אני רוצה לפנות למסגרת צבורית אבל החשש הוא רב כי אני חוששת מפתיחת תיק,כמו בקופת חולים.לא רוצה שיהיה רשום באיזה מקום שאני עוברת טיפול נפשי. האם יש אמת בדיעה שטיפול פרטי הוא טב ויעיל יותר? תודה מראש רינת

לא לפחד משירות ציבורי - שומרים שם על סודיות רפואית - יש שם מטפלים מסורים - כדאי לנצל את השירות זה בתרם יפסק - הקיצוצים ומדיניות הרפואה המודרנית בארץ לא יאפשרו שרות כזה לאורך זמן - כדי לנצלו כל עוד קיים בהצלחה

רינת שלום, יש באוניברסיטת בר אילן פסיכולוגים תואר שני ב 50 ש"ח לפגישה. יש בחברה הפסיכואנליטית בירשולים (רחוב דישראלי ) אפשרות לטיפול בעלות נמוכה יחסית אצל פסיכולוגים מצויינים בכל רחבי הארץ, זוהי חברה פרטית. (יש אשרות לקבל מימון + העלות הבסיסית נמוכה) מומלץ מאוד. מתוך נסיון אישי. בהצלחה

מזה כשבועיים אני מטופל בכדור ציפראמיל 20 מ"ג כנגד תופעות של חרדות. שאלתי: א. מה הנתונים הידועים לגבי תרופה זו? ב. תופעות לוואי בולטות שמפריעות לי זה גלי חום נוראים ש"שוטפות" לי את כל הגוף האם זה תקין? ג. אני סובל מעייפות וחוסר אנרגיה שמקשה לי את חיי השגרה האם זה גם אחד מסממני התרופה? ד. אין לי תיאבון האם הטיפול בתרופה אמור לשפר את ההרגשה . ה. תודה

גלי חום הם כנראה השפעת לוואי לא-רצויה של התכשיר - תופעות לוואי חולפות תוך שבועיים שלשה - אבל עם זה בילתי נסבל יש לשקול תכשיר דומה אחר עייפות וחוסר אנרגיה קשורים יותר לתסמונת מאשר לתכשיר אבל יש לבדוק זאת - העייפות התחילה רק עם מתן התרופה? תאבון מופחת מופיע במסגרת דכאון וחרדה פעולת התכשיר על ההפרעות הנ"ל משפרת את התאבון אשמח להמשיך וליעץ תהיה בריא - ובהצלחה - ד"ר פלד

הנני גבר בן 44 ומזה כ10 שנים סובל מהפרעות חרדה קשות אשר גולשות מהר מאוד להפרעות פניקה שנמשכות הרבה ימים ואף פעם לא נעלמות לחלוטין. לפני כ 16 שנים חלה בני הבכור שהיה אז בן 3 בגידול ממאיר במוחו ולאחר שנה של טיפול כימוטרפי חלה בדלקת קרום המוח ונשאר מחוסר הכרה כ 9 שנים. תופעות החרדה התחילו להיתפתח אצלי בתחילה כהתקפי חרדה קצרים ועם הזמן למרות טיפול תרופתי ופסיכולוגי ההתקפים הלכו והחמירו. במסגרת הטיפולים ניסיתי טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון מסוגים שונים (פרוזאק ודומיו) משולבים יחד עם בנזודיאזפינים שונים. בכל טיפול כזה הייתי מגיע למקסימום מינון (של האנטי-דפרסנט) והייתי "מרוויח" רק כ3 חודשי רגיעה ומצבי החרדה היו חוזרים בעוצמות שונות. ניסיתי טיפול אנליטי שנמשך כמה שנים אך ללא תוצאות. כיום אני נמצא בטיפול תרופתי עם פגישות חד שבועיות עם המטפל (300 מ"ג אפקסור + 0.5 קסנקס ליום) ועדיין אני סובל גופנית ונפשית ממצב החרדה הכללית שאני אמצא בו. האם לדעתך טיפול היפנותי יכול להביא להקלה משמעותית בעוצמות החרדה ובתופעות הגופניות והנפשיות שאני חווה? ברצוני לציין שאני עובד למחיתי וכל הזמן מנסה להישאר כזה. בתודה מראש. שלמה

לאמיר שלום על מנת לקבל תשובה לשאלתי הזכירך את המקרה שלי שהוגדרתי כמורכב. לבעלי נולדו תאומים מרומן שניהל והחליט להשאר בבית. לנו יש שתי בנות בנות 10 , 11 (התאומים בני 8 חודשים). לאחר תהליך ארוך מאוד הכיר בעלי בילדים לפני 4 ימים ראה אותם לראשונה. בפעם הקודמת שאלתי כיצד לספר לבנות ? האם צריך איש מקצוע לספר להם ? מה לספר בדיוק ומה לא לספר (לדעתי צריך לספר הכל), האם ניתן לספר להם בשיחה רגילה? כיצד ניתן לעזור להם להתמודד עם מצב זה טוב יותר לאחר השיחה. בנוסף רציתי לשאול כיצד ניתן להתמודד עם לחץ שאותה אישה מפעילה על בעלי ועובדת על מצפונו מהרגע שהבינה שילדים אצלו זה דבר חשוב והוא רוצה להיות איתם ולתת את מה שיכול. היא מתלוננת שהוא לא מספיק מתקשר למרות שהילדים בני 8 חודשים ובגיל זה טלפון שלו לא יעזור אלה רק קירבה ומגע. איןלהם הבנה של שיחה טלפונית אמרתי לבעלי שהבקשות שלה לשיחות זה בשבילה ולא בשביל הילדים ושלא תגיד שלא איכפת לך לדעתי היא פועלת בצורה מאוד ממזרית היא מנסה לעבוד על מצפונו ולאחר מכן לנסות ולקרב אותו פיזית אליה. וכך לנסות ולהעבירו לצידה. בעלי משתף אותי ואלו מסקנותיי בעלי נמצא בפלונטר (שהוא יצר) כיצד עליי להתמודד עם מצב זה של ניסיון שלה להפריד ביננו. לדעתי כמו שאמרת בפעם הקודמת שאנו צריכים טיפול זוגי נכון אבל במדינתנו הקטנה צריך להגיע לטיפול פרטי בלבד שעלות כל טיפול כ - 250 ש"ח. מה עושים שאת הכסף צריך להעביר למקומות אחרים לנו אין את הזכות לקבל יעוץ. המון שאלות כולי תקווה שתהיינה לך תשובות ונקודות למחשבה עבורי. תודה יעל.

שלום יעל המצב אכן מורכב ביותר. ראשית, ניתן לפנות ליעוץ במסגרת ציבורית. בערים רבות יש מרפאות פסיכולוגיות לטיפול במשפחה ואשר נותנות יעוץ בנושאים שבוערים לכם. לגוף העניין. יתכן ואת צודקת, והאשה שילדה לבעלך את התאומים מעוניינת בקרבתו ובמעורבותו. אכן, טלפונים שלו לא יכולים לעזור לילדים, אבל אשה שמגדלת לבד תאומים זקוקה למעורבות ואיכפתיות של אביהם. במורכבות שאת מציינת, ולאחר שבעלך החליט לקבל על עצמו אחריות של אבא, הוא צריך להגדיר לעצמו ולאם התאומים את המצב לאשורו. את חייבת להאמין שהוא ישאר נאמן לך כבן זוג למרות הנסיונות של המאהבת להשיג אותו לעצמה. אם הדברים יהיו ברורים לו ולך הוא יוכל להעבירכ את המסר שהוא מוכן למעורבות כאב, אבל לא כבן זוג. יתכן ובמשך הזמן אם התאומים תוכל לקבל עובדה זאת. יתכן ולך קשה להאמין לבעלך שלא יתפתה לחזור לקשר זוגי איתה. אם את מאמינה לו ואתם בקשר של שיחה פתוחה בנושא, תבררו לעצמכם מה תפקידו כאב. האם תמיכה באם גם היא חלק ממחוייבותיו כאב, האם הגבול יכול להיות בכל מה שקשור בקשר זוגי ולא בתפקיד הורי. הגבולות במצבים אלה מאד נזילים ומחייבים אמון רב ביניכם. בכבוד רב אמיר

אני כבר בת 30 אבל עדיין מתרגשת מאוד מכל הערה של ההורים. אם יבקשו ממני לעשות דבר שאינני רוצה - גם אם לא אענה ואבטא את רגשותיי באסרטיביות - עדיין בסוף ארגיש מאוד לא טוב. איך משתחררים מהעצבים המיותרים?

מדובר כנראה מסיבות לא מודעות שקשורות בחינוך וביחסים מוקדמים (בילדות) עם ההורים - - שיחות על ידי פסיכוטראפיסט טוב יביעו למודעות יותר טובה ובהתאם להפחתה ברגישות שלך להערות ההורים - לפעמים טיפול משפחתי על צורות התקשורת ומה שעומד מאחוריהם יעיל במקרים אלו - בהצלחה - אשמך להמליץ לך על מטפל - ד"ר פלד 052-844050

שלום דנה כולנו ילדים של ההורים שלנו ויש רגשות ורגישויות שאנו נושאים איתנו ביחס להורים. אולם נראה לי שאת ממשיכה להתמודד עם נושאים התבגרותיים. נושאים של מרד בהורים וחיפוש עצמאות. יתכן שהרגישות שלך קשורה לתחושה של תלות בהורים ושאיפה לעצמאות. תנסי לבדוק מה מקבע אותך בקשר עם ההורים. יתכן ופגישות עם פסיכולוג יוכלו לעזור לך בתהליך הפרידה והבניה של עצמאותך. בברכה, אמיר

מה עושים עם ילדה בת שנתיים שאחרי ארוחת ערב-אמבטיה-סיפור לפני השינה/קלטת נעימות מוסיקליות לא רוצה ללכת לישון ויוצאת כל הזמן מהמיטה ומהחדר שלה? אם נסכים שהיא תשכב איתנו בסלון או תכנס למיטה שלנו היא תרדם בשניה... מה מומלץ?

שרון, מניסיוני האישי הכי הכי פשוט נוח וקל להביא את הילד למיטת ההורים כמו שאמרת,הוא יירדם בשניה. הכי הכי קשה זה להוציא אותו משם לאחר שהוא התרגל. זה תמיד מלווה בבכי ובהרבה כעס ועייפות של ההורים שבדרך כלל מרוב תשישות מתייאשים ומשאירים אותו איתם במיטה.יש לי שני בנים האחד ישן במיטתי במשך שנתיים (כי אחרי הלילה הראשון רואים שזה מאד קל לא צריך לקום הילד נרדם בשניה) לעומתו השני לא ישן במיטתי אפילו דקה (כבר למדנו את הלקח). חשוב מאד להיות עקביים ולא לותר גם אם היא תקום ממיטתה 20 פעמים בערב,20 פעמים להחזיר אותה לשם עד שהיא "תתיאש" ותפסיק. תאמיני לי שאחרי מספר ערבים כאלו זה יסתדר

חלי, זה יותר גרוע ממה שאת מתארת - זה נמשך מאז אפריל ערב ערב. כל יום עניין ההשכבה נמשך עד 22:00 לא פשוט... תודה לתשובתך, שרון

לדעתי חלי צודקת - יש להתמיד ולהקפיד - מדובר גם בהקניית גבולות ותחושת זהות - הילד לומד שיש הורים והם הקובעים ואז גם מתחיל לגבש זהות שלו כשונה מההורים - הוא גם לומד להתמודד עם תסכול - דבר חשוב לעתיד יכולת ההסתגלות - חשוב שהעמדת הגבולות תעשה מתוך עמדת תמיכה והבנה (לא שתתפרש כדחיה) אני יודע שזה נשמע קשה ביותר אבל חשוב מאד לגיבוש האישיות של הילד - בהצלחה - רשמך להמשיך ליעץ - ד"ר פלד

ד"ר פלד, אני מקפידה ועקבית - מדי לילה אני משכיבה את בתי ומבהירה לה שהגיע הלילה והולכים לישון אבל שתי שניות אח"כ היא כבר מחוץ למיטה ובדרך לסלון. אני חוששת מלאפשר לה לישון איתנו כדי שלא יווצר הרגל ממכר שיהפוך בעצמו לבעיה. אני משתדלת שהכל יעשה בנעימים אם כי לעיתים גם אני עייפה ואז זה קצת קשה יותר. איך יוצרים עמדת תמיכת והבנה? תודה על עזרתך, שרון

שלום שרון ילדים רבים בגיל זה לא רוצים לישון לבד בחדרם. הם זקוקים להורים לידם כדי להירדם. אכן , רצוי לא לקחת למיטה שלכם (למרות שלדעתי זה לא נורא אם עושים זאת). עדיף לשבת ליד הילדה בחדר שלה ולהרדים אותה. אפשר לתת לה בובה לישון איתה, ויהיה צורך כאשר היא בוכה בלילה לשבת על ידה. הורים רבים נשברים, כאשר בלילה אין כח ומכניסים את הילד למיטה. לדעתי האישית זה לא נורא. חשוב לך לחשוב אם ההשכבה תמיד היתה קשה, האם הקושי גבר בשלב מסויים, האם דרך הפעולה שלכם היתה עקבית. כל זאת כדי לנסות להבין האם הקושי התגבר כעת ולמה. האם יש אחים ואחיות, ואם כן היכן הם ישנים. בברכה, אמיר

אמיר שלום, תהליך ההשכבה מתרחש באופן כזה: ארוחת ערב, אמבטיה, סיפור לפני השינה או מוסיקה שהיא אוהבת וכמובן- חיבוק ונשיקת לילה-טוב. מאז אפריל, כשבתי בחרה לעבור למיטת נוער, החלה הנדידה הגדולה - מהרגע שהיא נכנסת לחדר היא לא חדלה לצאת ממנו, היא צריכה פיפי, היא סיימה את הבקבוק, היא מחליפה בעצמה את הc.d כך שהמוסיקה הרגועה הופכת למוסיקת הפעלה והיא שרה ורוקדת - אין כל סימן לרצון ללכת לישון. אין אחים ואחיות נוספים כך שהיא עדיין בת יחידה, לבד בחדר כך היתה מאז שנולדה. השינוי היה מהרגע שעברה למיטת נוער - בהתחלה היתה לי עדיין סבלנות לחזור מדי ערב על התהליך האינסופי הזה אך ככל שחולפים הימים אני מגלה שאין לזה כיוון חיובי. תודה על העזרה, שרון.

אני מסכים בהחלט אם המלצתו של אמיר - גמישות מסויימת נדרשת

הי שרון! אולי סיפורי יעניין אותך! לאחר שהחלפנו לבני את המיטה למיטת נוער התחילה הנדידה הגדולה למיטה שלנו. נשמע מוכר? לא הבנו למה. ואז ביום אחד כאשר הוא למיטתינו ואני התעוררתי ולא הצלחתי לישון בגללו, החלטתי לישון במיטה שלו. לתדהמתי גיליתי שאני מתעורר כל כמה זמן כי המיטה לא נוחה!!!!! המזרן היה קשה לעומת המיטה הקודמת ולעומת המזרן במיטה שלנו. אני חושב שזו הסיבה ואנחנו מחפשים בימים אלו מזרן נוח יותר. אוליי יש לך את אותו מצב? הודיעי לי אם יש שיפור, לא צריך פסיכולוג לכל דבר :)

שלום, שאלתי עוסקת בלימוד איכותי ופרודוקטיבי יותר ,היכן ניתן למצוא חומר על כך ? כמו כן היכן ניתן למצוא עצות בנוגע לשיטות לימוד מומלצות ,ואת מי ניתן לשאול? האם זהו המקום ? תודה על זמנך , איל

לצערי זה מחוץ לתחום התמחותי לכן אנסה לברר ואחזור אליך

שלום, איל ישנם ספרים פופולאריים בנושא. אנסה לברר לך את שמותיהם. אם אתה מעוניין תכתוב על הקשיים הספציפיים שלך בעניין למידה ואנסה להתייחס. ישנם מומחים לנושאי קשיי למידה, אם אתה מעוניין אוכל לקשר אותך עם אנשי מקצוע בתחום. בברכה, אמיר

שלום ותודה על ההתיחסות המהירה, בעייתי היא אינה קשיים בלמידה אלא רציתי לקבל עצות בנושא-למידה נכונה יותר מהמקובלת כגון : -באיזה שעות עדיף ללמוד , איזו כמות בבת אחת,בן או לא לאכול תו"כ, וכדומה . איני יודע אם זהו תחום ההתעסקות שלכם אבל אשמח לקבל שמות של אתרים אליהם אוכל לפנות. תודה מראש , איל.

בעוד שמרבית הנשים מתארות את ההנקה כדבר שגורם לאושר וסיפוק עצום, לגבי הנקה נחשבה מאז ומתמיד כדבר מאד "דוחה". את בני הראשון לא הינקתי כלל ואילו את בני השני הינקתי במשך תקופה של כחודש וגם זה לאחר הרבה מאד סבל נפשי שנגרם לי מאחר ששנאתי כל רגע ועשיתי זאת רק כדי למנוע ממנו לסבול מגזים עצירויות וכדומה. מאז ומתמיד היו לי יסורי מצפון בנושא ואף פעם לא הצלחתי למצוא הסבר לתופעה. שאלתי היא מדוע אני סולדת לחלוטין מכל הרעיון?אני מאד מוטרדת מכך מדוע אותי זה מגעיל ואילו לאחרות זה אושר גדול?האם לדעתך יש עוד הרבה נשים במצבי?

חלי, מדוע יש לך יסורי מצפון?! תרגישי טוב עם עצמך!! הגוף שלך הוא שלך - תעשי מה שטוב לך! אני הנקתי את בתי בהנאה אך איני מאלו שיטיפו לך להניק אלא אחזור ואגיד - עשי מה שטוב לך! אני בטוחה שיש נשים נוספות במצבך - הרי אם תתבונני סביב תגלי שלא כולן מניקות - ילדים רבים גדלים על מטרנה ואז תוכלי לומר בחיוך - מי גאון של אמא?

שרון, יסורי המצפון שלי הם לא ממש בגלל שלא הינקתי , אלא בגלל הסלידה העצומה שיש לי מהנושא. אעיז ואומר כי ההנקה נראית בעיני כדבר ממש מגעיל דוחה ואפילו בהמי וזה מה שמטריד אותי. לא הרעיון שלא הינקתי אלא מדוע יש לי דחיה מעצם זה שמישהו יונק ממני.

שלום חלי ראשית אל תרגישי יוצאת דופן. נשים רבות לא אוהבות להניק ולא מניקות. יתכן ותחושת הגועל מההנקה קשורה בחוויות מוקדמות שלך סביב הנקה ויתכן שהדבר קשור לתחושות שלך לגבי הגוף שלך, ואולי סיבות אחרות. כדי להבין את הסיבות יש צורך להכיר אותך טוב יותר, את היחס שלך לעצמך ולגוף שלך. אבל אין קשר בין עובדת הגועל שלך להניק לבין האהבה שלך לילדים שלך. את לא צריכה להרגיש אשמה כלפי הילדים,] את לא אמא פחות טובה אם את לא מניקה, ואל תייסרי את עצמך בעניין. בברכה, אמיר

שלום. אני בת שש-עשרה. איך מתחילים? או קיי... אני אובחנתי על ידי פסיכיאטרית כסובלת מדיכאון קליני, אני לוקחת כבר קרוב לחמישה חודשים שני כדורי פרוזק ביום, שלא עוזרים. אני כל שבוע בטיפול נפשי, ופעמיים בחודש אצל הפסיכיאטרית. שונאת את עצמי נורא, כל פרט ופרט, חושבת המון על התאבדות, לצערי עוד לא מסוגלת לבצע, בינתיים רק חושבת על זה. אני שמנה, ובאמת... אצל דיאטנית אבל לא מאמינה שיש לי סיכוי לרזות. אני טפשה מאוד. הכל נורא שחור ומדכא, וזה ממש קשה, האמת היא שלאחרונה יש קצת הקלה, אולי בגלל החופש, אבל בכל זאת המצב לא נפלא, אלא רחוק מידי. למרות כל הטיפולים ולמרות הכדוירם עדיין ממש רע לי, זה לא עוזר, כבר אין מה לעשות.... זה ממש מייאש! זה מעציב נורא, אני לא מפסיקה לבכות... בלילה נרדמת תוך כדי בכי, בבוקר קמה עם בכי... ככה זה, כבר שש שנים, כבר בגיל עשר אני זוכרת את עצמי אומרת שאני אפס..כבר אז..וזה מחמיר עם הזמן. דבר אחד טוב - הסביבה. כולם סביבי תומכים ונפלאים ובאמת מנסים לעזור, המשפחה מקסימה, החברות, בבית הספר ניסו לעזור והלכו לקראתי..וזה בהחלט עושה את זה טיפטיפה קל יותר. כבסר לא יודעת מה לעשות, איך לעמוד בזה, זה ממש קשה. לא מאחלת לאף אחד לעבור את זה...

כן - באמת סבל גדול - זה לא נחמד להרגיש כך - אבל שימי לב שלאנשים איכפת ממך- סימן שיש בך מספיק ערך כדי שיהיה אכפת ממך - יש תקווה - אסור לוותר - טיפול בשיחות עוזר לאורך זמן גם עם בהתחלה זה נראה חסר תקווה - תהיא חזקה ובהצלחה ד"ר פלד

שלום , סיגל את מתארת סבל קשה מנשוא. מאד קשה מגיל כל כך צעיר לסבול מדכאון ומכזאת עצמה של שנאה עצמית. כניראה שלמרות הדכאון יש לך מספיק כוחות להשמיך ולהתמודד, ללכת לבית הספר, להיות בקשר עם חברים ועם המשפחה. הדרת היחידה היא להמשיך בטיפולים. בתרופות ובשיחות. יתכן והעובדה שהתחלת מוקדם תעזור לך לצאת מזה ולהרגיש טוב יותר. בברכה, אמיר

שלום, אני בעלת נסיון של חמש עשרה שנים בתחום החינוך המיוחד. בעלת תואר שני בריפוי באומנות. הנני מעונינת לקבל הצעות עבודה באזור חדרה עד חיפה. אפשר לענות לאימייל או בטלפון 9840632 04 בתודה אסתי

<HTML>שלום , אסתר אני מקווה שתמצאי עבודה. בכל מקרה, הפורום אינו מיועד לחיפוש עבודה. בברכה, אמיר</HTML>

שלום, לצורך עבודה עם אוטיסטים, והכנת הנושא והבנתו אבקש חומר כתוב, ו ויזואלי עי' שקופיות,או אחר, .היכן אני יכולה למצוא ולהעזר? בתודה, תמר.

תמר נסי אתרים אלו: http://empresas.mundivia.es/braincenter/Autism.htm http://www.autism-society.org/ http://home.ptd.net/~rjd/autism/ http://kidshealth.org/teen/health_problems/diseases/autism_p4.html http://athealth.com/consumer/disorders/Autism.html בהצלחה

<HTML>שלום רב ישנו גן טיפולי לאוטיסטים ברמת חן את יכולה לגשת ולבקש חומר. כמו כן בספריות באוניברסיטה ((בפסיכולוגיה, בחינוך טכניראה גם ברפואה) קיימות עבודות רבות בנושא. ישנו ספר נדמה לי בשם מצבים אוטיסטים שנכתה ע"י טסטין ותורגם לעברית. ניתן להשיג אותו בתולעת ספרים בתל אביב. בברכה, אמיר</HTML>

תמר שלום אם עדיין רלוונטי.... יש הרבה חומר ע"מ לכוון אותך יותר טוב עלייך לפרט האם את מגישה עבודה כללית מאפיינים של קשת האוטיזם או אספקט מסויים של התופעה אוו היבט שילוב חברתי - לימודים וכו, אשמח לעזור מכיוון שאני אשת מקצוע וגם אם לילד בתפקוד גבוה ואני רואה חשיבות גבוהה לעוד ועוד אנשים שיבינו באמת על מה אנו מדברים יש הרבה חידושים בנושא וגם יש תופעה של כמות הילדים שעולה בכל שנה והנתונים כבר אינם מדוייקים כפי שמציינים אותם בספרות יש לך את ה דואר שלי והטלפון הוא 08-9261777 נירית

מעוניינת לדעת את ההבדלים בין דפרקסאן וסרוקסט למה נועדה כל תרופה האם אפשר ליטול אותן יחד ומה תופעות הלוואי

שתי התכשירים שציינת נועדו לטיפול בדיכאון לא מקובל ליטול אותם יחדיו בהיותם תכשירים מהדור החדש בד"כ אין הרבה תופעות לוואי - תיתכן הפרעת שינה - עייפות שינויים בחשק מיני ובתאבון עם השמנה קלה - יש לזכור לא כל אחד מגיב באותם תופעות לוואי לכל תכשיר - זאת הסיבה שלפעמים מחליפים טיפול כדי להמנע מתופעת לוואי לא רצויה שמופיעה אצל מטופל ספציפי

האם מצוקה נפשית , והערכה עצמית נמוכה יכולה לגרור הופעת גושי שומן בכל חלקי הגוף?

לא מוכר קשר כזה - אבל גוף-נפש קשורים זה בזה באופן מורכב וגם דו כיווני - יתכן ההפך - תדמית גוף משפיעה על ערך עצמי האדם הוא תוצר ס"הכ החוויות וההיתנסויות שעבר בחיים עד כה- ומצוקה נפשית עלולה להיות קשורה בניסיון חיים ובמצבי חיים.

<HTML>שלום רב אני לא מכיר תופעה כזאת ולא נראה לי שיש קשר. אלא אם כן המצוקה הנפשית גורמת לאכילה רבה והשמנה. בברכה, אמיר</HTML>

ברצוני לדעת : 1.מה הסיבה הפיזית להפרעות קשב וריכוז אצל ילדים. 2. מדוע ילדים עם הפרעות מסוג זה נוטים להשמיע קולות או שאין כל קשר ? 3. האם הפרעות הקשב והריכוז יכולות לגרום גם לליקוי בדיבור? 4. האם בעיות מוטוריות(עדינה וגסה) הן גם חלק מהעיניין

ילד הסובל מהבעיות שציינת זקוק לאבחון מיידי - מדובר כניראה בנזק מוחי התפתחותי - הסיבות לנזק כזה מרובות מאד - פרט לבעיות התפתחותיות של המוח גם מחלות גופניות של תזונה וחילוף חומרים עלולים להשפיע על המוח - חס וחלילה גם התפתחות של גידול יכולה להיות גורם לסימנים שציינת - ישנם גם תיסמונות גנטיות מיוחדות שנותנות תמונה של הפרעות מיוחדות בדיבור - לדוגמה תיסמונת "טוראט" מתאפיינת בהתקוצויות של שריר הדיבור התוצעה היא קולות לא מבוקרים כפי שאתה רואה רבים הם הגורמים למה שתארתה כדי ליעץ יש צורך במידע נוסף על התיסמונת

מצטערת קראתי את טענותיה של האם המודאגת ולרגע התחלתי לדאוג גם אני. איני סבורה שהלחץ כדאי ואיני סבורה שענית לה על השאלה כלל. בני סובל בדיוק מאותם סימפטומים. 1. ליקויי קשב וריכוז 2.טונוס שרירים נמוך 3.טיקים ומחלת טארט 4.הקאות תכופות עברנו את כל הבדיקות והילד נמצא בסדר. טיפולים הוא עובר בעיקר פיזוטרפיה. לטיקים אין פתרון להשתדל להתעלם ולקשיי ריכוז וקשב יש ליידע את הסביבה יעבור בגיל מאוחר עם השקעה? קרוב לודאי הלואי וילד כזה על כולם, למרות הקשיים

<HTML>שלום רב הגורמים להפרעות קשב וריכוז יכולים להיות שונים. לעיתים מדובר בפגם מזערי במח ולעיתים בסיבות אחרות. הבעיות האחרות שציינת אינם קשורים בהכרח לבעיות קשב וריכוז. כאשר גם קשיים אלו מופיעים יש חשש שהבעיה חמורה יותר. בכל מקרה יש צורך באבחון. אם אתם לא יודעים היכן לבצע אבחון כזה תכתבו מה גיל הילד ומה הבעיות ואוכל לעזור בעניין. בברכה, אמיר </HTML>

שאלה לאמיר זוהר ו/או דר' פלד איזה סיבות אחרות יכולות להיות להפרעות קשב וריכוז בילדים. בני בן 6.5 ומטופל בריטאלין כבר מספר חודשים, ילדי עולה לכיתה א'. עליי לציין שהילד אובחן כהיפראקטיבי ע"י נורולוג ילדים אשר מומחה בתחום. הגננת והפסיכולוגית איבחנו אותו כילד חכם ומבריק מעל הממוצע לגילו, שפה עשירה. לאחר שהתחלנו את הטיפול, חל שיפור בריכוז ובהתנהגותו של בני. לכן התפלאתי לקרוא שבעיות בקשב וריכוז הינם סימן לפגם כלשהו במוח ??? אנא תשובתך, כי התשובה לגבי נזק מזערי במוח הלחיצה אותי מאוד. תודה ס.

בתי בת 24 וחצי היא מוטרדת תדיר באשר להופעתה החיצונית. (היא אשה יפה מאד כך שעצם היותה מוטרדת מהופעתה כלל "לא במקום" - נשים רבות היו מתקנאות בה...) הדבר מתבטא לסירוגין בשאלות האם היא רזה מדי (ואז היא נתקפת באכילת ממתקים וסוכרים על מנת לעלות במשקל...) ומאידך היא שרויה בתקופות בהן היא משוכנעת כי עליה לרזות ואז היא פשוט לא אוכלת והדבר מתבטא בירידה במשקל והופעה של "שלד מהלך". היא צורכת (כאשר היא אוכלת) בעיקר ממתקים ודברי חלב ממותקים. כמעט ואינה נוגעת במוצרי מזון חיוניים כגון ירקות בשר או דגים. המראה שלה לאחרונה נטול חיוניות. היא אינה מוכנה לקבל עזרה מקצועית ומכחישה כל קשר לאנורקסיה. מה אתה מייעץ לעשות ?

התמונה שאתה מתאר מתאימה יותר ל"בולמיה" לפעמים התסמונת קשורה להבטים פסיכולוגים מורכבים של מבנה האישיות - אז ניתן להפיק תועלת מטיפול בשיחות - הייתי ממליץ על שני שלבים - 1) איבחון על ידי פסיכיאטר (אנשים בד"כ נבהלים מפסיכיאטר אז אפשר גם לפנות לרופא משפחה - בהכשרה שלהם הם לומדים 3 חודשים פסיכיאטריה) -2) טיפול בשיחות בהצלחה ד"ר פלד

תודה בעבור הייעוץ לד"ר פלד ולאמיר זוהר. יאיר.

<HTML>שלום יאיר בתר אכן סובלת מהפרעות אכילה. לעיתים תופעות של בולמיה (בולמוסים של אכילה מוגזמת ואח"כ הקאות) ותקופות של אנורקסיה (הרעבה עצמית). בד"F אצל אנורקטיות יש הפרעה בשיפוט לגבי המראה שלהן. הן חושבות שהן שמינות למרות שהן מאד רזות. העובדה שאתה מזהה שהמראה שלה נטול חיוניות מעט מדאיג. הבעיה היא שבתך אינה מעוניינת לקבל עזרה מקצועית. גם התנגדות זאת אופיינית בהפרעות אכילה. חשוב לשים לב שהיא לא מגיעה למשקל קריטי, שאין הפסקה של וסת, תופעות שמחייבות התערבות טיפולית, לעיתים בכפיה. אם המצב לא כל כך חמור חשוב להמשיך ולנסות לשכנע אותה לפנות ליעוץ.אני יודע שהשיכנוע קשה, בעיקר אם היא לא רוצה שיתערבו בעניניה, כדאי שמישהו קרוב אליה כמו ירתם למאמץ. כדאי לפנות לפסיכולוג קליני או לפסיכיאטר שמומחים לנושא. ניתן גם לפנות דרך קופת חולים. בהצלחה, אמיר </HTML>

לאמיר זהר - תודה. יאיר.

<HTML>שלום יאיר בתר אכן סובלת מהפרעות אכילה. לעיתים תופעות של בולמיה (בולמוסים של אכילה מוגזמת ואח"כ הקאות) ותקופות של אנורקסיה (הרעבה עצמית). בד"F אצל אנורקטיות יש הפרעה בשיפוט לגבי המראה שלהן. הן חושבות שהן שמינות למרות שהן מאד רזות. העובדה שאתה מזהה שהמראה שלה נטול חיוניות מעט מדאיג. הבעיה היא שבתך אינה מעוניינת לקבל עזרה מקצועית. גם התנגדות זאת אופיינית בהפרעות אכילה. חשוב לשים לב שהיא לא מגיעה למשקל קריטי, שאין הפסקה של וסת, תופעות שמחייבות התערבות טיפולית, לעיתים בכפיה. אם המצב לא כל כך חמור חשוב להמשיך ולנסות לשכנע אותה לפנות ליעוץ.אני יודע שהשיכנוע קשה, בעיקר אם היא לא רוצה שיתערבו בעניניה, כדאי שמישהו קרוב אליה כמו ירתם למאמץ. כדאי לפנות לפסיכולוג קליני או לפסיכיאטר שמומחים לנושא. ניתן גם לפנות דרך קופת חולים. בהצלחה, אמיר </HTML>

ד"ר נכבד שלום רב! שמי רוני אטיאס, בן 26. שאלתי היא: לעיתים אני נלחץ מאוד ועקב כך מפסיק לנשום. כך קורה גם כשאני נמצא במקומות סגורים. האם אני קלסטרופוב? אנא עזור לי. מצפה לתשובתך! רוני אטיאס פלאפון: 051-223843 טלפון: 04-8325780

על הסף ניראה כאילו מדובר באחת מתסמונות החרדה למינהם יתכן התקף פאניקה לצערי אינך מוסר מספיק אינפורמציה - האם יש עוד תופעות כגון סחרחורת צמרמורת דפיקות-לב, מהיא התחושה הפסיכולוגית האים זה מלווה בפחד - אם כן איזה פחד ? ממה? חסר פירוט לגבי הסיטואציה בה מופיע ה"לחץ" האם יש סיטואציות ספציפיות? האם יש מחלות גופניות? האם אתה בריא? זה יהי מאד לא אחראי לאבחן ללא מידע ובדיקה ניתן להתחיל בירור אצל רופא משפחה בקופ"ח זה בד"כ הכי זול וגם יעיל - יש גם פסיכיאטרים טובים בקופות - אשמך לעזור ביעוץ לפי בקשתך - בברכה ד"ר פלד ד"ר פלד 052-844050