פורום פסיכולוגיה קלינית

ד"ר מכובד ברצוני לדעת האם משבר נפשי הכולל הצהרה על רצון להתאבדות יכול להגרם כתוצאה משמוש אינטנסיבי בתרופות הנוגדות תופעות אלרגיה ? בתודה הימל מאיה

שלום, רב אני לא מכיר מצבים בהם שימוש מסיבי בתרופות נוגדות תופעות אלרגיה גורמות למשבר נפשי. אני יכול לחשוב על תופעה הפוכה, כלאמר שאדם שמצוי במשבר נפשי מתחיל להגזים בלקיחת תרופות. כלאמר שהמשבר הנפשי התחיל קודם וההגזמה בלקיחת תרופות הוא אחד הביטויים של המשבר. בכל מקרה כדאי לפנות לטיפול נפשי. בברכה, אמיר

שלום אמרי, אני לוקחת פריזמה עבר חודש וחצ ולא מרגישה שזה ממש עוזר לי. יכול להיות שאגיב טוב יותר לפלוטין? (אותו לקחתי לפני כשנתים(. האם יש בכל זאת הבדל בין הכדורים? תודה

שלום, אורנה אני ממליץ לך להתייעץ בנושא עם הפסיכיאטר שלך. צריך סבלנות כאשר מתחילים בתרופה חדשה. וכמובן חשוב לרופא לדעת על הרגשתך עם התרופה וההשוואה בחויה הסובייקטיבית שלך מול תרופה קודמת. לאנשים שונים יש תגובות שונות לתרופות ותפקיד הפסיכיאטר למצוא את התרופה שתתאים לך. התחושות שלך מאד חשובות ותשתפי את הפסיכיאטר בהרגשתך לגבי התרופה . אם הוא לא מאזין ולא מתייחס ברצינות תחפשי רופא אחר. בברכה, אמיר

היכן ישנם בפורום זה חומר לעיון בנושא

שלום, לימור הנושא חשוב מאד ואני מתכונן לכתוב עליו בעתיד. אם יש לך שאלות ספציפיות אשמח לענות. בברכה, אמיר

מהן מחלות פסיכיאטריות - מחלות נפש?

שלום, אירס את שואלת שאלה שנכתבו לגבי תיליי תילים של ספרים. קשה לתמצת תשובה במסגרת של הפורום. יחד עם זאת הייתי אומר שהסימפטום המרכזי ביותר במחלת נפש הוא אבדן ביקורת המציאות. כלאמר, כאשר לאדם יש הפרעות קוגניטיביות כאלה שהוא לא מסוגל לראות את המציאות הרגילה באופן נורמלי. ישנן תופעות כמו הלוצינציות (אדם ששומע קולות שלא קיימים), דלוזיות גדלות או רדיפה (אדם שחושב למשל שרודפים אחריו מהשב"כ או שהוא המשיח). אלה דוגמאות אחדות. קיימים סוגים רבים של מחלות נפש. אם את רוצה תנסי להיות יותר ספציפית בשאלה. תנסי לכתוב למה את שואלת את השאלה. בברכה, אמיר

אני במצב מאוד מדוכא ומתקשה לישון בלילות אני שוקלת להגיע לפסיכיאטר. האם אתם יכולים להמליץ לי על מישהו טוב ? איך אני יכולה לדעת אם מישהו טוב או לא,איך לחפש? הם רוצים הרבה כסף אז איך יודעים אם הם באמת רוצים לעזור?

שלום, דליה תכתבי לי בבקשה את איזור מגוריך ואנסה להמליץ על פסיכיאטרים טובים. את יכולה לכתוב ישירות לדואר האלקטרוני שלי (תלחצי על השם שלי בראש העמוד), ותצייני את הדואר האלקטרוני שלך עך שאוכל לענות לך באופן ישיר. בברכה, אמיר

אמיר שלום האם נחקר הקשר בין בולימיה והריון? אולי בין בולימיה והורמונים? האם התוצאות חד משמעיות? אם כן, מהן? בבקשה תודה רבה

שלום שירלי לצערי אינני יכול לעזור לך. אני לא מכיר מחקרים אודות קשר בין בולמיה והריון. ואין לי ידע רפואי מהימן מספיק לגבי ההשלכות ההורמונליות בבולמיה. תנסי לברר בפורום רפואי אחר. אני אנסה לברר עבורך את הנושא ואם יהיו לי תשובות אחזור עוד מס' ימים. בברכה, אמיר

שלום, האם מוכרת לך שיטת האיבחון הפסיכולוגי ע"פ כף היד (PDC) שפיתח ד"ר הולצמן? בברכה,

שלום לאה באופן אישי אינני מכיר את שיטת האבחון. אבל בהחלט שמעתי דברים טובים על השיטה. כמובן בתנאי שעורך את האבחון אדם מקצועי ומיומן. בברכה, אמיר

מהם תופעות הלוואי שיכולות להופיע כתוצאה מלקיחת התרופה והאם יש סכנה בעישון מריחואנה בזמן לקיחת התרופה התרופה ניתנה לטיפול בחרדות חברתיות

שלום רב על פי מיטב ידיעתי אין תרופה בשם שציינת. אולי מדובר בתרופה אחרת. מלבד זאת מריחואנה יכולה לשפר את מצב הרוח ולפעמים להוריד מתח וחרדה. אבל לא כדאי להשתמש במריחואנה (מעבר לאספקטים החוקיים) כתרופה. כדאי לטפל בבעיה באמצעים קונבנציונליים. בברכה, אמיר

אני סובלת מקלסטרופוביה (מעליות,מערות,מטוסים) כמו כן לפעמים בלילה כאשר אני נוסעת "במרחב" (כלומר לא בעיר נסיעה בין עירונית או במקום קצת מרוחק ללא קירבה למגורים מקום פתוח ורחוק שאני מרגישה בו לא בטוחה). אני כאילו לא יכולה לנשום ואני נלחצת נורא. לפעמים אחרי כמה נשימות אני נרגעת ולפעמים לא . כאשר אני לא נרגעת אני מנסה להשתלט על עצמי, רוב הזמן אני גם מצליחה . אך אני חיה בפחד מתמיד מנסיעות בין עירוניות בלילה (תלוי עם מי אני נוסעת) לפעמים עוזר לי להיות עם בן אדם שאני מרגישה בטוחה איתו ואז אני בכלל לא חושבת על זה. אבל אם אני מכירה בחור אני אמנע מלנסוע איתו למקומות כדי שלא יקרה לי "אי הנשימה". אני יודעת שאני צריכה עזרה במיוחד שאף אחד לא יודע על זה (זה נמשך כבר כמה שנים טובות). אשמח אם תגיבו!!!!!!

שלום , טלי אני שמח שפנית לפורום. עצם הפניה יכולה להיות התחלה בכיוון של קבלת עזרה מקצועית. הבעיה שאת מתארת שכיחה ומוכרת. את אכן סובלת מחרדות. אנשים רבים שסובלים מחרדות מתביישים לספר ומנסים להתמודד בכוחות עצמם. הבושה לעיתים גורמת להימנע מלקבל עזרה מקצועית. חשוב מאד שאת מצליחה להרגיע את עצמך במצבי החרדה. ואולם, קיים חשש שתפתחי התנהגות נמנעת ותמנעי מפעולות שבהן את צופה שעלולות להיות חרדות. כמו שאת מספרת את נמנעת מלצאת לנסיעות בין עירוניות עם אנשים לא מוכרים. יתכן ויש דברים נוספים שאת נמנעת מהם כדי לא להתמודד עם החרדות. חשוב מאד שתיפני לטיפול פסיכולוגי. פסיכולוגים מיומנים באיבחון של הבעיה ובבניה של אסטרטגיה טיפולית. הטיפולים לרוב יהיו ממוקדים בבעיה כדי שתוכלי להשיג הקלה. יתכן והטיפול יקח זמן מאחר ואת מושכת את הבעיה הרבה זמו. את יכולה לפנות לשירות הציבורי במרפאות לבריאות הנפש או לטיפול דרך קופת חולים. כמובן שיש אפשרות גם לפנות לטיפול פרטי. אם את מעוניינת בהמלצות תצייני את מקום מגוריך ואשתדל לעזור לך. בברכה, אמיר

מר זהר שלום רב, יש לי בן בגיל 7 אשר עיקר הבעיות איתו מתמקד בתחום החברתי. הוא ילד יפה מאד נבון ותלמיד טוב בכתה א' אך לאורך כל השנה המורות מתלוננות על בעיות התנהגותיות כמו הפרעות בשיעורים והכאת ילדים מכיתתו. עליי לצין כי בביית לא ניתקלנו באלימות מצידו לא כלפי בני המשפחה וגם לא באירועים שבהם אנו נוכחים אך חשוב לציין כי אנו מוותרים לו הרבה בתחומים אחרים למשל אם הוא מתחצף או מסרב לעשות דברים שהתבקש . נושא ההתנהגות בבי"ס הפך להיות המרכזי אצלנו בביית כיון שאנו כל הזמן דורשים ממנו להתנהג יפה ומונעים ממנו כל מיני דברים שהוא אוהב מנענו ממנו יום הולדת וללכת לחוגים אך גם מתגמלים אותו על התנהגות נאותה בכתה. כששאלנו אותו מדוע הוא מתנהג כך הוא מוצא תירוצים כמו שהילד האחר התחיל או שמציקים לו אך אצלי נוצרה התחושה כי הוא אינו יכול להתמודד עם סירוב כיוון שבביית כאשר הוא מתנגד למשהו או נעלב הוא מתפרץ בבכי על שטויות או מסתגר בחדר ואינו מנסה להתמודד. מנהלת בי"ס קראה לנו לשיחה וביקשה כי נשלח את הילד לאיבחון, רצינו לדעת מה דעתך? ומה מצפים לקבל באיבחון? בתודה.

שלום, יפה מתיאורך עולה אפשרות סבירה שלילדך יש בעיה כלשהי. יתכן שמדובר בבעיה של גבולות ויתכן שבבעיה אחרת. נשמע לי שאתם מנסים להתמודד עם הבעיה בבית, אבל אולי נוטים לקיצוניות בתגובות. למשל, לא הייתי מונע יום הולדת או חוגים מאחר ולילד מאד חשוב יום ההולדת ולחוגים יש ערך חינוכי וחברתי חשוב. הייתי מחפש דברים אחרים דרכם ניתן לחנך את הילד. יש אפשרות להשתמש בתוכנית שנקראת כלכלת אסימונים הילד מקבל מדביקות חיוביות על התנהגות טובה ומניעה של מדביקות על התנהגות לא נאותה. הוא צובר מדביקות וכאשר מגיע לכמות הנדרשת מקבל מתנה. ואולם, נראה לי שכדאי לפנות לאיבחון. איבחון יוכל לאתר אם לבנך יש בעיה כלשהי שגורמת להתנהגות התוקפנית שלו. יכולה למשל להיות בעית למידה כלשהי או בעיה פסיכולוגית כלשהי. חשוב לי לאמר לכם שסביר להניח שלא מדובר בבעיה חמורה, אבל חשוב לא להזניח ולהיעזר באיבחון שיוכל לכוון לדרכי טיפול. פסיכולוג ילדים שיערוך את האיבחון יוכל להדריך אתכם ואת בית הספר לאופן ההתנהגות הנכונה עם הילד. בנוסף , לא כדאי שנושא בית הספר יתפוס נפח כל כך גדול בבית. לפעמים חשוב שבית הספר יתמודד עם הבעיות שנוצרות שם. לא כדאי שהבית יהפך למקום מתוח ולחוץ יתר על המידה עבור הילד בגלל הבעיות בבית הספר. לסיכום, אין לכם מה לדאוג מאיבחון. מטרת האיבחון לאתר אם יש בעיות כלשהן ולתרום למחשבה החינוכית והטיפולית. האבחון יכול להיערך במסגרות כמו המכון להתפתחות הילד (שייך לקופת חולים), במסגרות ציבוריות אחרות או במסגרות פרטיות. בברכה ובהצלחה, אמיר

שלום, אני מכירה איש שלו בעיות נפשיות לא מעטות. כל חבריו הנתונים תחת השפעתו גם הם בעלי בעיות נפשיות. אני שאולת: האם זה יכול להיות "מדבק" או שפשוט האנשים שיש להם בעיות נפשיות נמשכים אחד אל השני ? תודה.

שלום, אילנה בעיות נפשיות אינן מדבקות. אבל כפי שאת בעצמך ציינת לעיתים אנשים עם בעיות נפשיות יוצרים קשר עם אנשים אחרים שגם להם בעיות נפשיות. יחד עם זאת חשוב לי לציין שלא מדובר בהכללה. כלאמר אין משהו שיגרום לאנשים עם בעיות נפשיות להתחבר אחד לשני באופן מיוחד. מעבר לכך המונח בעיות נפשיות כוללני ביותר. אם את רוצה התייחסות ספציפית יותר את יכולה לכתוב באופן מפורט יותר על הבעיה שמטרידה אותך ואשתדל לעזור. בברכה, אמיר

שלום. אני בת 22 ויש לי חבר קבוע כבר שנתיים. האהבה ביננו ממש פורחת וממש אפשר לעגיד שהכל מושלם למעט בעיית אחת שמאוד מטרידה אותי אצלו. יש לו זיכרון מאוד קצר. הוא אינו זוכר דברים שאמרתי לו לפני שבוע אפילו שהיו חשובים, זה מתבטא בדברים הכי קטנים כמו איזו חולצה לבשתי כשיצאנו.. ום בדברים מאוד משמעותיים. לי זה יוצר הרגשה שהוא לא מקשיב במלוא תשומת הלב לדבריי ולא מפנים אותם, זה מעליב ופוגע. דיברתי איתו על כך כמה פעמים בצורה עדינה, בלי לפגוע בו אך הוא אמר שגם אם הוא מאוד משתדל, זה כנראה פשוט הוא, הוא מודע לכך שהוא לא זוכר וכן גם לכך שזה מאוד מפריע לי. מה עליי לעשות?

<HTML> דנה, שלום אני חושב שאת צריכה לשאול את עצמך ראשית אם את אוהבת אותו ורוצה אותו. אני מניח שיש לו תכונות אחרות שאת אוהבת והשאלה כמה נושא הזיכרון הקצר שלו משמעותי עבורך. אני מבין מדבריך שלא מדובר דווקא בנושא הזכרון אלא שאינך בטוחה שאיכפת לו ממך ושהוא שם לב לדברים שחשובים לך כמו הבגדים שלבשת. את צריכה לחשוב אם את מרגישה שהוא אוהב אותך ואיכפת לו ממך מעבר לקושי שלו לזכור דברים מסויימים שחשובים לך. חשוב שאת מדברת איתו על הנושא, אבל אולי יש דברים שהוא לא יכול לשנות ואת צריכה לחשוב כמה הדברים הללו עקרוניים עבורך ויקבעו אם תרצי להמשיך או להפסיק את הקשר איתו. בברכה , אמיר </HTML>

דנה שלום, מדבריך עולה כי את חשה שבן זוגך אינו שם לב אליך מספיק. אמרת שדיברת איתו מספר פעמים, אך שאלתי היא האם דיברת עימו על כך שלא זכר כיצד התלבשת בשבוע שעבר, או שאמרת לו את תחושותיך הכנות, שאת חשה שהוא לא מקדיש תשומת לב מספקת כלפיך? אולי דבריך "העדינים" כפי שאת מגדירה אותם, לא היו ברורים מספיק? יש משהו בגברים (על אף שזה נשמע מעט סטיגמטי) שפחות שם לב לדברים שאנו הנשים מקפידות: איפור, לבוש , תאריכים מיוחדים וכו'. לפי מחקרים שקראתי, יש בהתנהגויות הללו משהו אוניברסלי של גברים. אולם זה לא מצדיק שתסתובבי עם תחושה לא טובה. עליך לפתוח בשיחה כנה עם מסרים ברורים עם בן זוגך ולהסביר לו מה את חשה ומה את היית רוצה ממנו. עליך להיות כנה וברורה. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

תודה על התשובה. ברצוני להבהיר מס' דברים: ביני ובין בעלי אין כל ערוץ תקשורת- הוא אינו מתייחס לפניותי אליו אלא לקונית במקרה הטוב. זה קרה מיוזמתו. עניין ייעוץ זוגי אינו רלוונטי כלל מפני שהוא יסרב לכך בכל תוקף. לדעתי אין מנוס אלא להעביר זאת לפועל. אך נראה לי שהוא לא יסכים להתגרש ולעזוב. לכן שאלתי איך עושים זאת. האם כדאי לחיות בכל זאת יחד ללא תקשורת כלל? לא נראה לי שהוא בדרך להתקפל מהעמדה שלו אי פעם, ויהיה לי קשה מאוד, נפשית, להישאר יחד בכזה ניכור.. תודה

<HTML> לליסה, שלום בנוסף לדברים שכתבנו אני ממליץ לך בחום לפנות בעצמך ליעוץ פסיכולוגי. לפעמים קשה להחליט החלטות חשובות כאלה לבד. בסיוע ובתמיכה של מטפל תוכלי להבין טוב יותר את הרצונות שלך, את הפחדים שלך ותוכלי להגביר את המודעות לגורמים שמשפיעים על ההחלטות שלך. כמו כן תוכלי לקבל סיוע בביצוע ההחלטות. את יכולה לפנות למרפאה לבריאות הנפש או למרפאה לטיפול זוגי ומשפחתי באיזור מגוריך. כמו כן את יכולה לפנות לטיפול במגזר הפרטי. בהצלחה, אמיר </HTML>

ליסה, אינני פסיכולוג אך אני נמצא במצב די דומה לשלך ולכן אשמח לחלוק איתך את השקפתי. להתגרש זה בהחלט שלב קשה ולא נעים והסיכויים שתעברי משברים בתהליך ולאחר מכן בתור אם חד הורית הם די גבוהים. לעומת זאת, לחיות תחת קורת גג אחת עם אדם "זר" זה בזבוז זמן. זה יפעל גם לרעת ילדייך כי הם יהיו חשופים למערכת היחסים העכורה בבית וייפגעו מכך דבר שעלול להשפיע עליהם בשלבי הגדילה. המשברים יעברו עם הזמן ואת תתרגלי למציאות החדשה ותוכלי לבנות את חייך מחדש כי הזמן מרפא הכל. חשוב שתהיה לך תמיכה ממשפחתך וחברים שיעמדו לצידך ויעזרו לך בעתיד הקרוב. ההחלטה לגבי העתיד היא שלך לכן ערכי מאזן בין היתרונות לבין החסרונות במצבך כיום ותעשי את הטוב בעינייך. אשמח לחלוק איתך את השקפתי שוב ברגע שתגיעי להחלטה. ד.

שלום רב, יש לי שאלה אשר מטרידה אותי מאוד ואשמח אם אקבל תשובה כאן: יש לי בת בגיל 8 שנים. היא מרטיבה במכנסיים והדבר גורם לה אי נעימות רבה. בדקנו אפשרות של בעיה פסיולוגית ואפשרות זאת נשללה היות והכל תקין אצלה מבחינה זאת. אשמח אם תוכל לתת לי עיצה מה לעשות, איזה טיפול אפשר לקבל במקרה זה ומה כולל הטיפול. בברכה, יפה

שלום, יפה הבעיה של הרטבה לילדים בגיל של ביתך מוכרת. למרות אי הנעימות שלה הבעיה אינה חמורה וניתן לטפל בה בקלות יחסית. כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד באיזור מגוריך (שייך לקופת חולים). במכון יוכלו לאבחן את הבעיה ולהמליץ על טיפול. בד"כ מספיק טיפול התנהגותי כמו תרגילים לשליטה ועוד. רק אם הטיפול לא עוזר יהיה צורך בטיפול פסיכולוגי מעמיק יותר אצל פסיכולוג לילדים. גם טיפול כזה ניתן לקבל דרך קופת חולים. יתכן שתצטרכי לקבל הפניה מרופא הילדים. בברכה, אמיר

בעקבות מקרה טראגי אני מעוניינת לקבל מידע על אפשרויות טיפול לנשים אחרי לידה למי הן פונות, האם יש ארגון או עמותה שעוזרת במצבים של קשיים אחרי לידה, היכן אפשר להשיג חומר בעברית על דכאון אחרי לידה. כל מי שירצה להתנדב למען נשים אחרי לידה מוזמן ליצור עימי קשר. תודה

נעמי שלום, בקשתך הינה בעיקר לחומר קריאה כללי. אין לי מושג לגבי חומר ספציפי העוסק בזה בעברית, אולם יש אתרים רבים ברשת העוסקים בתופעה. לפי הידוע לי יש עבודות מחקר שנעשו ע"י תלמידי מ"א לפסיכולוגיה ולעבודה סוציאלית בנושא "דיכאון אחרי לידה". עבודות אלו, הכוללות גם חומר תיאורטי נרחב מצויות בסיפריות האוניברסיטאות (ת"א, בר-אילן וכו'). בנוסף קיים מרכז מחקרי בעיקר שעיסוקו המרכזי הוא נשים. המרכז נמצא באונ' בן-גוריון ב"ש, בתוך המחלקה לעבודה סוציאלית. שווה להתקשר ולברר אודותיו. נוסף על כל אלו אני בטוחה כי רופאים במחלקות של יולדות או העובדים הסוציאלים העובדים במחלקות אלו בבתי החולים השונים בארץ, ידעו להמליץ לך על מטפלים, מרכזי טיפול ואולי אף חומר קריאה. בברכה, טלי פרידמן

שלום, נעמי הנושא של דכאון אחרי לידה מוכר ודרכי הטיפול ידועות לפסיכיאטרים, לפסיכולוגים קלינים ואני מניח שגם לעובדים סוציאלים ולצוות המקצועי בבתי יולדות. כאשר ישנם סימנים של דכאון לאחר לידה מייד לאחר הלידה כשהיולדת עדיין בבית יולדות ניתן להתייעץ עם הצוות בבית היולדות. במקרה והבעיה מתגלה מאוחר יותר כדאי לפנות לפסיכולוג קליני או פסיכיאטר בשירות הציבורי או הפרטי. חשוב לציין שבמרבית המקרים ניתן לעזור במידה רבה מאד. אינני מכיר אירגונים שמטפלים בנושא ספציפי. אולי תפני לנעמ"ת ותיידעי אותנו אם ישנם ארגונים כאלה. בברכה, אמיר

יש לי בן לאחר תאונת דרכים נפגע בראש וסובל מבעיות קשב וריכוז הומלץ לתת לו רטאלין לניסיון אולם התנגדתי לאחר כל מה שקראתי על תופעות השליליות לתרופה האם אפשר לחילופין לתת טיפול בביו פידבק. מה ההבדל בינהם כמו כן לפי מה שקראתי אין תופעות לוואי לביו פידבק אין התמכרות לא יודעת לכמה זמן ההשפעה לרטאלין קיבלתי הסבר שזה ל4 שעות אבקש תשובה בהקדם המלצתך תעזור לנו להחליט באיזה טיפול להתחיל ולנסות תודה מראש שושנה קורן

לשושנה, שלום אכן, התפרסמו כתבות לגבי הבעיות בשימוש בריטלין. ואולם, מנסיוננו היתרונות שבשימוש רבים יותר מהחסרונות. במרבית המקרים תופעות הלוואי לא רבות ובעית ההתמכרות אינה שכיחה. השימוש בריטלין נרחב ביותר וכרגע אין תרופה טובה יותר לבעיות קשב וריכוז שנובעים מבעיות שהתרופה מתאימה להן. אם הומלץ על ריטלין לדעתי כדאי לנסות את התרופה. אין סתירה בין שימוש בריטלין לבין ביו-פידבק. מובן שלביופידבק אין תופעות לוואי. בביופידבק האדם לומד לשלוט על תגובותיו באמצעות הפידבק שמקבל ממכשיר שמחובר אליו בזמן האימון לשליטה עצמית. מובן שאם ביופידבק יכול לעזור כדאי להשתמש בשיטה. אני מסופק מאד אם הדבר כך. בכל מקרה את יכולה להתייעץ עם מומחה נוסף שיבדוק את בנך וימליץ על הטיפול המתאים. בברכה, אמיר

אני מנסה למצוא חומר בנושא "תסביך אלקטרה". אודה לך אם תוכל להרחיב בנושא וכן להפנות אותי לאתרים העוסקים / מסבירים את הנושא. תודה מראש.

<HTML> שלום, עודד תסביך אלקטרה הוא המקבילה הנשית לתסביך אדיפוס שעובר הבן. הבת בסביבות גיל ארבע "מאוהבת" באביה. אובייקט האהבה הראשוני שלה היה האם והיא מעבירה את אהבתה לאב. היא רוצה שאביה יהיה שלה, רוצה "להתחתן" איתו. בשל משאלותיה אלה ובשל רצונה לסלק את אימה מהשטח, היא פוחדת מנקמתה של האם ומכעסה. היא פוחדת שהאם תרצה לסלק אותה כפי שהיא רוצה לסלק את האם. הקונפליקט נפתר כאשר הבת מגלה שהיא לא יכולה להשיג את אבא. שאבא ואמא הם הזוג הראשוני. היא כמו "מחליטה" שעדיף להזדהות עם אימה ולהיות כמוה ובדרך זאת לההיפך אשה ובהמשך להשיג לעצמה גבר. פתרון הקונפליקט הכרחי להתפתחות של הזהות בכלל והזהות הנשית בפרט. ההורים בשלב זה, כמו בשלב האדיפלי, צריכים לאפשר לילדה להרגיש את כמיהתה ואהבתה לאב, לא להיות תוקפניים או נקמניים כלפיה. אם הזוגיות ההורית טובה האם לא מאויימת מהזוגיות של הבת עם אביה והאב לא דוחה מצד אחד את ביתו ומצד שני לא מעודד אותה להיות כמו בת זוג שלו במקום אימה. כאשר אין פתרון טוב של השלב עלולות להיווצר בעיות אשיותיות. לדוגמא נשים שנוטות להסתבך עם גברים נשואים. נשים שמחפשות אחר גבר מושלם כפי שאביהן היה עבורן בילדותם, וכאשר פוגשות גבר כזה מרגישות כמו ילדה ולא כמו אשה. נשים שמפתחות קושי סביב הנשיות והמיניות שלהן.ועוד מקורו של השם תסביך אלקטרה במיתולוגיה היונית. פרויד השתמש במיתולוגיה היונית כדי לתאר תהליכים נפשיים בהתפתחות הנפשית. אלקטרה היתה ביתו של אגממנון וקליתמנסטרה. לאחר שאגממנון חזר משנים של מלחמה (מלחמת טרויה) הוא לא ידע שלאשתו היה מאהב בשם אגוסטוס. הוא לא שמע בקול האורקול שהזהירו. אשתו והמאהב רצחו את אגממנון. אלקטרה בילתה את כל חייה בכמיהה לאביה המת ובתוכניות נקמה כלפי אימה. היא לא נשאה ולא חיה את חייה אלא היתה מוצפת במחשבות נקמה. ואכן, לאחר שנים אחיה הגיע לנקום את מות אביו. אלקטרה זיהתה אותו מייד למרות שלא הכירה אותו והם נקמו את מות אגממנון והרגו את אימם. השאלה אם הקונפליקט יהפך לתסביך תלוי כאמור ביחס ההורים. אלקטרה לא היתה מתנקמת באימה אם האם לא היתה הורגת את האב והאם לא היתה הורגת את האב אם הוא לא היה נעדר שנים מהבית. מקווה שעזרתי לך, אמיר </HTML>

שלום, אשתי ואני עומדים לפני גירושין. יש לנו בת בת 5 ובן בן 2. כיצד מכינים את הילדים למצב החדש וכיצד מסבירים ומחדירים לתודעתם שהגירושין אינם באשמתם? ברצוני לציין שאני אשאר לגור בעיר במרחק 5 דקות נסיעה מהילדים. תודה מראש ד.

שלום רב אתה שואל שאלה חשובה. אכן, בתהליך הגירושין שהוא תמיד תהליך מכאיב חשוב מאד לחשוב על הילדים. על האופן שמדברים איתם לגבי הגירושין ויותר חשוב על אופן הקשר לאחר הגירושין. כדאי לדבר עם הבן ולהסביר לו שאבא ואמא לא מסתדרים ולכן החליטו להתגרש. להסביר שחשוב שיידע ששניהם ממשיכים לאהוב אותו וגם אם אבא לא יחיה בבית הוא יגור בקרבת מקום. חשוב להסביר לילד שהוא ימשיך להפגש עם אבא בילמים שנקבעו. ולנסות להעביר את תחושת ההמשכיות. עבור ילד החרדה היא מפירוק המערכת ולכן חשוב להעניק לו תחושת המשכיות. כמו כן כפי שאתה כותב ילדים נוטים בגיל זה לקחת אחריות ואשמה על עצמם. רצוי לתת לילד אפשרות להביע את עצמו ואת ריגשותיו בנושא. להיות חמים ואמפטים כלפיו. להדגיש שלא מדובר באשמתו, שאתם אוהבים אותו ותעשו הכל כדי שהוא יסבול כמה שפחות. בהמשך יש חשיבות עצומה לקיום מפגשים קבועים וליכולת לשמור על שיתוף פעןלה בין ההורים. לגבי הבת הקטנה - רצוי להסביר לה בשפה שהיא מבינה שאבא ואמא נפרדים. שאבא עובר לגור בקרבת מקום. ולהסביר בשפה שתהיה ברורה לה את נושא המשכיות הקשר עם ההורים. לגביה אני מניח יבואו השאלות מאוחר יותר. אני מקווה שתוכלו לעבור את השלב בצורה הטובה ביותר. תמיד ניתן לפנות ליעוץ קצר עם מטפלים המוכשרים לנושא. בברכה, אמיר

בשלב מסויים אתחיל בקרוב סדרת מפגשים של כשנה, עם מטפלת. כל נושא הטיפול די חדש לי. עד היום, סמכתי על כושר השיפוט העצמי. ככל הנראה, נוצרו מספר בקיעים בחומת הבטחון העצמי. זה התחיל עם סיוטי לילה, חרדת מוות עם בסיס (אונקולוגי) והמשיך בדעתה של המטפלת כי כדאי לקיים סדרה קבועה של מפגשים כדי להעלות הדחקות. האמת, כגבר בגיל העמידה די נרתעתי מהרעיון הגם שהחרדה פגה בהשפעת 20 מ"ג סרוקסט מידי יום. ואולם, היות ליקויי זיכרון קיימים וגם קשיים קלים בחשיבה הוליכו למסקנה כי הדבר אפשרי. בנוסף, אמנם הפסיכיאטרית די קשישה אבל המטפלת בגילי, עם חזות די מושכת מבחינה מינית. הרעיון של סדרת מפגשי שיחה עימה עורר אותי למענה חיובי. האם כדאי לדעתך להמשיך בסדרת הפגישות, או שמא עדיף לבקש מטפל זכר? כשלעצמי, אני נפתח יותר לשיחה עם נשים מאשר עם גברים, הגם שבעבר התנסיתי במגע בי-סקסואלי חד-פעמי, עם גבר, ויתכן שבמהלך פתיחת תת המודע וגילוי ההדחקות יעלו אותם גירויים מחדש מול מטפל זכר. מה דעתך? תודה.

שלום רב נראה לי חשוב שהתחלת טיפול. לפעמים במהלך החיים עוברים משברים ונוצרים סדקים שמחייבים התייחסות וטיפול. בד"כ אין זה משנה אם המטפל גבר או אשה. חשוב שהמטפלת טובה ושאתה מרגיש שהיא מבינה אותך. לגבי המשיכה המינית שלך אליה כדאי שתיידע אותה לגבי העניין ואולי זה יעזור לקידום הטיפול. בהצלחה, אמיר חולם וחרד כתב/ה: ------------------------------- בשלב מסויים אתחיל בקרוב סדרת מפגשים של כשנה, עם מטפלת. כל נושא הטיפול די חדש לי. עד היום, סמכתי על כושר השיפוט העצמי. ככל הנראה, נוצרו מספר בקיעים בחומת הבטחון העצמי. זה התחיל עם סיוטי לילה, חרדת מוות עם בסיס (אונקולוגי) והמשיך בדעתה של המטפלת כי כדאי לקיים סדרה קבועה של מפגשים כדי להעלות הדחקות. האמת, כגבר בגיל העמידה די נרתעתי מהרעיון הגם שהחרדה פגה בהשפעת 20 מ"ג סרוקסט מידי יום. ואולם, היות ליקויי זיכרון קיימים וגם קשיים קלים בחשיבה הוליכו למסקנה כי הדבר אפשרי. בנוסף, אמנם הפסיכיאטרית די קשישה אבל המטפלת בגילי, עם חזות די מושכת מבחינה מינית. הרעיון של סדרת מפגשי שיחה עימה עורר אותי למענה חיובי. האם כדאי לדעתך להמשיך בסדרת הפגישות, או שמא עדיף לבקש מטפל זכר? כשלעצמי, אני נפתח יותר לשיחה עם נשים מאשר עם גברים, הגם שבעבר התנסיתי במגע בי-סקסואלי חד-פעמי, עם גבר, ויתכן שבמהלך פתיחת תת המודע וגילוי ההדחקות יעלו אותם גירויים מחדש מול מטפל זכר. מה דעתך? תודה.

באמת מאוד קשה כשהוריי לא מטפלים בבעיה הזאת,אף כי עיניניהם הרבים היומיומיים והריבים בין בני המשפחה מעסיקים אותם זהו לא תרוץ,הם לא מטפלים בבסיס(מאיפה שמתחילות כל הבעיות)וזאת טעות גדולה. אני גרה באיזור המרכז.ניסיתי פסיכולוגית (כי חשבתי שאשה תבין אותי) שלא עזרה-איתה באמת גיליתי שהיא רצתה המון כסף ולא לטפל.עברתי לפסיכולוג שרק דיבר בעצבות ודיכא אותי(כפי שאתם יודעים-לא עזר)וזה בהחלט מיאש.... על איזה פסיכולוגים אתם יכולים ליעץ לי?-העיניין של הכסף גם מפריע.

ניצן שלום, לפי דבריך אני ממליצה לך לפנות לטיפול בשירות הציבורי. טיפול ציבורי אינו נופל באיכותו מזה הפרטי ועולה הרבה פחות. בכל עיר יש מקום הנקרא "התחנה לבריאות הנפש" שם ניתנים שירותיים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים ציבוריים. עליך למצוא דרך "דפי זהב" או שירות 144 של בזק איפה התחנה הקרובה לביתך. בנוסף, אפשר גם להשתמש בשירות הפסיכולוגי שקיים בכל קופת חולים.עליך לבדוק מהם הפסיכולוגיים העובדים עם הקופה אליה את רשומה, לפנות אליו ולבדוק עימו מה הפרוצדורה הנדרשת כדי להתחיל אצלו טיפול. לגבי נסיונותייך הכושלים עם המטפלים הקודמים, אני בטוחה שזה מייאש ודי מוריד את האמון שתימצאי מטפל טוב, אולם לפעמים זה לוקח זמן והרבה נסיונות כושלים, עד שמוצאים את מה שרוצים. בדרך כלל גם כדאי להישאר לפחות שלוש פגישות אצל המטפל על מנת באמת להיות בטוחה ש"זה לא זה". עזיבה אחרי הפגישה הראשונה אינה מומלצת. בכל אופן אני מאמינה שתמצאי בסופו של דבר מטפל שיהיה מתאים לך ויהיה שם בשבילך. אני מאד מעריכה את נסיונותיך לא לשקוע בתוך הטירוף שאת כלואה בו, ומנסה למצוא פתרונות ועזרה. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני נמצאת במצב מאוד מאוד מאוד קשה אני נורא מבולבלת ולא יודעת מה לעשות ראיתי 2 פסיכיאטרים ראיתי 2 פסיכולוגים היום מעוד פסיכולוגית מטפלת אצל רפלקסולוגית + הילינהג מרגישה קצת הקלה אבל עדיין קשה לי לראות את העתיד איך מתעודדים???

טובה שלום, מדבריך ניכר כי את במצוקה גדולה, אך לא הבנתי מלבד עובדה זו מה מעבר למצוקה. בת כמה את, מצבך המשפחתי, אילו תופעות/תחושות קיימות אצלך, ממתי הן החלו להופיע. יתרה מזו נראה שאת מנסה למצוא מזור לכאבייך תוך כדי חיפוש של מטפל. אולם לא הבנתי מדוע ראית כל כך הרבה מטפלים לאחרונה (2 פסיכיאטרים, 2 פסיכולוגים ועוד אחת היום). מה היה בהם שגרם לך לפסול אותם? מה את מצפה ביקרה בטיפול? אני ערה לתחושת המצוקה והסבל שאת חווה, אולם ללא הפרטים הללו, אני מתקשה מאד לסייע לך. אני מחזקת את ידיך ומחכה לתשובתך, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום, נתבשרנו לאחר אבחון שנעשה לבננו בן ה-7 שהוא סובל מקשיי קשב וריכוז. המאבחן תומך בטיפול תרופתי בריטלין. התגובות שקבלנו בקשר לתרופה , לתופעות הלוואי ולתהליך הגמילה היו קשות. נא חוות דעתכם בקשר לנ"ל וכן האם יש טיפול אלטרנטיבי. בתודה- איציק

איציק שלום, לצערי אין בידי את המידע אותו את מבקש. אלי תנסה לשאול את שאלתך בפורופ "תרופות". טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום, איציק אכן בתקופה האחרונה היו פירסומים לגבי הבעייתיות בשימוש מופרז בריטלין. למרות זאת מנסיוני השימוש בריטלין טוב ויעיל, בעיקר בגיל צעיר. לפעמים הימנעות מהשימוש יוצרת הרבה יותר בעיות לילד מאשר הימנעות משימוש בתרופה. מובן שהדבר תלוי במצב של הילד. הייתי ממליץ לך ללכת לשמוע דיעה נוספת של רופא שיראה את הילד ואם ההמלצה תהיה ריטלין להשתמש בתרופה. בברכה, אמיר

מעוניין בהמלצות לבחירת פסיכולוג/ית לצורך טיפול עם התמקדות בחרדות.

דני שלום, לפני שאוכל להמליץ לך על מטפל רצוי שאדע מספר פרטים: 1. איזה סוג מטפל אתה רוצה? כלומר - מטפל דינמי וטיפול ארוך טווח. בטיפול דינמי, שהוא הטיפול הפסיכולוגי הנפוץ, מתקיימים תהליכים לאורך זמן ולכן טיפול שכזה לוקח זמן. מטפל קוגנטיבי-התנהגותי - פה מדובר בטיפול קצר יותר, עם מטרות מוגדרות, ובמהלך הטיפול ניתנים למטופל "שיעורי בית" כגון: תרגול תרגילי הרפיה, משימות שונות וכו'. מטפל באומנויות - מדובר בטיפול שעובד דרך אומנות פלסטית, תנועה או דרמה. בדרך כלל הטיפול יעיל אצל אנשים המתקשים לשבת מול הפסיכולוג ולדבר ןמעדיפים לעשות את הטיפול דרך אמצעים אחרים מדיבור. 2. מהו איזור המגורים שלך? 3. האם אתה מסוגל לעמוד כלכלית בטיפול פרטי (המחיר הממוצע הוא 250-330 ש"ח לפגישה) או מעוניין בטיפול בשירות הציבורי? מחכה לתשובתך. טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום, דני תכתוב בבקשה מה איזור מגוריך, ואם אתה מעוניין בטיפול פרטי או במסגרת ציבורית ואנסה להמליץ על מטפל/ת מתאים. בברכה, אמיר

הורי לא מנסים לקחת אותו לטיפול זה מה שהופך את העיניין להרבה יותר קשה.הם כנרה יודעים מה יהיו התגובות שלו .אני בטוחה שאימי מבוהלת רק מהמחשבה לאיך שהוא יגיב אם היא תציע לו את זה,למרות שהיא לא ניסתה בדרך של שיטטיות ועדינות והיא כנראה גם לא מתכוונת לנסות ,לגביי אבא שלי אפילו כסף הוא מניע לא ללכת לכיוון הזה,שלא לדבר על דעתו על פסיכולוגים..למרות שלא ניסה.אני כן ניסיתי-לרוע המזל נפלתי על פסיכולג לא טוב(לא הרבה ביקורים). לגביי אחי אני חושבת שפרטטי ובכל זאת הוא בודק כל דבר וחוזר על פעולות ניקיון מסויימות 100 פעם.מסדר דברים בחדרו בצורה סימטרית ומזיז דברים ללא כל איכפטיות למה שאני מסבירה לו כל כך הרבה...

ניצן שלום, נראה שאת במצב לא קל. מצד אחד את רואה את התנהגותו של אחיו ובטוחה שמשהו בה לא בסדר ודורש טיפול, מצד שני אין לך יכולת לקחת אותו לטיפול וגם אין לך מי שיסייע לך בכך, אלא להיפך. הורייך, שלמעשה הם אלו שהיו צריכים לדאוג לו, ממאנים לראות את מה שאת רואה, או שפשוט לא יודעים כיצד להתמודד עם זה ומעלימים עין מזה. המצוקה שלך, שאת מיטיבה לתאר, קשה , וקשה לשאת אותה. לדעתי, לגבי אחיך עליך לפנות לייעוץ מעמיק מזה הניתן פה. בנוסף, אני חושבת שכדאי לך לחזור לטיפול, בתקווה שתמצאי מטפל טוב ממה שהיה לך (אני אוכל לנסות להמליץ לך על כמה). טיפול עשוי לסייע לך להקל מעט את המצוקה שלך, ולשחרר מעט מהאחריות האישית שלך כלפי כל הסובבים אותך. עצם ההבנה שלך מדוע את חשה אחריות כה גדולה, ופועלת מתוך התחושה הזו אפילו לוקחת תפקידים הוריים (מחליפה את הורייך בכך שאת לוקחת את האחריות על מצבו של אחיך), תעזור לך לשים יותר גבולות בחיים האישיים שלך ולחיות את חייך. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית.

לניצן, שלום לדעתי הדבר הטוב ביותר עבורך יהיה לחזור לטיפול. לרוע מזלך הטיפול הקודם לא היה מוצלח. לפעמים אין כימיה טובה עם המטפל ואין זה אומר שצריך להתייאש. אם את מעוניינת תכתבי מה איזור מגוריך ואנסה להמליץ על מטפל מתאים. בברכה, אמיר

זה שנים רבות שאני לא מצליחה ליזכור אף חלום.איך אני יכולה ליזכור את מה שאני חולמת.

שלום, לילי יש אנשים שמתקשים מאד לזכור חלומות. הדרך לנסות ולזכור חלומות היא לתרגל. תחזיקי מחברת חלומות לידך ותרשמי כל שבריר חלום. יתכן שבדרך זאת תוכלי לשכלל את היכולת. ואם לא אז לא נורא. אמיר

שלום, שאלתי היא האם בטיפול פסיכולוגי ישנה קורלציה גבוהה בין מידת הרגשות שמגלה המטופל כלפי המטפל/ת או שמא גם כאשר הרגשות הנ"ל הנם מועטים ובלבד שהמטופל מתייחס לטיפול ברצינות עשויות להיות תוצאות טובות לטיפול . ואלה עובדות המקרה, הגעתי לטיפול אצל מטפל גבר אשר עורר בי רגשות אינסופיים אהבה מטורפת אשר אכן פתחה אצלי מחסומים שהיו נעולים במשך שנים. אלא שהאהבה גם מאכזבת מאוד והביאה גם להרבה פגיעות כעסים ושנאה. עד כי המטפל לא יכול היה לשאת זאת יותר ונאלצתי ללכת עם תחושה קשה מאוד שלוותה אותי במשך תקופה ארוכה מאוד. . למעשה עזבתי את המטפל רק כאשר הבינותי כי הצלחתי להביאו למצב שבו הוא משתף פעולה באופן מוחלט עם השיחזור שאני השלכתי עליו מתוך ילדותי . עוד טרם עזבתי מצאתי לי מקום אחר הן בשל המצוקה האישית בה הייתי נתונה בשל נסיבות חיי האישיים והן בשל הטיפול עצמו אשר "ירד מהפסים". . הפעם מצאתי מטפלת (אשה) אשר מתוקף היותה אשה אינה מעוררת בי רגשות כמעט בכלל. יחד עם זאת אני מקפידה שלא לפספס שום פגישה שכן אני זקוקה לעזרה (מדובר באנליזה 4 פעמים בשבוע). אציין כי אני משוכנעת ששום אשה לא יכלה לעורר בי רגשות אלא במקרים יוצאי דופן (וכך גם סבורה המטפלת עצמה ) וזאת בשל חסך אמהי עצום לעומת דמות אבהית רכה שהיתה קיימת איפהשהוא בילדותי. לפניותי החוזרות ונשנות משיבה המטפלת כי אין קשר בין עוצמת הרגשות כלפי המטפל ולבין התוצאות שנתן להפיק מן הטיפול עצמו., לדבריה גם טיפול מאוד לא סוער יכול להניב תוצאות טיפוליות מירביות.. האם כך????????? אציין כי אני נחשפת במהלך הטיפול ואומרת כמעט כל שעובר בראשי אבל כלפי המטפלת עצמה אני לא חשה כמעט כלום. אודה לכם מאוד על מתן תשובה כמו גם הפנייתי לספרים או מאמרים בנושא.

אביגיל שלום, מרגשת החשיפה הכנה שלך כאן. את מתארת תהליך טיפולי ש"ירד מהפסים" לדבריך בשל תהליך של העברה כלפי המטפל של תכנים לא מודעים שלך מתקופת הילדות, וחוסר היכולת שלו להכיר בהעברה הזו כדבר שלך, וכך הוא "שיחק" לידיך, ונכנס בצורה לא מודעת לתפקידים שאינם תפקיד המטפל, אלא שיחזור דמויות מעברך. ובכן, רמת ההבנה שלך את הנושא הזה, היא ללא ספק טובה וחשובה. אולם עצם הידיעה לא פותרת אותך מתחושת הכאב והאובדן שבעזיבת המטפל. עובדה גם שהחלפת מטפל במטפלת בלי להשאיר מרווח של זמן. יש משהו שנראה נואש מעט, אולי נזקקות לקשר. ההבדל בין מטפל למטפלת ברור לך, וידוע לך מהן ההשלכות של כל טיפול כזה. ובכן, לפי הידוע לי, בכל טיפול שהוא יש השלכות, העברות, ותהליכים פנימיים לא מודעים משמעותיים. לכן, גם אם מדובר באישה, אין זה אומר שאין שם תהליך טיפולי. הוא ככל הנראה שונה מזה שהתרגלת אליו בעבר, אבל הוא גם סוג של טיפול. השאלה היא האם אינך חשה שמשהו קורה לך בטיפול? אולי מאוכזבת? אולי תקועה? אולי כועסת? תכנים שכאלו שווה להביא לתוך חדר הטיפול ולנסות לעבד אותם. כך תביני מהם התכנים המשמעותיים עבורך, אילו תהליכים את עוברת ומה את רוצה אולי להשיג בהמשך. דרךצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית.

לאביגיל, שלום המטפלת שלך צודקת. סערת רגשות אינה אינדיקציה הכרחית לטיפול מוצלח. יתירה מכך יתכן והקושי המרכזי שלך הוא מול היעדר של דמות אימהית. יתכן וההתמודדות עם הקושי להרגיש כלפי דמות כזאת חשובה יותר מאשר הסערות הרגשיות שהתעוררו כלפי הדמות האבהית. כמו כן אני שם לב שבשני הטיפולים את מרגישה שמשהו לא בסדר. מרגישה שאת לא יכולה לסמוך. במקרה הראשון בגלל עודף ברגשות ובשני בגלל היעדר רגשות. בשני המקרים את מרגישה צורך להייעץ עם גורם חיצוני שיעזור לך להחליט אם הטיפול מתאים. יתכן שיש בכך שחזור של הקושי לסמוך ולתת אמון בדמויות ההוריות. מעבר לכל, נראה לי שאת בתהליך טיפולי משמעותי ואני מקווה שישא פירות. בברכה, אמיר

אמיר שלום התשובה שלך היתה עניינית ברורה ועזרה לי. בהרבה הערכה אביגיל

א/ג נכבד/ה שלום רב ! לנו 4 בנים כאשר הבעייה עם הבכור בן ה-13 שאותו ננסה להגדיר בקיצור. א. נודניק רציני - מושפע מחברים/פרסום ומשגע את המוח ברצף ומבלי להתייאש גם אחרי עצבים, עונשים וזה נושא השיחה העיקרי. זאת ע"מ שנקנה לו. ב. עצבני וסגור - חושב שמגיע לו הכל, אינו אוהב להתחשב במיוחד לא באחיו השני בן ה-11. ג. בורח לנו מהידיים - אין הכוונה לבריחה ממש, אלא לכך שלא מצליחים לשמור איתו על קשר טוב ומעמיק גם לאחר תקופה יחסית טובה שאנו חושבים או הבחור רגוע, אז מתעוררת בעייה וכרגיל הוא מוכן לשמוע תשובות חיוביות בלבד אחרת שוב עצבים ואתם לא סומכים עלי, לא מוכנים להתחשב בצרכים שלי וכו' ברור לנו שייש לו כעת תקופה קשה אשר החלה לפני כשנה (תהליך התבגרות), אך ניתן לאמר שמצב זה רק החמיר כעת, מאחר וזה החל קודם לכן. אוסיף עוד שאינו מרבה לצאת מהביית למעט לביה"ס ולחבר אחד באיזור, אינו מוכן להשתתף בחוגים ופעילויות, במקום זה הוא מסתגר בתוך הביית גם לחצר אינו אוהב לצאת. יש בו פחד מכל מיני מצבים כגון: בבוקר יום הבחינה, מסרב לצאת לטיולי ביה"ס במיוחד עם לינה מחוץ לביית. מאחר שהוא נתקף בכאבי בטן אמיתיים ולעיתים מלווה בשילשולים. מצב זה קרה לו בעבר כולל חום עולה ויורד ללא סיבה. קשה לפרט את הכל אך מבחינתינו הוא שייך לנפגעי מלחמת המפרץ. אבקש עם כל הקושי בדבר להנחות אותנו עד כמה לוותר, עונשים מסויימים, הסברה וכל מה שאפשר כדי לעשות לו ולנו טוב. אגב לפני כחצי שנה לקחתי אותו למסעדה כאבא שרוצה לשוחח איתו בנושא התבגרות והרגשתי שאני משוחח כמעט לקיר הוא שומע ולא אוהב להגיב זאת בנושאים חימום אחרים שניסיתי לפני שניגש לנושא העיקרי.

אדי שלום, במכתבך אתה מעלה מספר בעיות: הראשונה, קושי ההתמודדות עם בנך ועם הדורשנות הבלתי מתפשרת שלו. השניה, דאגתך להיבט החברתי של בנך: לא משתתף בפעילויות חברתיות אחה"צ פרט לחבר אחד, ולא מצטרף לטיולים שנתיים בשל התפתחות סימפטומים פיזיולוגיים (כאבי בטן, שלשולים, חום). השלישית, חוסר הבנה לגבי הפחדים של בנך: לפני בחינות, לפני טיולים שנתיים שבסופו של דבר הוא לא יוצא אליהם וכו'. ובכן, כפי שכתבת, ידוע לך שבנך נכנס לתקופה הקרויה "גיל ההתבגרות". גיל זה אינו פשוט בדרך כלל לא לילדים ובוודאי גם לא להוריהם. בגיל ההתבגרות המשימה העיקרית של הילד היא להתחיל לעשות את צעדיו הראשונים העצמאיים בעולם. לצורך כך עליו לבצע (מבחינה פסיכולוגית - פנימית) תהליך היפרדות מההורים ופיתוח האינדיווידואליות שלו-עצמו. תהליך זה, כל ילד חווה את זה בעוצמות שונות.כילד בכור במשפחה, ללא דמות שתפרוץ עבורו את הדרך, כדוגמת אח בוגר, עליו לעשות זאת בעצמו.אין דרך נכונה או טובה לעשות זאת, אלא כל אחד עושה זאת בדרכו שלו. נראה כי לבנך יש קשיים להיפרד מכם (ההורים) וניתן לראות זאת בעיקר לפי מה שסיפרת על הטיולים השנתיים. התפתחות של סימפטומים פיזיים על רקע אירועים דומים חוזרים ונשנים (טיולים שנתיים) עשויים להעיד על קושי להיפרד, פחד מפני להיות לבד, חוסר בטחון בכך שיוכל להסתדר בעצמו, ואולי גם מעיד משהו על מצבו החברתי בכיתה (דבר שלא הזכרת). ההסתגרות בחדר והתחושה שלכם ש"הוא נוזל לכם בין הידיים" הם תופעות אופייניות לגיל ההתבגרות של הילד, אולם פה ההורים צריכים לפקח מרחוק, להשגיח ולהיות עם האצבע על הדופק. אתה בוודאי שואל עכשיו "מצוין, אבל איך אני עושה את זה כשהוא כל כך בועט ומסתגר"?. ובכן, צר לי, אך אין תשובה חד משמעית לכך. תשובה שכזו עשויה להגיע דווקא ממך כאשר תוכל לנסות "להיכנס לנעליו" של בנך ולנסות לראות את העולם מנקודת מבטו. פעולה שכזו קשה וכמט בלתי אפשרית ללא סיוע חיצוני. לדעתי, עליך לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג , או אפילו אצל יועצת בית הספר, הפסיכולוג של ביה"ס וכו'. אנשים אלו יסייעו לך בצורה ספציפית יותר להבין את מצבו של בנך, יקלו על ההתמודדות שלך עימו ויעזרו לך לזהות סמני מצוקה או חירום אצל הילד , במידה וחלילה יתפתחו. אני מאחלת לך שתצליח לעבור את הגיל הזה עם בנך בשלום, ועם כמה שפחות שערות לבנות....:) בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום רב אני ובעלי בשנות ה50 נשואים הרבה שנים ובלי בעיות חריגות הבעיה החלה שבעלי החל להעריץ שכנה לידנו יותר צעירה שנראת לא רע תחילה ההיא שגם לא פנויה הפכה לידידה אחרי מריבות והכחשות הידידות הגלויה שהיא אפלטונית פםקה בפומבי אבל נודע לי שאחרי הגב הידידות נמשכה שוב ניו מריבות והכחשות אבל התקבלה הבטחה ועד כמה שאני רואה אין קרבה אבל מה שנשארו ומרגיז אלו המבטים החדים ויש הכחשה חשבתי שאולי הלחץ לניתוק גרם ליתר החרפה אםןר לי לדבר כי זה גורס ישר למריבה. אי אפשר לא להתראות כי אנו באותה כניסה ולא אחליף דירה אבל לידי כאילו אינה מכירה כנראה שבעלי הזהירה אני חושבת שאין עכשיו קשריס שם אבל שוב המבטים שלן שאני לא רואה מרגיזים נורא ועוד העלבון נשאר אם הכאב שהעדפה זרה לשמיעת העינינים אודה לכם על יעוץ איך להתגבר על הכאב עם הבעל כל מילה על כך מרגיזה אי אפשר להםביר איך להתגבר על העלבון ומה לעשות שאני רואה תודה מראש המחכה לתשובה

טליה שלום, דבריך אינם קלים, וניכר כי את במצב לא פשוט של חשדנות תמידית, יחד עם תחושה של אובדן האמון בינך לבין בעלך ונסיון להבנות אותו מחדש, ללא הצלחה מזהירה. את מתארת תהליך ממושך של קשר בין השכנה לבעלך, ושאינך יודעת מה מהות הקשר (אפלטוני או אחר). ממה שהבנתי מדבריך, השיחות עם בעלך הובילו לריבים וכעסים והדבר היחידי שיכלת לדרוש ממנו הוא ניתוק הקשר. לא נראה שמישהו מכם עיבד את המשבר הזה שעבר בינכם בקשר הזוגי. לאור התחושות הקשות שאת מעלה פה, להערכתי, הדבר הטוב עבורך ועבור בעלך יהיה ללכת לטיפול זוגי. בתוך טיפול כזה תוכלו להבין מה גרם לכם להגיע למצב הזה , מה בעלך חיפש בקשר חיצוני, מדוע הגבת בדרך שבה הגבת אל הקשר הזה וכו'. במידה ובעלך מתנגד בתוקף ללכת לטיפול שכזה, או מתחיל טיפול ומפסיק אותו זמן קצר אח"כ (דבר שקורה בתדירות גבוהה יחסית, תלוי במידת המוטיבציה של בני הזוג לשפר את מערכת היחסים ביניהם), לדעתי, עליך ללכת בעצמך לטיפול פרטני על מנת לעבד את תחושותיך שלך ולהקל את המועקה שאת נושאת עימך. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

טליה שלום, דבריך אינם קלים, וניכר כי את במצב לא פשוט של חשדנות תמידית, יחד עם תחושה של אובדן האמון בינך לבין בעלך ונסיון להבנות אותו מחדש, ללא הצלחה מזהירה. את מתארת תהליך ממושך של קשר בין השכנה לבעלך, ושאינך יודעת מה מהות הקשר (אפלטוני או אחר). ממה שהבנתי מדבריך, השיחות עם בעלך הובילו לריבים וכעסים והדבר היחידי שיכלת לדרוש ממנו הוא ניתוק הקשר. לא נראה שמישהו מכם עיבד את המשבר הזה שעבר בינכם בקשר הזוגי. לאור התחושות הקשות שאת מעלה פה, להערכתי, הדבר הטוב עבורך ועבור בעלך יהיה ללכת לטיפול זוגי. בתוך טיפול כזה תוכלו להבין מה גרם לכם להגיע למצב הזה , מה בעלך חיפש בקשר חיצוני, מדוע הגבת בדרך שבה הגבת אל הקשר הזה וכו'. במידה ובעלך מתנגד בתוקף ללכת לטיפול שכזה, או מתחיל טיפול ומפסיק אותו זמן קצר אח"כ (דבר שקורה בתדירות גבוהה יחסית, תלוי במידת המוטיבציה של בני הזוג לשפר את מערכת היחסים ביניהם), לדעתי, עליך ללכת בעצמך לטיפול פרטני על מנת לעבד את תחושותיך שלך ולהקל את המועקה שאת נושאת עימך. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

תודה שהתחלת לענות על שאלותי,אולם לשמוע את זה גורם לי להרבה בכי,בעצם אני כבר לא יכולה לבכות כמעט.אם היית יכול לשאול אותי שאלות דרך פה הייתי עונה,אתם האנשים היחידים שפניתי אליהם,חוץ מפעם אחת שדיברתי על זה עם פסיכולג וזה בכלל לא עזר,כי אחי לא הלך... איך זה יכול להיות שהוא לא מודע לזה שזזה בעיה-הוא רואה שאנחנו לא מתנהגים ככה ואני חושבת שגם הוא כשהיה קטן לא התנהג ככה,למה זה קרה לו הוא מגזים בצורת ובכמות כל תנועה ובכל פעולה בזבזנית-יש עוד כמה פרטים בהודעותי הקודמות. אני בת 18,האם זה נכון שאני ייקח תרופות כי לאחי יש בעיה למה שאני יסבול עוד יותר והבעיה תמשיך להיות ..

לניצן, שלום מכתבך נוגע לליבי. את מאד מודאגת וסובלת ממצבו של אחיך. בשלב זה חשוב מאד שתדאגי לעצמך. לפעמים קשה מאד לגרום לבן משפחה להיות מודע לכך שהוא צריך עזרה, ומעבר לכך זה לא תפקידך אלא תפקידם של ההורים. יתכן וניסית לדבר איתם או עם אחים בוגרים. אם לא ניסית כדאי שתדברי איתם על הרגשותיך לגבי אחיך. אני ממליץ לך בחום ללכת ליעוץ פסיכולוגי כדי שיעזור לך להתמודד עם המצב, לתמוך בך ואולי בעקיפין הדבר יוכל לעזור למשפחה. אם את רוצה המלצות לאן לפנות תכתבי לי מה איזור מגוריך. האם את יכולה לכתוב מה עמדתם של הוריך או אחים בנושא? מה הדברים הכפייתיים שהוא עושה? במה זה משפיע על המשפחה? בברכה, אמיר

הייתי רוצה עזרה בחיפוש חומר על סמפטומים ודרכי התמודדות בהתקפי פאניקה אגרופוביה אם אפשר בעברית

קלר שלום, תוכלי למצוא חומר על האגורופוביה גם במנועי החיפוש באינטרנט (אולי תמצאי משהו בעברית), ויתרה מזו תוכלי למצוא מידע בסיסי בספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" של ש. טיאנו ואחרים. אני אנסה לבדוק האם קיימים ספרים נוספים ואחזור אליך אם ויהיה. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

לקלר, שלום יש ספר בשם "לחיות עם הפחד" של ד"ר אייזק מ. מארקס. הספר בעברית וסוקר את הסימפטומים ודרכי טיפול. הספר כמו אתרים באינטרנט ממליצים על טיפולים קוגניטיביים והתנהגותיים. הכותבים השונים מציינים שטיפולים אלה יעילים יותר מטיפולים דינמיים קלאסיים. לדעתי הטיפול הטוב והיעיל ביותר הוא טיפול אקחקטי. כלאמר, טיפול שמשתמש בטכניקות התנהגותיות וקוגניטיביות אבל שמתייחס גם לאספקטים עמוקים יותר של הנפש שבגינן מופיעות התופעות. חשוב מאד להשיג הקלה בסימפטומים. יחד עם זאת חשוב לזכור שסימפטומים כמו חום בגוף הם סימן לכך שמשהו לא פועל נכון בנפש ולכן מעבר לטיפול התרופתי וההתנהגותי יש צורך להתייחס לנפש. אני ממליץ בחום לא להסתפק בספרים אלא לחפש טיפול פסיכולוגי טוב. אשמח לשמוע תגובות לגבי הספר שהמלצתי. בברכה, אמיר

שלום רב לאחרונה נתקלתי בבחור הסובל מתופעה הקרויה: סכיזו-אקטיב. 1. האם תוכלו להסביר בדיוק במה מדובר? 2. האם ישנה ספרות בנושא בתודה מראש יובל

ליובל, שלום אין מונח בשם סכיזואקטיב. אולי אתה מתכוון לסכיזואפקטיב. מדובר בדיאגנוזה פסיכיאטרית שניתן לכתוב עליה הרבה ומובן שיש ספרים בנושא.לפני שאני מרחיב הייתי רוצה לדעת ממך יותר לשם מה נחוץ לך לדעת. במה המידע יעזור לך בקשר לבחור שפגשת. אם אתה מעוניין לפרט אשמח להתייחס. אמיר

אלה שהיו משתמשים בהן פעם לצורך "קפיצות דרך" ,אלה שהמהר"ל מפראג דחף לפה של ה"גולם" - קבלה מעשית. אם זה מעניין לכם.. מה משמעותן, מה עושים איתן,, איך מרפאים בעזרתן? מהי המיסטיקה שיושבת מאחוריהן, אז היום ב18.30 בתוכנית של זהבי - ערוץ 2 מדברים על זה - בתוכנית היום מופיעה בחורה שהבריאה מהיתמוטטות נפשית בעזרת סוג הריפוי הזה. אושר לנו http://come.to/gufnefesh

לליאת, שלום תודה על המידע. אני בטוח שבעזרת הקבלה, כמו גם בעזרת תורות ואמונות מיסטיות אחרות ניתן לעזור לאנשים. הבעיה שכיום יש אינפלציה באנשים המתיימרים להיות אנשי רוח ואנשי קבלה וגורמים נזקים. הנזק הוא בפופוליזציה של הקבלה ולעיתים באפשרות לגרום לאנשים נזק נפשי. מובן שאין בדברים שלי התייחסות לתוכנית שאת ממליצה עליה או אין בדברים הכללה לגבי הקבלה בכלל. אמיר

חבל מאוד שלא יכולתם לתת לי מענה לשאלותי,כן אני מאוד זאת שלוקחת אחריות כי זה נראה כאילו כולם כמעט התיאשו ואני היחידה שרואה את ההרס הנוראי שזה גורם למשפחה ולי-תגידו שאני מגזימה אבל זאת האמת. בכל זאת הייתי רוצה לדעת אם יש ביניכם מישהו שמבין בנושא ולפי מה שאמרת אני-כן אני! יוכל לאבחן לפי הידע אם הבעיה היא זאת או בכלל אחרת. כהתחלה הייתי רוצה לדעת איזה סוגי כפייתיות יש..(מולד,נרכש,כתגובה למיקרים בגיל צעיר..לפי פרויד..)מאיזה סוג אפשר לצאת ומאיזה לא?

ניצן שלום , דבריך מעט מבולבלים ולא מובנים כל כך.אם הבנתי את רצונך כשורה, אזי את מבקשת מידע לגבי תופעת האובססיביות-כפייתיות. האם ניסית את מנועי החיפוש באינטרנט? לפי הידוע לי יש אתרים רבים העוסקים בנושא ובהם יש מידע רב. לפי מיטב הבנתי, אינך מחפשת מידע של שורה שתיים על כל תופעה אלא משהו מעמיק יותר. מעבר לאתרי האינטרנט ישנו ספר שעשוי לתת לך מידע כללי על התופעה והוא: פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, של ש. טיאנו ואחרים. גם ספר ההמשך שלו "פסיכיאטריה של הילד והמתבגר" עשוי לסייע לך במידע ראשוני לגבי מגוון התופעות. אם יש לך שאלה ספציפית יותר, תוכלי לכתוב אותה ואני אענה בהמשך. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום, ניצן כפייתיות היא הפרעה שאכן לעיתים קרובות גורמת לחולה ולמשפחה סבל רב. האדם שסובל מהפרעה כפייתית שבוי בתוך אינסוף טקסים, מחשבות, פעולות שהוא כפוי לעשותם. חומרת הבעיה נמדדת ראשית - על פי כמות הסבל שהתופעה גורמת לאדם ולסביבתו. כלאמר המידה בה הכפייתיות גורמת לאדם הפרעה במהלך חייו ובהסתגלות שלו לסביבה. אם למשל אדם חש בדחף כפייתי לרחוץ ידיים כל שעתיים, הדבר גורם לו אי נוחות וסבל אבל באופן פחות מאדם שכפוי עליו לרחוץ ידיים כל שעה.שנית - על פי מידת המודעות של האדם לבעיה. רוב האנשים שסובלים מהפרעה כפייתית מודעים לכך שיש להם בעיה. חווים סבל ומחפשים טיפול. (יש שיטות טיפול טובות ויעילות לנושא). ואולם, כאשר האדם לא מודע לכך שיש לו בעיה וחושב שהפעולות שהוא עושה הגיוניות הבעיה קשה יותר. במקרים אלו אנשים לא יילכו לטיפול והסבל יושלך במידה רבה על הסביבה. נראה לי שבמרה שלך זה המצב. במקרים אלו יתכנו מצבים בהם המשפחה מוכנה לשאת בסבל ולא ללחוץ על האדם להגיע לטיפול ובמקרים אחרים המשפחה מציגה אולטימטום ולוחצת על האדם להגיע לטיפול. אם תוכלי לפרט את אופי הכפייתיות של אחיך, את המצב המשפחתי, את גילך, את האופן שהכפייתיות שלו פוגעת בך או במשפחה אולי נוכל לייעץ באופן טוב יותר. יתכן שכדאי לך ללכת ליעוץ כדי להקל על עצמך בהתמודדות עם הבעיה. בברכה, אמיר

ערב טוב, רציתי לשאול האם קסנקס עוזר לבעית שינה בפיברומיאלגיה? והאם יתכן שבמעבדת שינה רק למשמע נטילת הקסנקס לפני שינה הם קיבלו רושם של מתח נפשי? מה המחנון שהייתם ממליצים לבעית שינה בלבד? תודה

שלום, מישהי לצערי אינני יודע את התשובה לשאלתך. תנסי לשאול בפורום של בעיות שינה. בברכה, אמיר

שלום, אני סובלת בתקופות של לחץ מחרדות שמעיקות עלי מאוד ומקשות את התפקוד היומיומי. רציתי לברר מה עדיף בין שני התרופת: קסנקס או סרוקסט... מה ההבדל? למה יש פחות תופעות לוואי? ואלו הן התופעות השכיחות? בגלל הפחד מתופעות הלוואי, אני נמנעת מלהעזר בקסנקס (קסנגיס), שיושב לי בארון. תודה על הטרחה, מאירה!

My daughter is two and a half years old. and she thinks everything is hers. (toys, books....) when my son 10 months old starts playing with his baby toys she comes and takes it away from him and says mine! when cousens or frend come she doesn't let them touch toys, when we go to my parents house she doesn't let the other grand children play with the toys... She is the oldest grandaughter, and my oldest dauther. How do I teach her to share? Thanks, Deena

dear, deena you have to remember that your daghter is just two and a half years ald. she was an only child and the first grandchild for one year and a half, from her perspective, sudenly things have changed. she has a baby brother who takes a lot of space and atention. she is not a bad girl but a child who fights to get back what was hers - once everything was hers. if you want to teach her to share you have to let her know you understand her situation. make sure she feels that she didnt loose her posision. give her the title and responsbility of the big sister. tel her stories about sharing . and above all understand that she is steel a little girl. amir

שלום רב ! רציתי לדעת כיצד עלי להתמודד עם מחלתו של אבי, שהיא מחלה סופנית הוא סובל מ-מיאלומה נפוצה, על פי המידע שבידי זוהי אחת המחלות האכזריות של מחלת הסרטן. מאחר ועברתי סיפור דומה עם בן משפחה נוסף , אני מוצא את עצמי באותו מצב , עוזר ,רץ ומתרוצץ כאשר התוצאה ידועה וכואבת ואני בוודאי לא יכול לשנות אותה, הבעיה שזה משפיעה עלי כמעט בכל תחום בחיים ? רצוי לציין שאני הכי קרוב ל"אש" - כלומר גם אם ההורים ובחינה ריגשית לא מסוגל לעזוב את הבית, ואני מאוד רוצה לעבור לדירה עם חברתי, אך הבעיה שאנני מרגיש שאני יכול להתרחק יותר מידיי מההורים, כאילו הוטלה עליי משימה ואני חייב לבצע אותה עד תום. לדוגמא : אתמול באמצע מבחן סמסטר החום של אבי עלה ל -39.5 ולפי הוראות הרופא חייבים להביא אותו למיון מיידי, אז כמובן שעזבתי את המבחן ואעשה מועד ב' - אך שוב אני נפגע עד מתי ? מה אני עושה ? כיצד עלי להתמודד עם המצב ? כיצד משתחרים מזה ? במה יכול טיפול פיסכולוגי לעזור לי ? ב ב ר כ ה

לדורון, שלום אתה אכן נמצא בסיטואצית חיים קשה. מאד קשה רגשית ללוות אבא במחלה, כאשר הסוף ידוע והסבל רב. אתה מאד קשור להורים, דואג וכפי שאתה כותב אתה לוקח על עצמך תפקידים חשובים בטיפול ובדאגה. הבעיה היא כמו שאתה יודע שההתעסקות והדאגה לא מאפשרים לך לחיות את חייך, ללמוד, לעבור לחיות עם החברה. אף אחד לא יכול להגיד לך מה המידה הנכונה לפעול ולעשות למען ההורים, אבל יתכן ויש קושי בכך שאתה כ"כ קשור אליהם ומתקשה להיפרד ולחיות את חייך. נראה שמגיל צעיר נתנו לך תפקידים במשפחה והעבירו לך תחושה שאתה אחראי וצריך להחזיק את ההורים ואולי אפילו את שלמות המשפחה. יתכן ואתה מרגיש אשמה על צרכים שיש לך להיפרד ולחיות את חייך. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לך להבין למה נתנו לך את התפקיד שלקחת במשפחה, על מה האשמה ומדוע אתה מרגיש שהכל תלוי בך. טיפול יכול לעזור לך בפרידה מההורים ובבניה של החיים הנפרדים שלך. תנסה למצוא איזון יותר נכון בין מידת המעורבות שלך לבין המידה בה את חי את חייך. תנסה לערב בני משפחה אחרים בתחושות שלך כדי לחלק את האחריות ואת הטיפול באביך. אני לא חושב שהמצב צריך למנוע ממך לעבור לגור עם החברה וללמוד. אם כך הדבר והדאגות שלך לא נותנות לך מנוח אולי כדאי לפנות לטיפול. בהצלחה, אמיר

דורון שלום, ממכתבך עולה סבל, קושי רב, ואף תחושה של אשמה עצמית. נראה כי יש בך חלק שמרגיש אשם על שאתה רוצה לפתח גם את חייך שלך עצמך, לעבור לגור עם חברתך, ללמוד וכו'. במקביל לכך, יש את החלק המציאותי של מחלת אביך. לפי דבריך זו מחלה סופנית וקשה, שדורשת ממך להיות תמיד ON LINE, אפילו במחיר הויתור העצמי (כמו דוגמת המבחן שנתת). לא סיפרת אם יש לך עוד אחים/אחיות שאיתם אתה יכול לחלק את הנטל, אך לפי דבריך, גם אם ישנם קרובים נוספים, מסיבה כלשהי אתה הוא "האחראי" ואליך מתקשרים כדי לקחת את אביך למיון. לפי הנראה אתה נמצא כעת במצב אמביוולנטי מאד,שאם אני אנסה לפשט אותו, אזי מצד אחד עומדים חייך שלך וטובתך האישית, ומצד שני, עומדים מחלת אביך, האחריות הכבדה שלך על כל הקשור לכך והויתור העצמי הכמעט טוטלי שלך. ובכן דורון, כפי שכולנו מכירים את הקלישאה (האמיתית), החיים הם לא רק שחור ולבן. יש דרך-אמצע בכל דבר, וגם כאן. בעמדה שלך, כפי שאתה נתון כרגע בים הפטיש לסדן, אולי קשה לך לראות את דרך הביניים. וכאן נכנסת חשיבות הטיפול דווקא במצבי משבר כאלו. כשאנחנו נמצאים במצב מסוים (זה קורה כל החיים ובמיוחד בעיתות משבר) יש לנו פרספקטיבה מסויימת על הדברים. זוית הראיה הזו מושפעת מתכנים מודעים ולא מודעים, מהסביבה וכו'. לכן, בטיפול, יש אפשרות לפתוח את הסיטואציות השונות בחיינו לעין אובייקטיבית יותר, ולקבל זוית ראיה אחרת, אולי כזו שלא יכולנו לחשוב עליה מעצם העמדה בה אנו נמצאים. לאור תיאור הדברים שלך, לדעתי, טיפול עשוי לעזור לך לראות את פני הדברים בצורה אובייקטיבית יותר, לעשות סדרי עדיפויות, ולשחרר מעט את המלחציים הללו (האמביוולנציה) שנראות כסוגרות אותך בין הפטיש לסדן . הצעה אחרונה , לדעתי עליך לבדוק לגבי קבוצות תמיכה למשפחות של חולים בסרטן. הקבוצות הללו מסייעות בצורה שלא תאמן, ונותנות המון כוח ותקווה. תחשוב על זה!! בהצלחה, והעיקר שיהיה לך הרבה כוח להמשיך, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית.

לאחר שקראתי והעמקתי בתשובותיכם, וכן גם שיתפתי את חברתי בתשובתכם ובדעתכם לנושא, החלטנו לשכור דירה יחד בכדי להוריד במעט את מעורבותי במצב ההורים, ולהתחיל לצבוע את החיים בצבע שונה כלומר למצוא את שביל האמצע, הרי ברור לנו שחלק מהאושר שאבי כמו כן של אימי היו רוצים לראות את התקדמותי בחיים ויצירת תא משפחתי, הרי ברור שלא כל החיים מסתובבים סביב מחלה. האם צעד זה הוא מתחילתו של מיתון הדיסוננס בין חיי האישיים לבן מחלת אבי ? האם זהו הכיוון הנכון ליציאה מהאמביוולטיות ? האם אני וחברתי יכולים יחד בכוחות משותפים להגיע לדרך "המלך" ? האם החלטתנו לעבור לגור ביחד בזמן זה היא נכונה ? כיוון שלדעתי היגיע הזמן לרקום "ציור" , ולדעתה זה לא בדיוק הזמן, אני מסכים עם תשובתך מר : אמיר, כי מגיל צעיר חינכו אותי לעזור לתמוך בכל אחד הזקוק לתמיכה לוו דוקא בהורים ,כמובן שלכבד אותם. לא זכור לי שמעולם הראו או הדגישו את הגבול בין כבוד ועזרה לזולת לחברים הורים וכ"ו לבין הויתור של העצמי שלי . עזרה ועכשיו אני מיישם זאת בשנית, האם אפשר למתן / לשנות לא ממש לעקור את תכונת האישיות הזו, כיוון שכאר אני יותר חושב עם השכל ולא עם הרגש אני רואה את התכונה הזו מופיעה הרבה דיספלינות בחיים וזה לא בהכרח טוב אולי אפילו ה"מחיר" יקר . החלטנו מספר דברים : 1) בכוח הנפש ובכח אהבה נוכל למתן ולו במעט את הדיסוננס בין הדברים. 2) להשתתף בקבוצות תמיכה . 3) אולי לפנות לטיפול פסיכולוגי - למרות שלא ברור לנו מה אורך הטיפול ומשמעותו על המשך הקשר שלנו.

לדורון, שלום אני חושב שהחלטתם נכון ומאחל לכם בהצלחה. כמו שאתה כותב האושר שלך חשוב לך וגם להוריך. אני מניח שתמשיך לחפש את השביל שבין דאגה ואחריות כלפי אחרים ודאגה ואחריות לעצמך. יתכן ואתה מתחיל או אולי ממשיך את תהליך הפרידה מההורים. בנוסף נראה לי שאתה עלול להחליף את התלות בהורים בתלות אחרת כמו למשל בקשר הזוגי. בזוגיות טוב יש מידה מסויימת של תלות אבל בסופו של דבר כל אחד מבני הזוג אדם נפרד. אני לא בטוח לגבי קבוצת תמיכה. הייתי ממליץ יותר בכיוון של טיפול פסיכולוגי. הטיפול לא חייב להיות ארוך במיוחד ומובן שאינו עומד בסתירה לקשר הזוגי. בברכה, אמיר

דורון שלום, קראתי את מכתבך השני. שמחתי לגלות כי דבריי ודבריו של מר זוהר אכן עוררו אותך לחשוב. הצעדים עליהם אתה וחברתך החלטתם עליהם, הם החלטה שלכם. אתה שואל אם אלו צעדים "טובים"? ובכן, אין בזה טוב או רע. טמונה פה השאלה האם זה יהיה טוב לכם, יעיל לכם, האם המחיר של לעזוב את הבית ולהתמרד אולי מעט בתפקיד "העוזר התמידי" יהיה מופחת ממחיר החופש והעצמאות, אלו לדעתי השאלות שאתה צריך לחשוב עליהן. תמיד יהיו אחרים ש"ישמחו" לומר לך את דעתם אם זה טוב או רע, מוסרי או ניבזי מצדך לעזוב את הבית דווקא בסיטואציה כזו, אולם אלו הם אנשים שמושפעים מעולם התוכן שלהם, מדרך החיים שלהם ומזוית הראיה שלהם. הם לא חיים את החיים שלך, ולכן אל לך להקשיב ל"עצות" שכאלו. רק אתה חי את חייך בצורתם כיום, ורק לך יש את היכולת והאפשרות לשנות אותם , אם בכלל, לדרך חיים אחרת שאתה, ורק אתה , תבחר בה. פה נכנס נושא גדול הרבה יותר שלעיתים נתפס כקלישאה או בדיחה, והפסיכולוגיה הקלאסית לא כל כך מאמינה בנושא, אך לדעתי הוא קיים והוא פה. אני מדברת על "האחריות לחיות את החיים". זה נשמע כמו סיסמא בכניסה לבסיס צבאי או משהו כזה, אך אם תחשוב על המשפט קצת יותר לעומק, תוכל להבין כי ביד כל אחד מאיתנו קיימת האפשרות לבחור ולשנות. נכון שיש גם את עיקרון המציאות שלעיתים לא מאפשר לנו לעשות את כל הבחירות שרצינו, אבל בכל זאת יש לנו אפשרות, גם אם מועטה, לבחור, לשנות, להתקדם, והעיקר...לחיות. ואני חייבת להודות כי נשמע שאתה בחור מאוד אמיץ. לא קל להיות בסיטואציה כמו זו שאתה חווה כיום, ובכל זאת אתה מצליח להיות שם, לתפקד כראוי וגם להחליט החלטות לא קלות. חזק ואמץ!! אני מאחלת לך ולחברתך בהצלחה והמון בריאות, טלי פרידמן -עובדת סוציאלית

האם כדאי לגמול פעוט בן שנתיים וחצי מטיטולים בכוח? אני סבורה שפיזיולוגית הוא בשל, אבל הוא לא כל כך מעוניין. אציין כי אין לו אחים גדולים שיכולים "ללמד" אותו. בכל אופן, מה דעתכם? כדאי לדחות את העניין עד לשיתוף פעולה מצידו, או ההפך?

ליסה שלום, הגיל הנפוץ לגמילה מחיתולים הוא סביבות שנתיים עד שלוש. גם התיאוריות הפסיכולוגיות למניהן גורסות כי זהו הגיל הנורמטיבי לתהליך הגמילה. מעצם העובדה שלדעתך הילד בשל לכך מבחינה פיזית, עליך להתחיל להסביר לו את חשיבות ההיפרדות מהטיטול, לקנות לו ספרים בנושא (ויש ספרי ילדים מצויינים ממש) - הכל לפי הקצב שלו, ורמת ההתעניינות. במקביל ל"מסע ההסברה" תוכלי לנסות להתחיל לגמול אותו מהטיטול באיטיות, ושוב, הכל לפי היכולות שלו, קצב ההתפתחות, ורמת ההתנגדות שלו. אם את דואגת לגבי האם אפשר "למשוך" את הגמילה מהטיטולים עוד קצת, אז התשובה הכוללת היא שכן, אך רצוי להתחילה בשלב זה, על מנת שלא יתקבעו דפוסים מסויימים שעשויים לעכב תהליכי התפתחות כאלו ואחרים. בברכה, טלי פרידמן.

לליסה , שלום אני מבין שמדובר בילד ראשון ואת מודאגת ומתלבטת. הבן שלך נמצא בגיל שאפשר להתחיל בתהליך גמילה. בכל מקרה לא כדאי לעשות כלום בכוח אלא במתינות ובמחשבה. אחים גדולים לא היו מראים לו דוגמא, אחים גדולים היו עוזרים לך כי היה לך יותר נסיון איך לעזור לו בתהליך הגמילה. באופן כללי, הקיץ הוא זמן טוב להתחיל בגמילה. רצוי לקנות לו סיר ((אם עדיין לא קניתם), ללמד אותו לעשות פיפי בסיר. להתפעל ממנו כשהוא מצליח לעשות בסיר. לא "לרדת עליו" אם הוא עושה בטיטול. אפשר לספר לו סיפורים (יש ספר שנקרא סיר הסירים) שיכול להיות טוב לעניין. ניתן להוריד את הטיטול במשך היום וללמד אותו להשתמש בסיר. בכל מקרה לא להעניש אתו אם הוא עושה מחוץ לסיר. חשוב לזכור שהוא קטן ולא קורה כלום אם יקח לו זמן עד הגמילה המוחלטת. רק לאחר הגמילה ביום כדאי לעבור לגמילה בלילה. את יכולה להתייעץ עם רופא הילדים שמכיר את הילד ואותך אישית. בהצלחה, אמיר

השאלה נוגעת לבני בן ה 8 , עקב חוסר ארגון סרבול עבר אבחון ונמצא בתחילת שנת הלימודים הראשונה (כיתה א') שיש בעיה במוטריקה העדינה , החזקת עפרון נוקשה, גמישות יתר בפרקי ההאצבעות. בתחילה חשבו שזו הסיבה לכך שיש איטיות ובהשלמת משימות שונות שנתנוולכן הומלץ על ריפוי בעיסוק בו הוא מתמיד זו השנה השניה - אך אין שיפור בכיתה עדיין לא מספיק להשלים משימות הניתנות בכיתה ולעומת זאת בבית בליווי שלי יש לציין ששולט היטב בקריאה מבין החומר אך כדי לישם הוראה לפעולה נדרש זמן והפשטה של ההוראה ואז יש "הארה" אה ! זה מה שצריך לעשות?" ומיד עושה ובדייקנות . ילד שקט חברותי לא מפריע ומגלה ענין נרחב בנושאים שונים מגיע להישגים גבוהים בתחום המעניין אותו במיוחד כמו ספורט מחשבים ומתמטיק בעל כושר ביטוי גבוה בע"פ בכתב לא מצליחנבדק גם ראייה וגם שמיעהיצא תקין. אני על סף ייאוש אנא כוונו אותי

דליה שלום, מדבריך עולה כי לפני כשנתיים ערכת איבחון לבנך ונמצאה בעיה במוטוריקה עדינה. הפרעה שכזו אינה נחשבת לליקוי למידה מובהק ככל הידוע לי. האם הומלץ לך לאחר האבחון סוג טיפול נוסף פרט לריפוי בעיסוק? להערכתי יש מקום לבחון סוג של טיפול נוסף שיהווה עבור בנך מקום לפרוק את חויות היומיום של קושי בלימודים, השקעת זמן מרובה יותר בחבריו (אולי) בלימודים וכו'. טיפול כזה עשוי להיות תרפיה באומנות / בדרמה / בתנועה (לפי העדפת הילד ונטיותיו). טיפולים מסוג זה אינם נחוים כ"טיפול" ממשי על ידי הילדים, אלא יותר כחוג. יחד עם זה מהכרותי את תחום התרפיות הנ"ל, יש להן יכולת טובה להכיל את קשייו של הילד, ולעזור לו למצוא פתרונות יעילים למצבו, וכל זאת ללא תחושה מעיקה של "אני הולך לפסיכולוג, משהו לא בסדר איתי". בהצלחה, טלי פרידמן.

טלי שלום , תודה על ההתייחסות - גם לריפוי בעיסוק כאשר בני הולך אנו מתייחסים כאל "חוג" ובנוסף, הוא מתמיד גם בשחייה ובג'ודו שתי פעילויות שהוא מאוד אוהב חוץ ממחשב וממשחק כדורגל עם חברים ובאמת בליקוי של סירבול בתנועות יש שיפור הודות לכל הפעילויות החברתיות הללו. אך אין התקדמות מבחינת ביצוע המשימות בארגון פעולה שתגיע לכלל ביצוע - המטרה לא להפעיל עליו לחץ ולגרום למתחים בבית אך יחד עם זאת לקבל ממנו תפוקות ומהצוות החינוכי בבית הספר משובים חיוביים . כיצד ניתן ל"תעל" לתפוקות בסיסיות בכיתה ? איני רוצה שיפערו פערים שלא ניתן יהיה לגשר עליהם בחומר הנילמד. כעת הוא עולה לכיתה ג' והדרישות שם עולות.

לדליה, שלום על פי האבחון שנערך לבנך אכן ריפוי בעסוק היה הדרך הנכונה לפעול. היום לקראת סוף השנה כדאי להפגש עם הצוות בבית הספר (המורה, המרפאה בעיסוק, הפסיכולוגית) כדי להעריך את התקדמותו של בנך ולחשוב יחד על המסגרת הטיפולית הנכונה לו בהמשך. נראה שלבנך בעית למידה כלשהי שחשוב לאבחן אותה. הקושי בהתארגנות, בתכנון ובביצוע משימות אופייני. יתכן שיש משהו שמקשה עליו ולכן הוא דוחה את ההתמודדות וזקוק לליווי צמוד שלך. מטריד אותי שאת מרגישה מיואשת. הליווי של ילד שסובל מקשיי למידה קשה וסוחט. אבל אם את מיואשת אני מניח שאת מתעצבנת עליו וביקורתית כלפיו. קשה להימנע מכעסים, אבל חשוב שתדעי שהם לא תורמים להערכה העצמית שלו. לילדים עם קשיים מהסוג שלו עלולים להיווצר קשיים בדימוי העצמי אם היחס כלפיהם ביקורתי מידיי. חשוב שגם לך תהיה תמיכה בהתמודדות עם הנושא כדי שתהיי פחות מיואשת ולחוצה. בהצלחה, אמיר

לאמיר שלום רב, תודה רבה על תשובתך , אם אתחיל לספר את חלומותי סביר להניח שתחשוב כי ראיתי סרט בידיוני , יותר נכון סרט אימה בידיוני , ישנם חלומות אשר חוזרים על עצמם בוריאציות שונות , החלומות כ"כ חזקים ומוחשיים עד כי אני זוכרת הרבה מאוד, ולכן אכתוב על חלום אחד , לאחר שסבי נפטר (מה גם שאת זה חלמתי חצי שנה לפני ) , - זה הולך להיות ארוך אז אם תתעייף אני אבין, בכל אופן חלמתי שאני נמצאת בבית קברות כשלפתע אני נשאבת לתוך מצבה (כמו בסרטים המצויירים שיש הבזק אור) ובן רגע אני נמצאת במקום שונה ואחר כשהילת אור ירוקה מעטרת את השמים השחורים , אני מרחפת מעל המון אדם אנשים ונשים שנראים לא מפחדים ולא שמחים אנשים שהולכים לכיוון מסויים שאינני יודעת לאן בכל אופן אני מרחפת מעל פניכם ומעודדת אותם ללכת ואומרת להם שאין להם מה לפחד ושהכל יהיה בסדר ההמון הולך וצועד ללא הבעה, (אני כותבת בקצרה ) אני מגיעה למבנה לוליני כמו מגדל דוד שבירושלים ועדיין מרחפת על פני האנשים כשאני אינני יודעת לאן הם הולכם והאור הירוק הולך ונעשה חזק יותר , אני יוצאת מאחד הצוהרים של המגדל ולפני נגלה מראה אדיר ומרעים כאחד דופק ליבי נעשה חזק מאוד ולנגד עיני אני רואה כמו כדור פחוס ע נ ק י ירוק ומדהים כשמתחתיו ההמון עומד ואני מרחפת לכיוונו אני רואה כי הוא זורק אור ירוק בהיר ועדין על האנשים מתים חיים שמתחתיו וכאילו שבתת מודע שלי אני יודעת שאני נמצאת בעולם שהוא לא לי בעודי נפעמת אני מוצאת את עצמי נזרקת מעבר לחומר כמו הכותל המערבי בירושלים ואז אני נמצאת במקום רגיל למדי שמש שמיים כחולים אויר נעים וירק מסביבי, וכאילו חזרתי לעולם החיים, בכל אופן אפשר לעשות אחלה סרט מזה אני יכולה לספר על עוד כמה חלומות כאלה בד"כ אלו גלים ענקיים שבתוכם כאילו יש התפרצויות של ברקים , מוטציות , ירחים , פולשים ומה לא , ותאמין לי עם דברים כאלה מי רוצה לישון.

לגלית, שלום החלום מאד עשיר ומעניין. החלום מעיד קודם כל שאת אדם יצירתי מאד ושיש לך צרכים ועניין בעולמות רגשיים ונפשיים שמעבר למציאות היומיומית הרגילה. המוחשיות והצבעוניות בחלום מעידים על מידה רבה של חושניות וכאמור יצירתיות. יתכן והטריגר לחלום הוא מות הסבא או הידיעה שסבא עומד למות. יתכן וסבא היה אדם קרוב ואחת הדרכים להתמודד עם האבדן והחוסר הוא להגיע בחלום לעולם המתים. להצליח ליצור קשר עם עולמות אחרים. יתכן וקשה לך לקבל את המיגבלות בעולם הזה. בחלום את רואה את ההמון ללא הבעה. נראה שעולם שגרתי ורגיל נחווה אצלך כמשהו מת וחסר חיות. לכן את מחפשת להתחבר לעולמות מיוחדים שקיימים בתוכך. בחלום את אומרת שאת יודעת שאת נמצאת בעולם לא לך. אני רוצה להגיד לך שאת נמצאת במגע עם עולמך שלך. עם העולם של הלא מודע שיש לך בו כוחות ויכולות. אני מקווה בשבילך שבחיי הערות את מצליחה להשתמש ולבטא חלק מהאנרגיות שמתבטאות בעולם החלומות שלך. תמשיכי לחלום ותנסי להינות מהחלומות אמיר

אנילא בטוח שזה הפורום המתאים, אז אם לא - אנא הפנו אותי לתחום המתאים. אני מרגיש שיש לי בעיה כלשהי בקליטת מידע וזכירתו. קורה לי, ואני לא מדבר על "לעיתים רחוקות" אלא על באופן קבוע) שאני קורא ספרים, וכאשר אני מגיע למושג כלשהו שקראתי עליו עמוד לפני, אני לא זוכר אותו כלל! לצרכי עבודה, אני זקוק לקרוא חומר רב, אך אני מרגיש שעל אף ש"עברתי עליו", אני לא ממש יודע במה מדובר. לא מדובר ברמה של הבנה, אלא במשהו בסיסי הרבה יותר. קרה לי יותר מפעם (למעשה, כמעט 6) שלאחר שחיפשתי את משמעותה של מילה באנגלית במילון, והבנתי אותה, לא ממש זכרתי מהו הפירוש כאשר קראתי אותה כ10- דקות לאחר מכן בדף אחר! האם יש איבחון/טיפול/משהו... בנדון???

שלום, ש יתכן ויש לך בעית ריכוז. כאשר יש קשיים בריכוז נוצרים קשיים בזיכרון ובשליפה של חומר מהזיכרון. אם הבעיה היתה מאז ומתמיד, כניראה שהיא קשורה לבעית למידה כלשהי. אם הבעיה נוצרה בזמן האחרון יתכן שהיא קשורה לבעיה רגשית או מצב לחץ. אתה יכול לגשת לבדיקה באחד המכונים שעוסקים בהכוונה מקצועית או בבעיות למידה. מכונים כמו "אדם", "רום", "פילת","מילא" בתל אביב. בהצלחה, אמיר

חשוב שתכנס לאתר שלי http://planet.nana.co.il/ofer500 בברכה עפר

האם יש אפשרות לעזור לבחור מבוגר,שאובחן כדיסלקטי [שם כללי].הבחור בעל יכולות גדולות ואף מספר תעודות מוכרות, המתקשה בניהול זמן, ניהול ואירגון החיים,התמדה בעבודה, התקדמות בעבודה.

כנרת שלום, שאלתך כללית למדיי. לא אמרת כמה מבוגר הבחור (למשל יש הבדל בין בחור בין 30-40 לבין גבר בין 60-70), לא נתת פרטים לגבי מתי נעשה האיבחון, מדוע הוא נעשה דווקא בנקודת זמן זו וכו'. באופן עקרוני אפשר לסייע בכל גיל בדיסלקציה אולם אנשים לומדים עם השנים דפוסי התמודדות עם הבעיה, והדפוסים הללו שאינם יעילים בד"כ אך עוזרים לתיפקוד היומיומי, מושרשים בהתנהגות האדם, וככל שהוא מבוגר יותר כך הסיוע קשה יותר. בכל אופן, אשמח לדעת יותר פרטים אודות המקרה המסוים, ואולי גם אוכל להמליץ לך על מקומות טיפול. בברכה, טלי פרידמן

חשוב ביותר להכנס לאתר שלי http://planet.nana.co.il/ofer500 בהצלחה עפר 052356519

שלום ד"ר טל, פניתי אליך לפני למעלה מחודש בנושא זה, ואף השבת לי. תודה. נראה לי שהפוביה הזו מתחילה להשתלט עלי יותר מדי, גם בהקיץ וגם בחלום, ואני מוצאת את עצמי מוטרדת ממנה. למי עלי לפנות ומה עלי לעשות ? אני מודה מראש.

לטובה, שלום אם את רוצה את יכולה לשאול שוב את השאלה ואנסה לענות לך אמיר

חשוב ביותר שתכנס לאתר שלי http://planet.nana.co.il/ofer500 בהצלחה עפר 052356519

שמי יעל ואני נשואה 12 שנה ונולדו לנו שתי בנות אחת בת 10 והשניה בת 11. לפניכחצי שנה נולדו לבעלי תאומים מרומן. אני נמצאת במערבולת נוראית לא יודעת כיצד לנהוג והאם כדאי לספר לבנות על המצב החדש בחיינו? נכון לעכשיו אנו חיים יחד אני ובעלי והוא לא בקשר עם אותה הבחורה וגם לא ראה את הילדים אנו נמצאים כרגע בהליך משפטי של אבהות ובדיקה (למרות שבעלי בטוח שאלה הם ילדיו) בעלי בחר להיות בבית איתנו ולא איתם, אבל הוא מתלבט לגבי הכרה בילדים (לא מבחינת אבהות )אלה מהבחינה של ביקורים וקשר שוטף איתם וזאת מפני שהוא לא רוצה להיות איתה בקשר למרות שאני מאוד מעודדת אותו לכיוון של קשר עם הילדים ומסביר ה שבמידה ולא יהיה איתם בקשר יהיו השלכות קשות על הילדים מבחינה נפשית. אנו מאוד מתלבטים וכמובן אני מפני ששאני לא רוצה ללחוץ יותר מדי מפני שגם אני עדיין לא יודעת איך להתנהג מה לעשות?

יעל שלום, מדבריך ניכר בילבול רב וקושי בלהחליט מה צריך לעשות, מה כדאי לעשות ומה את ובעלך, שניכם יחד וכל אחד לחוד, רוצים לעשות. אם אני אנסה לרגע להסתכל על הסיטואציה מהזוית שלך, זו נראית לי משימה נורא קשה. מצד אחד, קיים כל נושא הבגידה של בעלך בך, שלא הזכרת במאום אך בטוחני כי הוא השפיע, ומעלה רגשות שונים ומעורבים. מצד שני, כאמא את רואה את טובת הילדים וכך מסוגלת לעודד את בעלך להיות בקשר עימם (עם ילדיו מ"הרומן"), על אף שהקשר הזה יחייב גם את המשכיות הקשר של בעלך עם האשה שאיתה היה ברומן ברמה כזו או אחרת. מצד שלישי, את ערה למצוקתו של בעלך בהתלבטות האם להכיר בילדיו ולקיים קשר עימם, ומוכנה לשים את עצמך עם כל הרגשות הקשים שלך, ולהיות לו לעזר בחיפוש אחר פתרון/תשובה/החלטה. אין לי אלא לומר לך כי ניכר שאת אישה אמיצה עם כוחות רבים. על אף הפגיעה בך, את מסוגלת לסלוח (כך לפחות נראה), ועוד יותר מכך לעזור, לסייע ולתמוך. למרות זאת, ישנם בסיפור הזה הרבה חלקים לא ברורים ולא גמורים, אם ביחסים שלך עם בעלך ולהיפך, אם ביחסיו עם ילדיו החדשים ובהתלבטויות שלו סביב הנושא וכו'. להערכתי עליכם לחשוב על פניה לטיפול או ייעוץ זוגי ולו רק כדי לעשות אתנחתא קלה בכל ההחלטות ולהסתכל כל אחד מכם לרגע על עצמו ובאיזה מקום הוא עומד ביחס לבן/בת זוגתו/זוגה, מה הוא מצפה, מה הוא מבקש וכו'. אני מקווה שזה רק יעשה לכם טוב. בהצלחה, טלי פרידמן.

שלום, יעל אכן מצב מורכב ומסובך. קשה לענות על שאלתך בגלל מורכבות המצב. ראשית - בקשר להתלבטות שלך אם לספר לבנות - נראה לי שעדיף לחכות עד שאת ובעלך תחליטו את סוג הקשר שבעלך רוצה לקיים עם התאומים ועם אימם. שנית - נראה לי מאופן תאורך שאת ובעלך החלטתם שאתם רוצים להמשיך לחיות יחד. כמו כן, נראה לי שאת לוקחת אחריות על כל הצדדים. המידה בה הילדים של בעלך (במידה והם ילדיו) יפגעו תלוי גם באמא שלהם, בציפיות שלה מהאבא של הילדים (בעלך) ובקשר שבין בעלך ואם הילדים. בעלך לא יוכל להיות בקשר עם הילדים בשלב זה בלי להיות בקשר עם אימם. המידה בה הילדים יפגעו תלוי בעיקר בהורים ובמידה והרגשות והיחסים יוכלו להיות מבוררים ומעובדים. אני ממליץ לפנות למטפל זוגי כדי שיוכל לעזור לכם בהתלבטות, בעיבוד הרגשות ובהחלטות. בברכה, אמיר

שלום, סובל מחרדה קשה מרעשים חזקים. איני יכול לקבל תרופות. כמו כן הרפיות והרגעות למיניהן לא עזרו. מעוניין לנסות טיפול היפנוטי. מה דעתכם, וכמו כן, כיצד אוכל למצוא את המטפל הטוב ביותר בתחום זה בארץ.

ליולי, שלום אני מבין שאתה סובל מהחרדה שמקשה מאד על חייך ושניסית טיפול תרופתי ושיטות הרגעה ללא הצלחה. יתכן ואתה מקווה שהיפנוזה תהיה דרך יעילה ותוכל לשנות את מצבך. לצערי היפנוזה היא לא תרופת פלא. אולי תוכל לכתוב בפירוט רב יותר את התופעות מהן אתה סובל ואת הטיפולים שניסית ונוכל לנסות להפנות אותך למטפלים מתאימים. לגבי היפנוזה - פרופסור קליינהאוז ידוע מאד בתחום . יתכן והוא עצמו אינו מטפל אבל הוא יוכל להפנות אותך למטפל מתאים. בהצלחה, אמיר

שלום ותודה על תגובתך. התופעות שאני סובל מהן אופייניות לתחושות חרדה: דופק חזק, מועקה מאד גדולה, חוסר יכולת לתפקד באותו רגע וכד'. בנוגע לפרופ' קליינהאוז, כיצד אוכל למצוא אותו ולהתייעץ.

יולי שלום, כפי שעולה מדבריך, אכן ניכר כי החרדות מקשות עליך את החיים, ואתה מחפש דרכים שונות כדי להקל את התקפי החרדה. אשמח לדעת אלו שיטות ניסית כיון שקיימות שיטות רבות ומגוונות: טיפולים פסיכולוגיים שונים (לאו דווקא ארוכי טווח), טיפולים אלטרנטיביים כגון: ביופידבק, מדיטציה , תרופות הומיאופטיות או טבעיות וגם טיפולים בהיפנוזה. כל טיפול מותאם לצרכיו ויכולותיו של המטופל. לגבי הטיפול ההיפנוטי אני רוצה להעיר את תשומת ליבך כי קיימים בשוק שרלטנים רבים. עליך לבדוק בדיוק מיהו המהפנט, מהן תעודותיו, היכן הוא למד וכו'. אלו הן שאלות רלוונטיות ביותר שמותר (וכדאי) לך לשאול את המטפל בטרם אתה מתחיל טיפול. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום זאת אורטל ממקודם רציתי לשאול באיזה דרכים אני אהיה מסוגלת להתחבר עם אנשים אשמח אם תייעצו לי אורטל

טורטל שלום, כמו בשאלותיך הקודמות, גם הפעם את מצפה ל"מרשם פלאים" שיעזור לך לפתור בעיה/ מצוקה. ההמלצות שאני יכולה לתת לך כגון: חוגים, תנועת נוער, הרצאות לבני נוער, תאי נוער בתוך מפלגות פוליטיות, צ'אטים באינטרנט, להתכתב עם אנשים שמופיעים בעתוני הנוער במדור "התכתבויות" וכו'. אולם אלו הצעות בנאליות שבטוחני כי את יודעת את כולן. אז מה בדיוק ביקשת? אני לא הצלחתי להבינך עד הסוף. תנסי להסביר קצת יותר בפירוט מה את מבקשת. אל תתיאשי! טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני גבר כבן 42 שעבר התקף לב לפני שנתיים בעבר ובהווה אני סובל מהגרופוביה והתקפי פניקה יותר נכון אני סובל מהם 23 שנה הסימנים החיצוניים של התקפי פניקה דומים מאוד להתקף לב, לכן אני ממש בבעיה להבדיל בין השניים. מה עלי לעשות קשה לי לחיות ככה, זה פחד תמידי.

רונן שלום, ממכתבך עולה כי במשך למעלה מעשרים שנה אתה מתמודד עם התקפי חרדה מסוג האגורופוביה. האם היית בטיפול כלשהו להקל על מחלתך? אם כן, מה מידת עזרה שלקחת מאותו טיפול? ישנם טיפולים תרופתיים ופסיכולוגיים שונים שמביאים הקלה משמעותית בהתקפי חרדה כאלו. אכן, כדבריך, יש תסמינים דומים בחלקן בין האגורופוביה והתקף לב. טיפול באגורופוביה והכרת התסמינים הייחודיים של החרדה יקלו עליך את הזיהוי בין השניים ואף יקלו עליך את החיים בכלל. אגב, שמעתי ממטופלים שונים (אין לכך בסיס של הוכחה רפואית) שהיו במצב דומה לשלך שהשיטות העיקריות שסייעו להם במצבם הן: טיפול פסיכולוגי בשיטה ההתנהגותית-קוגנטיבית וטיפול בביו-פידבק. שווה לבדוק!! בהצלחה, טלי פרידמן, עובדת סוציאלית.

רונן שלום, ממכתבך עולה כי במשך למעלה מעשרים שנה אתה מתמודד עם התקפי חרדה מסוג האגורופוביה. האם היית בטיפול כלשהו להקל על מחלתך? אם כן, מה מידת עזרה שלקחת מאותו טיפול? ישנם טיפולים תרופתיים ופסיכולוגיים שונים שמביאים הקלה משמעותית בהתקפי חרדה כאלו. אכן, כדבריך, יש תסמינים דומים בחלקן בין האגורופוביה והתקף לב. טיפול באגורופוביה והכרת התסמינים הייחודיים של החרדה יקלו עליך את הזיהוי בין השניים ואף יקלו עליך את החיים בכלל. אגב, שמעתי ממטופלים שונים (אין לכך בסיס של הוכחה רפואית) שהיו במצב דומה לשלך שהשיטות העיקריות שסייעו להם במצבם הן: טיפול פסיכולוגי בשיטה ההתנהגותית-קוגנטיבית וטיפול בביו-פידבק. שווה לבדוק!! בהצלחה, טלי פרידמן, עובדת סוציאלית.

אני חושבת שאני סובל מהתקפי פאניקה , מידי פעם תוקף אותי התקף של דופק מהיר , הזעה, ומן תחושה של חוסר חכולת להפעיל חשיבה למספר שניות. ההתקף חולף לאחר מספר דקות , ומופיע בעיקר במקומות ציבוריים וללא שום סיבה. אני סובלת מזה 3 שנים .היו תקופות טובות יותר ועכשיו שוב הם מופעים בתדירות גבוהה מספר פעמים בשבוע. הייתי מעוניית לקבל מידע על התקפים אלה וכיצד ניתן להתגבר עליהם. אני בת 25 וחושבת להכנס להריון, ואני חוששת שהתקפים אלו יפריעו לי במהלך ההריון אני מקווה שאוכל לפתור את הבעיה בקרוב.

שלום, עכא אכן את סובלת מהתקפי פאניקה. בהתקף חרדה (פאניקה) הגוף מגיב כאילו האדם נמצא במצב סכנה. הדופק המהיר והתחושות הגופניות במצבים אלה קשורים להפרשת אדרנלין והכנה של הגוף להתמודדות עם האיום. ואולם, כפי שאת כותבת אין שום איום ראציונלי. משמע, את חווה איום במקום שאין איום. הסיבה לאיום בד"כ קשורה להצפה של מחשבות לא מודעות או של פחדים לא מודעים שאצלך מתעוררים במקומות ציבוריים. התופעה הזאת נפוצה מאד, ניתן לטפל בה ולא מדובר בבעיה חמורה. יחד עם זאת הבעיה עלולה לגרום סבל ובעיקר ליצור מצבים שאנשים ימנעו מלעשות פעילויות שעלולות לעורר את החרדה. הימנעות כזאת עלולה לפגוע במהלך החיים. את לדוגמא מתלבטת אם להיכנס להריון בגלל התופעה. ברור שאין קשר בין הדברים ואין שום בעיה להיכנס להריון וללדת. הדרך עבורך להתמודד היא ראשית ללמד את עצמך טכניקות להרגעה עצמית. תנסי לשכב בשקט, לנשום עמוק וללמד את עצמך להיכנס למצב רפוי ורגוע. כאשר את מרגישה סימנים שהתקף מגיע, תמצאי מקום שקט, תשכבי או אם אי אפשר תשבי ותרגיעי את עצמך באמצעות נשימות עמוקות ואיטיות ומשפטים מרגיעים. את יודעת שההתקף עובר תוך זמן קצר. אם את נמנעת מפעילויות רבות בגלל התופעה חשוב לנסות ולהיאבק וללכת עם משהו שאת סומכת עליו לאותם מקומות "מפחידים". לדעתי, חשוב שתפני לפסיכולוג שיעזור לך א. ללמוד דרכים להרגעה עצמית ב. יוכל לעזור לך להבין למה עבורך מקום ציבורי מהווה גורם מאיים. ג. במידת הצורך, יש תרופות הרגעה שיכולות לעזור. המלצתי לא לפנות לטיפול תרופתי כמוצא ראשון. לסיכום, הבעיה שלך ידועה ונפוצה. כדאי לפנות לפסיכולוג שיעזור לך. ניתן לפנות דרך קופת חולים, מרפאות לבריאות הנפש או באופן פרטי. אל תמנע מעצמך הריון בגלל התופעה. בהצלחה, אמיר זהר

אני סטודנט לפסיכולוגיה והייתי רוצה לשתף אותך בשאלה שנשאלתי לגבי ילדים בגין הגן: מהו הקשר בין אגוצנטריות בגיל זה לבין תיאוריה של התודעה בגיל זה? אודה לך מאוד אם תעזור לי בהתלבטות לגבי התשובה.

אילן שלום, אין לי מושג בדיוק לאיזה צורך אתה זקוק למידע זה אך אני אפנה אותך לספר מצוין המאגד בתוכו את תקצירן של כל תאוריות ההתפתחות השונות. המושגים עליהם אתה מדבר קשורים, לדעתי, בעיקר בתאוריות של אריקסון,פיאז'ה, קוהלברג, סילמן ואלקינד. אצל סילמן, בתאוריה שלו על נטילת תפקיד השלב ההתחלתי שנמשך עד גיל שש הוא השלב אגוצנטרי ובלתי מובחן של תפיסת פרספקטיבה חברתית. אצל דיוויד אלקינד, התאוריה שלו על אגוצנטריות ההתבגרות, השלב השני (גיל 2-6) עוסק באגוצנטריות קדם-אופרציונלית. הספר שעליו אני ממליצה לך הוא: "תיאוריות על גיל ההתבגרות"/ רולף א. מוס, ספריית הפועלים, 1988. אני משוכנעת שהספר ישמש אותך רבות גם בהמשך לימודיך ועבודתך העתידית. בהצלחה, טלי פרידמן עובדת סוציאלית

לאילן, שלום השאלה לא ברורה. לא ברור לי מה פשר המושג תיאוריה של התודעה. אולי תוכל לרשום את השאלה בדיוק כפי שנשאלת. אמיר

הייתי מעוניין לדעת מהו המושג p.d.d

במושג "תיאוריה של התודעה" כוונתי היא להבנה של ילד לגבי העצמי שלו, ה"אני" המתגבש אצלו, וכיצד זה מתקשר לאגוצנטריות. הנושא הוא פסיכולוגיה התפתחותית.

שלום רב שמי ערן ואני בן 27 , במהלך השנתיים האחרונות סבלתי ממחלה גופנית די קשה ועברתי טיפולים די קשים וסבל לא קטן. לפני המחלה הייתי מאוד פעיל גם בעבודה וגם בתור סטודנט אך מחלה זו כאילו ועצרה את חיי!!!!!! היום לאחר שהבראתי מהמחלה איני מסוגל לחזור לחיים תקינים ונורמליים, כלומר איני מסוגל לחזור ללמוד ואף איני מסוגל לחזור לעבוד ולתפקד כאדם נורמלי. אני מסתגר כמעט כל היום בבית מבלי לחזור לחלק קטן מהפעיליות שעשיתי פעם והייתי מאוד פעיל כאמור. לפי דעתי איני מסוגל לתפקד בגלל חרדות קשות שפוקדות אותי בכל פעם שאני מנסה לעשות משהו ולו הקטן ביותר. חרדות אלה מתבטאות בהרגשה גופנית רעה מאוד (בחילות הקאות חולשה ועייפות). פניתי למרפאה לבריאות הנפש במקום מגורי ואני מטופל מזה כשבועיים בסרוקסט, אך אין כל הקלה במצבי. שאלתי היא מה ניתן לעשות במקרה זה??? האם תרופה זו היא מתאימה למצב זה ואם כן תוך כמה זמן היא מתחילה לפעול??? האם יש תרופות אחרות ואולי טובות יותר לטיפול במצב זה??? יש לציין שאף נפגשתי עם פסיכולוגית אך היא לא עזרה לי. אנא עיזרו לי לפתור מצב ביש זה מכיוון שאין דבר שאני רוצה יותר מאשר לחזור לאורח חיים נורמלי. תודה

לערן, שלום מתוך הדברים שאתה כותב ברור שמאד קשה לך. אתה סובל ורוצה לחזור מהר כל האפשר לחיים שהיו לך לפני המחלה. לצערנו, קורים משברים בחיים כמו המחלה שעברת והתגובה הרגשית הקשה למחלה. אתה חייב לתת יותר זמן לטיפול התרופתי ולטיפול הפסיכולוגי. שבועיים הם זמן קצר מדי לדעת אם התרופה יעילה עבורך. סרוקסט היא תרופה יעילה. אני מציע לך לא להתייאש ולהיות בקשר עם הפסיכיאטר כדי שיוכל לשקול אם להמשיך בסרוקסט או לנסות טיפול תרופתי אחר. לגבי הטיפול הפסיכולוגי - חשוב שתדע שטיפול פסיכולוגי לוקח זמן. הפסיכולוג לא יכול להוציא אותך מהמצב במהירות שהיית רוצה. מדובר בעבודה קשה שיכולה בהחלט לעזור לך. תתעזר בסבלנות ותמשיך בטיפולים. בברכה, אמיר

ערן שלום, אני רוצה קודם כל לברך אותך על ההחלמה. לפי המשתמע מדבריך מדובר במחלה לא קלה, אך שהצלחת להחלים ממנה. מזל טוב! עכשיו לנושא החרדה: כשיש לנו בחיים מצב משברי, זה מחייב אותנו לאגור ולשמור את כל כוחותינו הנפשיים והפיזיים לצורך מטרה מסויימת (מחלה, פציעה, אסון במשפחה, חוית איום או מלחמה וכו') שבדרך כלל היא השרדות ברמות שונות. ברגע שהמצב המשברי נפסק ועלינו לחזור לתפקוד נורמלי פעמים רבות אנו מגלים כי הדבר אינו אפשרי. יש תחושת ריקנות גדולה, הידלדלות הכוחות שקודם לכן היו כל הזמן ב"היכון", חולשה, דיכאון ופחד גדול מ"מה יהיה עכשיו, צריך לחזור לשיגרה". אך מה זאת אותה שיגרה? האם שיגרה בעיניך היא החיים שהיו לך לפני המחלה? האם מה שאחרים מצפים ממך לעשות? האם מה שאתה היית מצפה מעצמך לעשות כשתנצח את מחלתך? האם חשבת שברגע שתגמור להילחם במחלה תוכל בשנייה אחת לחזור לפול טיים ג'וב? בעיני, תחושת החרדה שאתה חש הינה תגובה נורמטיבית בהחלט. אפשר לומר שלמשך שנתיים יצאת ממעגל השיגרה, ואתה מצפה שתוך זמן קצר תוכל לחזור לכך. זו ציפיה קצת גבוהה מדיי, לא מתחשבת בעצמך, בצרכים הנפשיים ואולי גם הפיזיים שלך. סיפרת שהיית אצל פסיכולוגית והיא לא עזרה לך. לא כתבת כמה זמן היית אצלה. האם נתת לה מספיק זמן כדי לנסות לעזור לך? או אולי ציפיתי ממנה שתפעל לפי הציפיות שלך מעצמך של אחרי שנתיים של מחלה לקום וביום אחד לחזור לשיגרה? האם נתת גם לה זמן קצוב וקצר לעזור לך? אני מצטערת אם אני נשמעת צינית או תוקפנית מדיי, אך יש לי תחושה שאתה לא מרשה לעצמך, לא נותן לעצמך לקום לאט לאט, לבחון מה השתנה בשנתיים האחרונות, לאזור כוחות, להתחזק, ורק כשתחוש טוב וחזק יותר, כבר תדע שזה הזמן לפרוץ קדימה. זה נשמע קצת קלישאה, אבל זה באמת עובד. בנוסף, לגבי הסרוקסט: לפי מיטב ידיעתי הכדור משפיע רק לאחר כשלושה שבועות ולפעמים זה אפילו לוקח יותר זמן. הנה שוב אתה לא נותן לעצמך זמן. שב, תנוח, קח כוס קפה, תשב ליד הים, תתמלא באנרגיות, תשאף באפך את רוח היוד הנושבת מן הים, תן לעצמך להנות מהחיים שהרווחת, אל תנסה לבלוע את כל העולם מחדש תוך שניה. העולם פה, וישאר פה עוד הרבה זמן (אני מקווה). הוא מחכה לך...אבל עליך לשמור על עצמך, לדעת מהם יכולותיך, ולתת לעצמך להיות עוד קצת חלש, עוד קצת עייף, עוד קצת...זמן. טלי פרידמן

שלום, לפני כשנתיים הבראתי מאנורקסיה ובולמיה. בזמן שהייתי חולה דיברתי עם בחורה שהבריאה והיא מאוד חיזקה אותי. היום אני רוצה לנסות לעזור לחולים אחרים. אם מישהו רוצה לדבר עם מישהי שעברה את זה, אפשר לשלוח לי אי מייל ל - [email protected] הדר.

להדר, שלום כל הכבוד על היזמה. אכן, עזרה הדדית יכולה לעשות פלאים בהתמודדות עם הפרעות אכילה. האם היית מוכנה לכתוב על הדרך בה הצלחת להתמודד עם הבעיה. כתיבה כזאת תוכל לעזור לאחרים שאולי לא יפנו אליך אבל יקראו את הדרך שעשית. אמיר זהר

הדר שלום, אני רוצה להביע את הערכתי לאומץ ליבך. זה לא פשוט להתמודד עם הפרעת אכילה, ויותר מזה זה לא פשוט לצאת ממעגל הפרעת אכילה ולהרגיש מספיק חזקים בשביל לעזור לנפגעים אחרים. צריך לכך חוזק נפשי ואומץ לב "לצאת מהארון", להודות בבעיה שהיתה לך ועוד להמשיך ולהתמודד עם זה בצורה הפוכה מהצד השני של המתרס, כמסייעת. אני מטפלת בנערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה, ולכן אני יודעת עד כמה אנשים כמותך מהווים עבורן קרן אור בתוך תהום החושך בו הן נמצאות. יישר כוח! טלי פרידמן