פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום שרון, יש פחדים ומחשבות טורדניות סביב פחד להיפגע, זה יכול להיות מכל דבר, פחד להשתמש במוצר קוסמטי מסויים, ועד שאני בוחרת מוצר, פחד ודמיונות שמא נפגעתי ועוד..... חשיבת יתר לגבי פעולה או בחירה מסויימת. עוד התנהגות שקשורה לפחד להיפגע היא שמא לא הבנתי נכון ואז משחזרת שיחה שהייתה לי, ומנסה להסביר לעצמי שוב ושוב שהכוונה היא כך וכך, המחשבה מרגישה אמיתית, ואני משתדלת להתעלם. אני גם עובדת משרה מלאה, אז מחייבת את עצמי שלא להתעסק בהרהורים כשעובדת, וזה קשה. אין לי כוח יותר. אפשר קצת תמיכה והמלצה בנושא?

וגם, חוזרת השאלה במחשבה: מה אם הפעם זה אמיתי? האם זו בכלל רק מחשבה?

מה ההבדל בין תחושה והרגשה אמיתית על עצמי לבין מחשבה טורדנית ופחד? איך מבחינים אם אני נגיד כזו כי אני מרגיש. כזו או שאני מפחדת להיות כזו אז זה מתבטא בפחד ורגש שלילי?

בטח תמחקי לי את ההודעה פה אבל אני אנסה את מזלי. יש לי חוסר ודאות והתלבטות מסוימת לגבי הנטייה המינית. אני בקשר עם בחור מקסים אבל כל פעם שאנחנו קצת מתקרבים או שאני מדמיינת אותנו יחד אז פתאום אני מרגישה בגוף בחזה כאבים כמו חרדה ותחושות של אולי אני מתלבטת ואולי אני לסבית בכלל ואני לא מודעת לזה. מאד קשה לי עם חוסר ודאות ואני ממש מחזיקה את עצמי תמיד לא ליפול לדיכאון. אני כאילו מרגישה בנפש כאילו משהו מציק לי ממש בנוגע לזה וכאילו אני עומדת לגלות שאני לא מה שחשבתי. את בטח תגידי שאני יודעת מה זה אבל את האמת שלא אני כבר לא יודעת כי זה ככ מרגיש אמיתי בגוף שלי. הומואים ולסביות מרגישים בנח כשהם מרגישים ככה ומרגישים כיף אבל אני לא מרגישה כיף. אני רוצה להצליח להיות עם גבר ואני לא רוצה לפחד מזה שאני מסתכלת על בחורה. את האמת גם שאני מנסה להתעלם מזה אני מוצאת את עצמי מפחדת מזה וזה חוזר לי כמו לא יודעת מה. אתמול הייתי באירוע ומלצרית הציעה לי מנה אז אמרתי לה איזו חמודה ואז לא הבנתי למה אני אומרת שהיא חמודה כאילו מה הקשר בכלל? או שהיה שיר על בחורה ושרתי את זה וממש עצרתי את עצמי מלשיר את זה. איך את מנתחת את כל האמור לעיל? אחך אני מגיעה לאמת שלי ולמה שאני בדיוק אבל בדיוק רוצה? תודה מראש, ענת

היי ,אני בן 33 . בעל תואר ראשון, עובד כאנליסט ושוכר דירה לבד. רווק והיו לי הרבה קשרים. הכל נשמע טוב ויפה אבל לצערי לאחרונה ובעיקר מאז שאני גר לבד אני מרגיש שאני מפתח הפרעה נפשית שמשפיעה עליי על חיי היום יום וגוזלת ממני המון זמן יקר במקום להשקיע בדברים לקדם את עצמי אני עוסק כל יום במחשבות על מקרים שקרו לי כמה למה ואיך. תמיד הייתי היפכונדר בצעירותי עוד מגיל צעיר 22 בעיקר לגבי מחלות מין וכזה שעושה בדיקות אחרי כמעט כל מגע מיני לא מוגן, אבל זה ממזמן כבר לא הבעיה. מאז שאני גר לבד התחלתי לפתח חרדה מחומרי ניקוי למשל, למשל הייתי מנקה את המקלחון ואז אוכל סרטים שלא שטפתי טוב או שנגעתי בידית עם הידיים עם החומר ואז נגעתי שוב ואז ככה ואז ככה ממש מחשב תהליכים בראש מה עשיתי ואיך ורק אחרי שמגיעה לאיזשהי מחשבה שיכולה להרגיע אותי אני נרגע לפעמים זה לוקח יום או יומיים או שמחליפה את זה חרדה אחרת שפתאום מגמדת את הקודמת. אם האוטו היה במוסך אני לא יירגע עד שאעבור על כל חלק וחלק עם מגבונים שלא יישארו בטעות חומרים כימיים מהמוסכניק וגם את המושב נהג אשים עליו ניילון לפני שאכניס אותו . אבא שלי הביא לי אוכל בשקיות אז חושב את התהליך אם הוא שם את השקיות על רצפת הרכב שכמובן דורכות שם רגליים של אנשים עם חומרים מזהמים ואז זה נכנס למקרר שלי אז חייב להחליף את השקיות אבל מנגד המחשבות שמרגיעות אותי זה לחשוב מנגד שאנשים יושבים על דשא ופיקניק והכל טוב או שכל האנשים מכניסים את האוטו למוסך ולא רק אני וזה פשוט מחשבות שאני עם עצמי נלחם עם עצמי כדי לא לגרום לי להכנס לחרדות מיותרות. נתתי פה 2-3 דוגמאות, אבל תאמיני לי שיש עוד מאות. אבל אני כל פעם שעובר איזה משהו מפחיד ואני חרד אליו אז אני פתאום חושב שאני חסין וכל מה שעברתי לפני היה סתם שטויות אבל זה תמיד ככה וכל פעם משהו אחר מחליף . אני מבין שאני אף פעם לא יהיה חסין כבר כי תמיד יבוא משהו יותרג גרוע או שישכיח לי את הקודם. זה כבר מפריע לי בתת מודע וזה מחמיררר ליי ממש אני משתף חברים כבר ולפעמים צוחק איתם על זה אבל זה סתם למראית עין אני בפנים באמת סובל והמוח שלי כבר עייףףף עייףף ממחשבות . כדי להרגיע את עצמי כל פעם מחרדה אני נכנס לפתקים בטלפון ורושם לעצמי אוקיי ממה אתה חרד? ויורד ממש לרזולוציות של המקרה הספציפי כדי לנסות לשכנע את עצמי שכלום לא קרה. למשל היייתי אצל מישהי והתקלחתי והיא בינתיים ניקתה את השירותים עם סנו 00 ואז נתנה לי מגבת עכשיו אני יודע שהיא לא נגעה בחומר ישירות כי זה היה עם מברשת אבל המוח שלי אומר שאולי רסיסים השפריצו עליה ואז נגעה לי במגבת ואז ניגבתי את הגוף ואז נגע בי חומר מסוכן. הגעתי הביתה התקלחתי שוב כל הבגדים לכביסה ואפילו שטפתי את הנעליים כי חשבתי שאולי דרכתי על שאריות מים עם החומר. דרך הפעולה שלי היא להגיד לעצמי אוקיי עבר כבר יום והכל בסדר איתך לא קרה שום דבר אבל תמיד יש את המחשבה שאולי יש שאריות איפשהו שלא הצלחתי להגיע אליהם למשל נגעתי במפתחות של האוטו ובאייפון ובהגה ובזה ובזה ודיייי המוח שלי נגמררר מחישוב התהליכים האינסופיים האלהה!!! לא הייתי ככה פעם!! חח הייתי אדם נורמלי! אני עדיין נורמלי!! אני פשוט מרגיש שאני חכם מדי וחושב מדי על כל סיטואציה אבל זה חכמה שהיא כבר טיפשות!טוב, נראלי שהבנת. סליחה על החפירה. אגב זה ocd? או סתם שריטה?

שלום, אני בת 42, חרדתית בדרך כלל ומאז המלחמה החרדות שיתקו אותי לגמרי. אני לא מצליחה לאכול, בתת משקל, חלשה מאוד, תסמינים של התקף חרדה תמידי, לא ישנה בלילות ודרוכה לכל תרחיש, מדמיינת אסונות, פיצוצים, הרס וחורבן ופשוט מחכה. אני שבר כלי, סופרת עוד יום שעבר ולא יודעת מתי הסוף… רעש המטוסים פשוט מזעזע. הרעש חזק מאוד מאוד ואני בתחושה שמשהו קורה מעל הראש שלי. אני חרדה לילדים ולא מאפשרת להם לצאת הרבה, נמנעת לצאת מהבית. עברתי טיפול NLP לפני כחודשיים שעזר לי לתפקד יותר ולצאת קצת מהבית בשעות היום, אבל בכל אזעקה או מטוסים, אני חוזרת אחורה וכל מה שבניתי, מתפרק. ואז מגיע התסכול והייאוש. אני רק רוצה לדעת מתי הסיוט הזה ייגמר, ונוכל לחיות חיים שקטים מלאי ביטחון. לא מצליחה לראות את הסוף וכל הנבואות השליליות משפיעות עליי לרעה. אני בלופ מחשבתי מתמשך, לא מצליחה לסלק את המחשבות ותסריטי האימה שבראש שלי…

הבן שלי בן 17 סובל מכפייתיות וחרדה חברתית. שמנו לב לכך בערך לפני כחצי שנה. ניסינו לדבר איתו על טיפול cbt, והוא מסרב ובכלל מתכחש לכך שיש לו בעיה הדורשת טיפול. הצוות במקום הלימוד שלו עזר ודרש ממנו להתחיל טיפול, כי אחרת לא יוכל להמשיך להגיע ללימודים (כי זה פגע בהתנהלות הכללית שלו). הוא לא רוצה להישאר בבית, אז עשה טובה והסכים לפגישת טיפול בזום, אבל המטפל אומר שהוא כל הזמן משדר שהוא לא צריך טיפול ולא משתף פעולה. איך משכנעים אותו? אני כל כך רוצה לעזור, ולמנוע הידרדרות

היי, טוב, יש איתי בעיה שאני ממש אובססיבי עם מחשבות, מגיל צעיר זה היה ככה, מאז המלחמה התפתחה אצלי מחשבה טורדנית אובססיבית, שאולי מתתי, לפעמים אני חושב שמחבל נכנס הביתה, והוא הרג אותי, ואני פשוט לא מודע לזה שמתתי, ואז אני חושב על זה באובססיביות, וממש מדמיין מה קרה, ואז אומר לעצמי שאולי אני מת ולא יודע, שאולי אני תקוע בעולם אחר, היום בחנות נוחות נכנס חייל, והוא החזיק את הנשק ממש בחוץ, אפילו לא היה עם הרצועה עליו, והוא גם הסתכל עליו, זה היה בדיוק שיצאתי מהחנות, ואז כיאלו שמעתי סאונד של יריות, ושוב המחשבה הטורדנית הזאת תקפה, הפעם זה היה יותר גרוע כי לא הייתי בבית, הייתי בחוץ, וממש "ראיתי" את זה, אני יודע שאני נשמע כמו משוגע. וזה אפילו לא הגיוני, כי היי, אני פה לכתוב את זה, אבל זה עדיין ממש מעסיק אותי, אני מטופל בחרדה עם פסיכאטר והכל, אבל לפעמים פשוט יש לי מחשבות ממש אובססיבית ולא הגיוניות, זה מאוד מציק לי, תודה שקראת❤️

חשוב לי להוסיף שהחייל היה נראה כמו אזרח רגיל, בלי מדים, אם הוא היה עם מדים הייתי נרגע, אבל בגלל שהוא פשוט היה נראה רגיל, מחשבה ראשונה שלי הייתה מחבל, מרוב החרדה שלי.

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון אני עובד בכל מיני מקומות עבודה כמו קניונים ומרכזים מסחריים.אני מרגיש שקשה לי "להיתמצא" בסביבת העבודה מבחינת לזכור את הדרך לפרוזדורים מחסנים ומעליות.אני כל הזמן מיתבלבל ומרגיש שאני "הולך לאיבוד".זה גורם לי לחששות וחרדות. יש לי מחשבות טורדניות כמו:מה יקרה עם אני אלך לאיבוד בסביבה ואבזבז סתם זמן והמעסיק ישים לב לזה ?האם אוליי כדאי לי לוותר על העבודה כי אני מרגיש שאני "לא מיסתדר" מבחינת התמצאות של המרחב? זה גורם לי גם לתחושה "לא נוחה" או "תחושת בושה". מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה?

שלום ד"ר לויט

שלום ד"ר שרון.אני סובל מחרדות לא ספציפיות מה שאובחן כ-"הפרעת חרדה מוכללת" ומקבל טיפול תרופתי מאזן בהתאם. למרות הטיפול,אני חש את הצורך שוב ושוב לשאול שאלות לגבי התרופות שאני לוקח כאילו לצורך קבלת חיזוק חיצוני חוזר ושב שאכן זהו הטיפול המתאים והיעיל עבורי. האם זה חלק מוכר של תסמונת OCD (חזרתיות על פעולה) או דווקא נובע מקו-אופי קפדני ("פולני")? כזה שרוצה לבדוק בעצמו שמה שהרופא המומחה קבע זה אכן הטיפול המתאים עבורי. רשימת השאלות גורמות לי להרגיש ציפייה חיובית לקבלת מענה אבל זה צורך שכל הזמן עולה שוב ושוב. OCD ? אופי קפדני? או אולי התמכרות ? אשמח מאוד לתשובתך.

אני בן 49 וקפצה אצלי קפריזה מוזרה של אני סולד ממצבים שהיה בהם אנשים עצבניים ושליליים ובפעם הבאה שאני צריך להגיע אליהם אני חושב כמה פעמים די עם הפרסונה הזאת וכנ"ל כל אירוע כזה אפשר טיפ איך להסתדר בקלות יותר?

מעוניינת לדעת ממש איך להפסיק מההרגל החולני הזה של אני משחזרת תמה שעושים לי לאנשים אחרים בכפייתיות שזה אף פעם לא היה לי כזה של אם מישהו מקלל אותי אז אני מחזירה לאדם אחר תאותו הדבר למרות שהוא לא שייך למקרה וכו'?

עוד פעם פעם מישהו קילל אותי בפון אז מרוב כעס התקשרתי למישהי שקשורה אליו סתם ואמרתי לה תאותו הדבר שהוא קילל אותי

היי שרון, אני סובלת ממחשבות טורדניות בנוגע לזוגיות וסובלת מחרדה מכך, הדרך התמודדות שלי לפעמים היא פציעה עצמית על מנת להרגיע את החרדה שלי-אני נועצת ציפורניים בעור עד שאני מרגישה כאב בלתי נסבל, זה נובע גם בשביל להרגיע ולווסת את החרדה של עצמי וגם לפעמים אני מרגישה שזה בשביל להעניש את זה עצמי על עצם המחשבות. זה מאוד מפריע לי אני אשמח לדעת מה אפשר לעשות בעניין תודה (:

היי, אני חווה ממש כל הזמן חרדות והתקפי חרדה, הלב שלי מתחיל לדפוק ונהיות לי מחשבות שלא קשורות למציאות ולא יקרו ולא אמיתיות אני לא יודעת מה אפשר לעשות אני רוצה שזה יפסיק וגם מתחולל לי כל הזמן דז’ה וו בראש שלא עובר למרות שהסיטואציה עצמה לא הייתה קיימת בעבר

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות לגביי "חרטה" על מילים או התבטאויות שלי. לדוגמא:יש איזה עובד במקום העבודה שביקש ממני לעזור לו בעבודה מסויימת ואמרתי לו שהוא יכול להסתדר לבד כי אני לא כל כך "מבין בזה" ושהוא מבין יותר טוב ממני בעבודה או במטלה הספציפית. זה גרם לי למחשבות טורדניות כמו:אוליי הייתי צריך פשוט להסכים במיידית לעזור לו בסיטואצייה? (למרות שעזרתי לו אחריי שהוא שוחח איתי ושיכנע אותי לעזור לו) יש לי מאיין מחשבות טורדניות של "חרטה עצמית" ביחס להתנהלות שלי עם עובדים או אנשים שאני מכיר. מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה?

אז אני אשתדל יותר לא להגיב בפורום כי לא נעים אבל כמו שסיפרתי בשאלה הקודמת הייתי מתייעצת הרבה עם רב ברמה שכמעט כל היום הייתי באובססיה ומתקשרת אליו כדי לחפש אישוריפ שאם עשיתי ככה וככה יקרה ככה וככה וכל מיני איחולים ודברים לא נעימים גם לאנשים שאני אוהבת ואני מתה לספר לבן זוג שלי כי אני מרגישה אשמה מטורפת שאני מאחלת דברים כאלה וחושבת דברים כאלה נורא קשים ורעים אבל כשאני מספרת לו שרב אמר לא להגיד הוא אומר לי למה את לא יכולה להפוך את זה על האויבים שלך ואני מרגישה כלכך אשמה שאני לא מספרת לו כאילו זה בגידה שאני מסתירה דברים כלכך נוראיים ושאני ממשיכה להיות איתו בקשר ואני חושבת ככה ודברים קשים שיקרה ככה וככה בגלל שאני עושה ככה וככה אבל זה קשור אליי למה שאם אני עושה משהו זה יקרה גם לו אני לא מאחלת לאף אחד כלום פשוט המחשבות מרגישות אמיתיות וכשפתחתי את זה עם רב זה פשוט החמיר אני לא רוצה לספר את התוכן של המחשבות זה נורא לא נעים זה דברים שאף אחד לא רוצה לחשוב..

היי את כל הזמן כותבת כאן בפורום שככל שמתנגדים למחשבה הטורדנית היא רק מתגברת והספק נעשה גדול יותר ואני באמת רואה את זה גם אצלי איך ככל שאני מתנגדת למחשבה הספק והחרדה מתגברים, הבעיה שזה לופ כזה שממש קשה לעצור אותו. השאלה שלי היא למה זה קורה ולמה תשובה אחת ולתמיד פשוט לא מספיקה

תודה מה שכן למה את כותבת שככל שמסבירים ומתעסקים בטקסים הספק גדל? למה הוא לא נשאר אותו הדבר? למה הטקסים מגבירים אותו? לא רק למה אני לא מאמינה לו

לאחרונה התחלתי להתנהג מוזר אני מדבר+צוחק עם עצמי שאני לבד ועולות בראש שלי מצבים ואנשים מהעבר/הווה שפשוט השתלטו עליו והם שם כל היום וזה מדאיג אותי מאוד זה שייך לזה שאני עם סכיזופרניה/אגו טריפ שפיתחתי בגלל הניכור? איך אפשר להפסיק אותם? זה מציק

שבוע טוב 🌸 הייתי היום בבית לבד, ופתאום קפצה לי מחשבה ״אם פתאום אשתגע״ וזה קורה לי רק שאני לבד בבית מניין באה המחשבה הזו ולמה רק שאני לבד?

היי הדבר היחיד נראה לי שהחזיק אותי כל התקופה המזעזעת הזאת היה שכל פעם שהיה לי רע הייתי חושבת שגם אם חס וחלילה אני אהיה לסבית אני עדין אוכל לחיות עם גבר בעתיד איכשהו, גם אם אני לא אוהב אותו ממש והיום אמרתי את זה לעצמי ודי נרגעתי לכמה דקות ופתאום הבנתי שאם אני באמת לסבית ( ואני כמעט בטוחה ב100 בזה)אני באמת אהיה מוכרחה לחיות עם אישה ואולי אני באמת רוצה את זה ויש לי הרגשה שאם אני אתנתק מהפחד אני אפילו אהנה מזה ואני לא רוצהההה! אני לא מסוגלת לא עכשיו ולא בעתיד לעשות את זה! זה כאילו המוח שלי לא מסוגל שתהיה לי מנוחה! ברגע שאני נרגעת ממשהו אחד המוח עובר לפחד אחר וזה לא תמיד נוגע לנטייה מינית בכלל בכל מקרה, מה לעשות? אני מפחדת מהיום שאני אתאהב במישהי ואני ארצה לחיות איתה, או שאני לא ארצה גבר בכלל (לא שעכשיו אני מאד רוצה) אני לא ארגיש כמו עצמי! כתבת כבר כמה פעמים שהפחד מאחורי האוסידי לפעמים הוא הפחד לאבד שליטה ואני ממש רואה את זה עכשיו!אין לי שווווםםםם דבר ודאי בחיים שלי, אני יודעת שאין דבר ודאי בחיים אבל לכל בן אדם נורמלי יש איזשהו מסלול שמבחינתו הוא פחות או יותר ודאי ולי כבר אין את זהההה! הכל אצלי תלוי כבר בסימני שאלה! פליז תעני לי תשובה אמיתית ומפורטת תודה

מה זאת אומרת ״צריך ללמוד להתמודד״? יש כמה טיפים קטנים שיעזרו לי או דברים שאפשר לעשות?

הייתי בטיפול והתוכן התחלף בתוכן טורדני אחר לצערי אם אפשרי לקבל טיפ ממך זה יחסית נושא חדש ואני מרגישה שהכנסתי את עצמי למלכודת ולהחמרה אני לא דתייה אבל ישלי בן זוג כבר כמה שנים נדלקתי על גבר שהוא נשוי ורב אמר לי להפחית כמה שיותר מחשבות מיניות עליו אז כל פעם שהייתי חושבת עליו הייתי מרגישה אשמה כי ישלי חבר כמובן שאני לא עושה איתו כלום אבל הייתי שואלת את הרב כל הזמן בטלפון שאם הייתי חושבת עליו יקרה לי ככה וככה שאם מישהו אמר משהו יקרה ככה וככה מחשבות מאוד קשות נגיד אז כל פעם הייתי מדברת גם בתוך הראש ומרגיעה את המחשבה בהתחלה השיחות טלפון הרגיעו אותי אבל עכשיו אני מרגישה שאני משתגעת אנחנו רוקדים ביחד לפעמים לכיף ואני דלוקה עליו ומנסה להרשים אותו בן זוג שלי מקבל את זה ואני מרגישה שאני עושה משהו לא בסדר מבחינת דת אז הייתי מתקשרת לרב ושואלת אותו והייתי שואלת אותו אם יקרה לי ככה וככה ועכשיו אני מרגישה שאני מפחדת לרקוד ושאני לא בסדר ומאשימה את עצמי ומלקהה את עצמי ושאם הרב אמר לי שלא יקרה כלום אז אסור לו להגיד את זה כי אני עושה משהו לא בסדר ושיקרה לו ככה וככה והמחשבות קשות לי ולא נעימות לי ואני מתביישת בהן ואני אוהבת את הרב ולא רוצה לחשוב עליו ככה .. אני ממש מייסרת את עצמי ומשתגעת הריקוד גורם לי לשמחה וכל הדברים האלה ואני מרגישה שאני סוגרת את עצמי וזה נהיה קשה לי כי אמרו לי להשתדל מה אפשרי לעשות? אני בחרדות בבלבולים ןאני רוצה להתקשר לרב לספר לו על המחשבות שחשבתי עליו זה לא נעים... ואני לא מרגישה משוחררת ובשמחה כמו שהייתי מפחדת לרקוד מפחדת לצחוק מפחדת לחשוב..

קודם כל תודה רבה ממש ומעריכה זאת כן אני יודעת שלא עושים טקסי וידןי מתקשרים שואלים או נכנסים למחשבה שזה לצערי מה שאני עושה פשןט אני מרגישה לא נעים כלפי החבר שלי המחשבות שלי אליו שאני מאחלת דברים וחושבת דברים גרועים ןמתייעצת עם רב וזה פשוט החמיר פשוט עדיף לא להתקשר לרב נכון? אני כרגע מפחדת לרקוד נגיד ולא בשמחה כמו פעם וגם כדאי באמת להפחית מחשבות מיניות? או שעדיף לתת להפ לבוא?

שלום רב, רציתי לשאול האם o.c.d יכול לעבור בתורשה לילדים? כלומר, כאשר הגבר מאובחן עם o.c.d ולאישה אין שום דבר. האם כשירצו להביא ילדים o.c.d יעבור אליהם?

מה זה אומר, אשמח שתסבירי לי. זה אומר שהסיכוי שo.c.d עובר בתורשה והסיכוי שזה יעבור לילדים הוא מספר אחוזים? כמה אחוזים? תודה לך על ההקשבה.

תודה רבה לך. ובמידה ויהיו ילדים לזוג כזה בעתיד, מה מומלץ לעשות כדי שלא יהיה להם o.c.d?

היי שרון, כשיש התנהגות של המנעויות, אני יודעת שאפשר לעשות רשימה, לדרג, וכך להפחית לפי הדרוג. אני משתדלת לא להימנע, אבל יש דברים שלא אצליח לעשות, כי מחשבות מסוימות הפכו כמו לאמונה חזקה. ההתמודדות שלי אמנם טובה יותר, וחרדה נמוכה יותר, אך אני מרגישה תסכול בדברים שלא מצליחה. איך להתמודד עם זה

היי שרון, ענית פה בפורום "התוכן הוא אף פעם לא העיקר, אלא הטורדנות", מה הכוונה במשפט? שהתוכן לא חשוב אלא זה שהוא אובססיבי, כלומר, חוזר על עצמו? תודה

אני ממש ממש מוטרדת - אני מרגישה אי נוחות בנטייה המינית שלי.. אני לא רוצה להרגיש ככה אני רוצה לקבל בהירות לגבי הנושא הזה. האם זוהי גזירת גורלי? למה כל האנשים יודעים מי הם ולא שוברים את הראש יותר מדי?

מאז שני זוכרת תעצמי תמיד הייתי טיפוס כועס רק שלפני 6 שנים התחלתי להיות ממש מפלצת ונוקמת בכאלה שמקללים ומנתקים שיחות טל' שזה הפך למשהו קבוע ורציתי לדעת איך מפסיקה להיות כזאת?

האם זה נורמלי שכנראה בגלל הבדידות שלי והניכור עם אלה שקוראים לעצמם משפחה ונראים כמו נערת פורנו במחשב שלי אחרי חצות בשחור התחלתי לדבר עם עצמי על מה שאני רואה שם וזה אימפולסיבי שעומד על הלשון לההתפרץ סתם על אנשים בחוץ וגם בכלל בפייסבוק אותו דבר זה כמו דיבוק שהשתלט על הראש לי ?צריך ממך טיפ זה בהול ממש!

היי שרון. להבדיל מכל מה שרושמים לך יש לי מקרה מאד מאד מוזר מחשבתית. חברים כתבו לי ליום ההולדת שלי ברכות מרגשות ובסופה רשמו ״אנחנו תמיד פה בשבילך לכל דבר״ - ישר המוח שלי או מה שזה לא יהיה שם ענה אוטומטית ״אבל אם את לסבית איזה פדיחות ואיך יהיו שם בשבילך זה מרחיק ואי אפשר ככה״, וכמו תחושת דחיה. לא שמעתי על אף אחד שרשם את זה. למה שאחשוב על זה בכלל בהקשר הזה של ברכת יום הולדת?

בבקשה תפסיקי למחוק או להתעלם מההודעות שלי. אני במצב קיצוני אני ממש מתוסכלת אין לי מנוח. אני לא יודעת אם אני נמשכת לנשים ומפחדת לזה או אם אני מפחדת להימשך לנשים ובגלל זה אני בוחנת. אני חייבת לדעת למי אני נמשכת אני לא יכולה ככה עם המצב לראות בחורות ולהשאר ככה בפחד ברתיעה בסוג של רגש לא ברור. בבקשה ממך יש לך ניסיון בכל זה. איך התלבטות מרגישה ואיך אוסידי מרגיש? בבקשה שרון אל תסנני אותי אני מתחננת

אני ממש לא נואשת לקבל ממך אישור אבל כבר ניסיתי סיביטי וזה לא עוזר הייתי שנה שלמה בטיפול! לא סתם אכתוב לך כאן אלא אם ניסיתי כבר הכל אני מרגישה את ההתלבטות אמיתית בנפש ובגוף שלי איך את מסבירה את זה !!!

אני שמתי לב שבשנים האחרונות אני הפכתי לרגיש מהערות/אנשים עצבניים/רציחות ברשת ואני זה כאילו לוקח אותם יותר מידי אישית וכל היום נהרס לי וגם שאני רואה משהו שהוא לא כנ"ל אז המצב הרוח שלי הופך 400 מעלות מה עושים לזה?

שלום ד"ר לויט כבר תקופה שיש לי מחשבות טורדניות.דוגמא:קורה לי נגיד שאני משוחח עם איזו מיתנדבת של ער"ן (עזרה רפואית נפשית) בנושא מסויים כמו למשל :תחושות בטן ואני מרגיש שהיא "מבינה אותי" למשל אני משתף ביחס לאיזו תחושת בטן שיש לי ואז אני רוצה לשאול שאלה תיאורטית ואני שואל אותה "האם את מבינה או מיתמצאת בתחום התיאורטי של תחושות בטן ויש כאלה שאומרות לי שהן "מבינות" ויש כאלה שאומרות לי שאני יכולת"לנסות אותו". מצד שני יש כאלה מתנדבות שיש לי מחשבות טורדניות "שליליות" לגביי "אי הבנה" נניח בנושא של תיאוריות של תחושות בטן וזה גם גורם לי להרגשה לא נוחה בתקשורת.נגיד אני שואל מיתנדבת:האם את מבינה בתחום התיאורטי והיא עונה לי באופן קצת "שיטחי" "לא מבינה". מה את חושבת על מחשבות טורדניות לגביי תחושה שיש אנשים שאני מרגיש "שמבינים אותי שזה בדר"כ אנשים "רחביי אופקים" שמבינים בתחומים ונושאים ויש אנשים שאני מרגיש שהם "צריי אופקים" או כאלה שלא מבינים טוב בנושאים ותחומים?(נתתי דוגמאות)

היי שרון, שאלה בקשר לאוסידי, אני יודעת שכשיש מחשבה טורדנית צריך לנהוג כמו שהאדם הסביר היה נוהג. אך לפעמים אני לא יודעת מה האדם הסביר היה עושה. האוסידי שלי סביב פחד להיפגע/ לפגוע. דוגמה למחשבה- עשיתי מכונת כביסה, וכשהסתיימה ופתחתי, ראיתי איזה סוכריה בעטיפה. לקחתי אותה וזרקתי. ואמרתי אני אפעיל את המכונה שוב, למקרה שזה לכלך. אחכ המחשבה התגברה, אני לא זוכרת איזו סוכריה זו היתה, אולי קשה, ואז הפחד שמא נשברה, ואולי נשאר משהו על בגד, או מגבת.... ואז כשאשתמש בזה, חלילה אפגע. עולה אסוציאציה לזכוכית, ואני כבר לא יודעת מה זה היה. הדמיון מרגיש אמיתי. איך להתמודד עם המחשבה

היי שרון, אני בת 37 רווקה בעברי סבלתי תקופות מחרדות ומצב רוח ירוד עם השנים בעקבות אירועים מסויימים התחלתי לשים לב לתסמיני ocd בענייני הגיינה ומחלות אבל ברמה קלה בעקבות תקופת הקורונה המצב החמיר וגם עכשיו בעקבות המלחמה בגלל המלחמה הפנייה שלי לטיפול לקחה זמן ורק עכשיו מצאתי מטפל ועוד כשבועיים יש לי התייעצות עם פסיכיאטר. לצערי אין ביכולתי לממן כרגע טיפול cbt או טיפול שעולה יותר ממה שבמימון הקופה ובגלל שאני במצב ירוד אני לא יודעת כרגע מתי אחזור לעבוד יש לי כמה שאלות.. מה לדעת החלק של טיפול תרופתי בocd והאם לדעתך הוא חובה? עד הקורונה הרגשתי שטיפול רגשי ואימון וכל מה שעשיתי בעצמי בשבילי הספיק ואני נרתעת מלהיות תלויה בכדורים ודבר שני.. ראיתי שדיברת פה הרבה על תלות ואישורים אשמח להסבר בנושא הנטייה שלי היא לגשת לטיפול רגשי ומיד אני חשה יותר רגועה שיש מי שאני יכולה לשתף אותו ולדבר איתו על הדברים האם זה פחות מומלץ בטיפול בocd? אני מודעת לזה נגיד שכשאני בזוגיות אני הרבה יותר רגועה וגם הocd פוחת אציין בנוסף שעד עכשיו היה לי קושי בכלל להודות בטיפול שיש לי ocd למרות שזה ברור לי ולמטפל אני מספרת על חרדות ודיכאון תודה

תודה רבה עשה לי סדר בדברים 🙂

אני סובל מדיכאון וחרדות ואישיות גבולית, עובד ומתפקד מטופל תרופתית כשאני מוריד את התרופות יש מחשבה שלא עוזבת אותי כאילו משהו בראש אומר לי ״הם רוצים להרביץ לי״ הם רוצים להרביץ לי״ האם זה מצב פסיכוטי אני ממש מפחד מהמחשבה הזו שלא עוזבת אותי ואני מנסה להבין מאיפה באה המחשבה הזו שרוצים להרביץ לי

היי, שרון. קשה לי לקבוע תור לרופאים, מאחר ואני חווה חוסר אמון. אני לא יודע האם הרופא, שאליו אני קובע תור, הוא מספיק מקצועי. אני לא סתם בודק, כי נתקלתי ברופאים שלא זיהו נכון בעיה רפואית שהייתה לי, לעומת רופא אחר שכן הצליח לזהות. אז אני שואל את עצמי כל פעם.. איך אני יכול לדעת שהרופא הבא שאלך אליו לא יפגע בי? זו לא שאלה ברמה טורדנית, אלא ברמה עובדתית. יש רופאים שפשוט לא מקצועיים מספיק, ואני לא יודע איך אני יכול לבחור את הרופא הנכון. למה אנשים מקבלים רישיון לרפואה, אם הם לא יודעים את העבודה? אודה לעזרתך.. מה עליי לעשות כדי למצוא רופא מקצועי? אודה לעזרתך, כי אני חסר אונים.

תודה על המענה. אני מבין שרופאים קיבלו הכשרה רפואית, ועדיין נתקלתי כבר ברופאים שעשו טעויות מאוד בסיסיות, ונאלצתי ללכת לקבל חוות דעת נוספות. נכוויתי מאוד בעבר. היו רופאים שלא הצליחו לאבחן אצלי נכון בעיות מסוימות, ולכן איבדתי בהם אמון. לגבי המלצות.. גם כאן יש לי קושי. אני לא סומך אפילו על חברים או אנשים שימליצו לי על רופאים, כי גם בהם אין לי אמון. אני מניח שהקושי שלי במתן אמון נובע מהחשש העמוק שלי להיפגע פיזית או להיות נכה.. נניח אחרי ניתוח כירורגי, או ניתוח בעיניים, וכו'.. . קשה לי להיפטר מהחשש להיות נכה, כי אם אהיה נכה, ארגיש שהחיים שלי נגמרו. אני לא באמת יודע איך לבחור רופא טוב, כי אפילו לקבל המלצות זה קשה לי. מה אפשר לעשות? אני כבר מיואש.

יש לי בת שמנקה כל פעם את הבית, שוטפת את הרצפה והכל יש לה קטע שאם מישהו מלכלך אפילו ברמת הלכלוך הכי קטן היא ממש מתעצבנת גם כשמישהו נוטל ידיים היא מסתכלת שהוא מנגב את הידיים ולא נפלה טיפה על הרצפה זה אוסידי? מה זה?

שרון יקירתי היי. שמי נירה, בת 45 אמא לילדים מקסימים. הגעתי לפורום הזה ולא במקרה.. אבל אולי כן? אז ככה- יום שישי היום, ניקיתי את הבית קצת ועשיתי קוקו כזה קוקס עגול והייתי עם בגדים שהם אוברסייז קצת. פתאום הסתכלתי על עצמי והרגשתי שאני כמו גבר הן מבחינת הלבוש והן מבחינת ההתנהגות קצת פתאום קפצה לי תחושה כזו שאולי אני כזו ושאני נראת ממש לסבית (אני נשואה באהבה)! מאיפה המחשבה הזו באה אבל היא בעצם תחושה מעין רגש כזה

היי דר שרון , אני בת 33, מנהלת חיים רגילים לחלוטין. נשואה פלוס אחד באושר, עובדת, חיה הכל רגיל. עובדת בעבודה שלפעמים מצריכה ממני להישאר עד מאוחר. נכנס בי פחד מטורף שמישהו יבוא ויתקוף אותי ושלא אזכור את זה. כאילו כל פעם אני בתחושה של … ״אולי זה קרה, ואני לא זוכרת״ ״האם עשו לי משהו? ואני לא זוכרת?״ מנסה לשחזר כל הזמן ואני אומרת לעצמי זה לא הגיוני שמישהו היה תוקף אותי ועושה משהו רע ולא הייתי זוכרת. אבל זה גדול ממני!! לא מצליחה להשתלט על זה. ואני מרגישה שזה משגע אותי ומפריע לי בשגרת החיים. מאיפה זה נובע? מה אני יכולה לעשות כדי שזה יפסיק? תודה מראש, נועה

אני יכולה לשאול אותך משהו בנוגע לזה? גם לי יש את הפחד הזה, אבל הוא יותר מתבטא מעשית ולא במחשבות טורדניות (לפעמים גם) זאת אומרת, אני לא יודעת מאיפה הוא נובע ואני מנסה לשייך אותו למקום מסוים, זה מתבטא אצלי בדריכות מאנשים, ברתיעה מדברים מסוימים, בהצפה רגשית וכו', זה יכול להיות גם מחשבות טורדניות בלי ממש מחשבה טורדנית? אלא במציאות ובתחושה? ( ולפעמים גם במחשבות ובפחד?)

היי שרון התחיל לי hocd לפני חצי שנה בערך הפחד טיפה נרגע מאז אבל לא בהרבה לאחרונה המחשבה נראה לי התחילה ״לשעמם״ כבר את המוח שלי כך שכל יום יומיים קופצת לי מחשבה חדשה למוח כמו להיות אנורקסית, להתאבד, להשתגע וכו… אני לא יודעת למה אני כל כך מאמינה למחשבות האלה! בדרך כלל אני יודעת שהן לא נכונות ועדיין אני ממשיכה להאמין מה שכן אני ממש נזהרת מטקסים וכמעט ולא עושה, אולי לכן המחשבות מגיעות בתדירות כל כך גבוהה אני בעצם עושה כל מה שצריך לעשות אז למה אני כל כך לחוצה? ככה אני אחיה במשך כל החיים שלי? אני לא מסוגלת? למה זה מרגיש לי כאילו המוח נגדי? ועוד משהו- היום נטלתי ידיים בבוקר ואחרי כמה דקות נהיה לי פחד שלא נטלתי טוב או משהו כזה ואני בינתיים לא עושה כלום אבל המחשבה הזאת משגעת אותי, מה לעשות? אני מפחדת שהאוסידי שלי שהיה יותר מחשבתי יעבור להיות עם טקסים פיזיים וגם מזה אני מפחדת! אני כל היום בלופ של פחדים ואני מפחדת שלעולם לא אצא מזה אני מחכה בינתיים לתור לפסיכולוגית אבל אני מרגישה שאני לא מסוגלת כבר! פליז תעני לי על כל השאלות ששאלתי ותודה מראש

יש לי דחף עכשיו ללכת ליטול ידיים ברמה שאני מממממש מתאפקת! אני פשוט יודעת שגם אם אני אטול המחשבה תחזור עוד פעם מה לעשות כדי שהדחף הזה לא יתרבה ויהפוך לפיזי?

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות".אני "מפנטז" על כל מיני בחורות.נגיד יש לי מחשבה טורדניות שאני "מדמיין ויזואלית" מגע מיני עם מישהי שראיתי בעבודה למרות שאני לא מכיר אותה טוב.הפנטזיות הן בעיקר כלפיי בחורות נאות. הבעייה היא שאני "קצת מיתבייש" או שלא נעים לי עם "מחשבות כאלה" שכאילו "תקועות בראש".כי אני מבין "שפנטזיות לא תמיד מיתגשמות" ואני מרגיש גם "מבוכה". את מבינה?אני לא יכול לגשת סתם לבחורה ולומר לה שיש לי "פנטזייה" לגבייה מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה?האם אלו מחשבות "נורמאליות" שאין צורך "להרגיש אשמה" או "לא נעימות"? תודה על תשובתך

לא נעים לי שאת מוחקת לי את הפוסט.. אני גם רוצה לקבל תשובה.. אפרסם שוב בתקווה שתעני לי - דיברתי עם ידיד בטלפון ואמרתי לו שיצאתי עם גבר 8 שנים, איך שאמרתי גבר הרגשתי כאילו זה לא שייך לי וכאילו יש לי חרדה מהמילה גבר ושאני לא רוצה גבר וממש לא הבנתי למה הרגשתי ככה ממש בתחושות שלי לא הרגשתי שזה שייך לי. או שהוא אמר שהוא רוצה שתהיה לו אישה בבית הרגשתי ממש חרדה שהוא אמר את זה. על חרדה מהסוג הזה לא שמעתי ולמה בעצם? מנגד אין לי משיכה לנשים לא שאני יודעת אלא אני ממש מרגישה לא בנוח להיות לידןןן ולא ברור לי למה .. אני רוצה רק להבין יש משיכה או אין מה כל כך קשה בזה למה המוח שלי כל כך דפוק ברמות ולמה הוא מנתח כל דבר

נכנס בי פחד להיות גבר. לפעמים שאני מתלבשת זרוק קצת או יושבת עם רגל על הכיסא אני ממש מתחילה לפחד שאולי אני גבר או לסבית, או שאני הולכת לא כזה זקוף - מה הקשר פתאום המחשבות האלה? ממה זה נובע? אני באמת מנסה להבין מה הקשר ומאיפה .. יש נשים שיעשו את זה וזה לא יעלה להןןן לשנייה אחת לראש.

היי שרון מה שלומך? אני במחשבות מטורפות זה מלחיץ אותי ברמות. יש לי ידיד מהעבר שהשתגע והיה כמה פעמים בשער מנשה ושלח לי הודעה לפני יומיים שלום עם כפיים באחת הרשתות החברתיות. מאז דמיונות שהוא יעשה לי משהו לילדים אני יוצאת למכונה מדמיינת שנכנס לי לבית אני מתקלחת מדמיינת שצופה בי נראה לי שיש לי סכיזופרניה זה מחשבות רדיפה ממש וזה לא יוצא לי מהראש

שלום שרון היקרה , קראתי כאן המון שאלות ותשובות שלך לפני שהחלטתי לכתוב. אספר קצת על עצמי אני בן 33 רווק בעל חברה גדולה ויציבה. יודע שאני בעל ocd בכל מיני דברים מגיל קטן כמו לגעת פעמיים בדברים לבדוק שנעלתי את הדלת וללבוש חולצה בסדר מסוים , אמא שלי גם עם cod ו2 האחיות שלי. מאז שגילתי את המניות שלי נמשכתי לנשים , לא חשבתי בחיים לצד השני. בגיל 19 בצבא הכרתי מישהי ואחרי זמן מה היא נפרדה ממני, מאוד נפגעתי ממנה וניסיתי להחזיר אותה אלי בכל מצב, ובכל זאת היא דחתה אותי, לאחר זמן מה התחיל לי מחשבות שאולי אני הומו (קשה לי ממש לכתוב את המילה הזה), הדחקתי את זה המון זמן והמשכתי כרגיל, עד שזה התפתח ממש לחרדות , לא יכלתי לנהוג לא יכלתי לצאת למפגשים עם חברים, הלכתי לפסיכיאטרית ורשמה לי ציפרלקס, מאז היה איזון, מאז הייתי במערכות יחסים אחת שלוש שנים אחת שנה וחצי ואחת שנה, ועוד המון בנות ששכבתי איתן ללא זוגיות במשך הזמן שהייתי רווק. אפשר לומר ששכחתי מזה שהיה לי את המחשבות האלה, והייתי בטוח במניות שלי. לפני קצת פחות משנה זה חזר בגדול, מאז אני לא מפסיק לבחון את עצמי . אני מדבר עם אנשים וחושב על איך אני מנשק אותו או מלטף אותו, ואני אגיד לך משהו שרון זה מרגיש שזה ממש אמיתי , שאני רוצה את זה. המשיכה לבנות ירדה ל0 , בנות שהייתי איתן בעבר ורק מהלסתכל עלייה וכבר לפנטז ולבצע , היום אני נגעל, לא נמשך . משהו השתנה בי באמת זה לא רק מחשבה. פעם היו מכירים לי בנות ומיד הייתי חוטף ההזדמנות, היום אני פשוט לא מסוגל, אני מרגיש כאילו לקחו לי את הגבריות. השאלה שלי היא האם ocd באמת יכול להרגיש כל כך אמיתי? האם ocd יכול להוריד משיכה שהייתה קיימת? התחלתי לא להתנגד לזה ולהגיד אוקי אני כזה וזהו , אבל עדיין לא מצליח לקבל את זה. אני באמת לא יודע מה אני כבר.

אני רוצה להוסיף , שהייתי לא מזמן אצל פסיכאטר מאוד מוערך וסיפרתי לו כל מה שעובר עלי , הוא אבחן שיש לי ocd ואמר שהכל בראש שלי. אבל בכל זאת ההרגשה הזאת לא נותנת לי מנוח, כל מקום שאני הולך אני בוחן את עצמי ואני לא מצליח לתפקד, כאילו אין טעם לחיים ואני עושה דברים ביום יום מתוך אילוץ , אין לי חשק לכלום.

רופא אבחן אצלי מחלה כרונית בעור (ליכן סקלירוזיס) וציין שיש 3-5 אחוז שיכול להתפתח סרטן. הוא גם ציין שזה נדיר וכל עוד אני מטופלת הכל בסדר. אבל למרות שאני מבינה שזה סיכוי קטן ה ocd חוגג. איך מתגברים על זה? החרדה מפריעה לתפקד.

אני יכולה לחשוב מאה פעם על משהו שמישהו אמר לי ולאכול את עצמי. ברמה שאני אחזור אלף פעם עם עצמי על המשפט שאמר ואתחיל לנתח אותו. על מה זה מעיד?

אני יושב במרפסת חושב על כל מה שאני עובר ועל המחשבות שלי ועל המצב שלי ומבין שלא משנה לכמה אנשי מקצוע הלכתי שום דבר לא עזר לי כאילו אלוהים לא נתן שזה יצליח עם אף אחד ואני מרגיש כל כך רע שאין פתרון למה שיש לי ואני מפחד שאצטרך לקחת כדורים כי זה מה שיפתור לי את הבעיה ואז אני נכנס לחרדה שאני אצטרך משהו כדי לצאת מזה זה הגיוני שמרוב שהתרגלתי למצב משהו בי לא רוצה לצאת מזה ואין לי כח רצון לעשות כלום?

אפשר להשתגע ממחשבות טורדניות ודיכאון? אני מוצא את עצמי יושבת ומרגיש שאני עומד להשתגע בכל רגע נתון ושאני לא מזהה את עצמי ולא מודע למקור הסבל והבעיה שלי. אני כל כך מוטרד ועצוב, מרגיש בדידות וריקנות, לא מאמין שאוכל לצאת מהמצב שאני נמצא בו ולא מצליח לדמיין את עצמי כבן אדם שחי טוב וטוב לו עם אהבה אני כל כך דפוק .. נמאס לי

היי שרון.. ניסיתי לדבר איתך אבל הבנתי שרק במרץ את חוזרת מחופשת לידה. אפרוק פה ואשמח לשמוע ממך מה את חושבת. אני סובלת ממחשבות לא טובות, מחשבות זרות, פחדים וספקות כבר שנה תכף. מתחילת המלחמה נכנסתי ממש לדיכאון, בוכה פתאום מכל דבר בלי סיבה, מחפשת את אמא שלי כדי להיות לידה, מוצאת את עצמי תלויה בעזרה של אחרים ואם לא אני מרגישה אבודה ומרגישה שאני עומדת להשתגע ולהכנס לחרדה איומה. ניסו לתת לי כדורים להרגעה וציפרלקס וסירבתי . לקחתי בהתחלה שבוע חמש מיליגרם ועצם העובדה שאצטרך להיות תלויה בכדורים גרמה לי לחרדה איומה שפשוט החלטתי להפסיק. אני מוצאת את עצמי בספק תמידי לגבי כל דבר בחיים שלי, שלילית, לא מצליחה להאמין שאצא מזה מתישהו וכל כך מפחדת להשתגע. יש ימים שאני תופסת את הראש וחושבת שאני לא אצא מזה בחיים ושהמוחש לי מקולקל ושהשתגעתי. לפעמים כשאני חושבת על זה שאצא מזה ומכל מה שעובר לי בראש - קול פנימי שלי מסרב לרצות בזה מרוב שהתרגלתי. אני מפחדת להיות ביום שאחרי כל המחשבות והספקות רק כדי שחלילה לא אכיר ניקול אחרת ממה שהכרתי. אני מוצאת את עצמי קמה בבוקר לבקרים מאד קשים, רעידות, צמרמורת, מרגישה תחושת הישרדות בחיים וקושי לתפקד. יש לי מטפלת רגשית שאם היא לא מדברת איתי ומביאה לי תקווה אני פשוט לא מצליחה לקום בבוקר ולעבוד בלי לבכות. הראש שלי טרוד 24/7 ולפעמים יש רגעים שאני מצליחה לומר לעצמי להפסיק להיות מוטרדת ומה שיהיה יהיה זה עובד לכמה רגעים ואז אני חוזרת לאותו תסכול לאותם רגעים שהכל נראה לי אבוד בעולם. ניסיתי סיביטי תקיפה פשוט יש אנשים שזה לא מתאים להם שיטת הטיפול הזו. נגזר עליי לסבול כל החיים? את מתרשמת שאני בדיכאון לפי מה שאני מספרת לך? את חושבת שעצם העובדה שאני ככה זה יושב תחת טראומה שצריך לשחרר? אני זוכרת שהתחלתי להיות ככה כי עברתי ככ הרבה דברים אחותי התחתנה רציתי ממש זוגיות ולא קיבלתי התחילו לי מחשבות מאד טורדניות ללמה אני לא מצליחה להימשך למי שאני מדברת איתו ואז התחלתי לחשוב שאני מתלבטת לגבי הזהות המינית שלי ואז התחילו לי מחשבות טורדניות כמו פחד להשתגע פחד להשאר ככה פחד מלהתנתק מעצמי ופחד להיות תלויה בכדורים. למה מגיע לי לסבול ככה? מה את מבינה מכל מה שאני רושמת כאן איך היית ״מאבחנת את זה״ על רגל אחת? בטח תחשבי שאני ממש משוגעת

אני בספק והתלבטות תמידית. אני מפחדת להשאר ככה תמיד.. לקחתי שבוע ציפרלקס ועוד שבוע טרוזןדיל ואני מרגישה שזה דפק לי את החיים וגרם לי לחוסר מוטיביציה ובלבול. אני רוצה לדעת פעם אחת ולתמיד מי אני ומה אני למה זה כזה קשה? למה אני נכנסת לחרדה כל פעם שאני לא יודעת לענות מה בא לי גבר או אישה. זו שאלה פשוטה שאי לא מצליחה לענות עליה למה אלוהים עושה לי את זה??? אני באמת לא יודעת ועצם העובדה שאני לא יודעת מכניס אותי לחרדה ככ עצומה אני לא מפסיקה חבכות איך אפשר להבין מי אני מה אני אשאר אבודה ככה תמיד?

מה הכוונה מערכת תומכת? מטפלת רגשית? ואת חושבת שאפשר לעבור את זה עם טיפול רגשי ללא כדורים? אפשר להשתגע אם לא אקח כדורים?